התחלת לאכול בכסא ובשולחן הנמוכים!

זו אבן דרך בהחלט!

את השולחן ואת הכסא הנמוכים (weaning table) בנית יחד עם אבא 4 ימים לפני התאונה. הם יצאו מדהימים! היה זה פרוייקט שלם לארגן לך אותם. כל הכסאות והשולחנות הנמוכים הקיימים בארץ מיועדים לגילאים יותר גדולים של לפחות שנה וחצי. לכן הם גם בגובה גבוה מדי בשבילך. שברנו ראש מה לעשות. כבר כמעט הלכנו לנגר. ופתאום שירה המקסימה הציעה רעיון - היא הביאה לנו את אחד הכסאות מהקיבוץ שלה. בתקופה שהיא הייתה ילדה השתמשו בו בקיבוץ לילדים יותר גדולים, כך שהמידות של המושב לא היו מתאימות כל כך. אך היה זה כסא בדיוק כפי שחיפשנו. החלטנו לבנות קודם כל את השולחן, ואז להחליט מה לעשות לגבי גובה המושב.

את השולחן האבא המוכשר שלך בנה מפלטת עץ עבה שרכש באחת הנגריות ב-100 ש"ח. את הפינות הוא חיזק במשולשים, כדי שלא התפרקו. את המידות לקחנו מקטלוג של Michael Olaf. ואתה כמובן, עזרת בכל התהליך. מלבד הצביעה..:) את השולחן כיסינו בניילון (5 ש"ח למטר כפול), כדי שיהיה אפשר לנקותו בקלות.

אז קרתה התאונה. והכל נדחה.

כמה ימים אחרי התאונה ניסיתי להושיב אותך על הכסא. למרות שבכל המדידות שלפני התאונה היית ממש שמח לשבת בו, עתה לא הסכמת וישירות פרצת בבכי. למרות שזו תגובה טיפוסית שלך לכל דבר חדש, עדיין קצת נבהלתי...:) זו בהחלט לא התגובה שציפיתי לה!:) המשכתי להושיב אותך עוד כמה פעמים - אותה תגובה.

ואז אתמול ביקרנו אצל שירה וזהר. גם לזהר כסא דומה. שם, בגינה שלהם, פתאום התיישבת בכסא ואפילו אכלת אבטיח.

אחרי הנסיון המוצלח של אתמול, החלטנו להמשיך לרכוב על גל ההצלחה ולנסות גם בבית. בארוחת צהרים שמתי בהתחלה את השולחן ואת הכסא בין הסלון ולבין המטבח. בשטח פתוח. חשבתי שאולי זה יסייע לך. שנינו נוכחנו במעמד המכובד. הושבנו אותך בהדרגה - התחלת טיפה לבכות, אך אז הצעתי לך קצת בשר, וכך בעדינות, בהצעות של חתיכות בשר בין לבין והצמדת שולחן בין לבין, הושבנו אותך. ופתאום אכלת! חה!!!

אחרי שקמת אחרי שנת צהרים, בארוחת פירות של 4:00 ארזתי אומץ והחלטתי לנסות להושיב אותך במקום שבו אמור השולחן לעמוד. הפתעה! הצלחנו.

המטרה מאחורי השימוש בשולחן ובכסא נמוכים בגישה המונטסורית היא להגביר את העצמאות שלך באכילת ארוחות. ברהיטים שמותאמים לגודל שלך תוכל לשבת ביתר נוחות, כמונו, לאכול בעצמך ולקום ולהגיע לשולחן מתי שיתחשק לך. שולחן וכסא אלה ישמשו אותך גם בעבודה שלך על הפעילויות השונות בהמשך.

בהתחלה, לפני שהתינוק הופך לפעוט, אז הוא מתהלך בבטחה וביציבות, משתמשים בשולחן ובכסא העשויים מעץ כבד. חומר זה מגביר את היציבות שלהם. מכיוון שאתה רק התחלת להכיר את כל העולם של הארוחות, ובין היתר, ללמוד את כללי ההתנהגות ליד השולחן, מצמידים בהתחלה את הכסא עם הגב לקיר. ואז סוגרים את השולחן. אני מחזיקה את השולחן עם הרגל. כך לא תוכל לצאת עד שתסיים לאכול - אתה כמובן תבחר מתי אתה רוצה לסיים לאכול, הכוונה יותר למניעת יציאות שרירותיות מהשולחן. שלפתע תזחל החוצה. איזה פטנט מדהים! אנחנו מאוד מאמינים בהקניית הרגלי תזונה נכונים כבר החל בגיל מוקדם זה. אוכלים ליד השולחן ואך ורק בזמן הארוחות.

אני לא יודעת אם עם קשר או בלי קשר לאכילה ליד השולחן (לא החלטנו כבר שהכל קשור?:), אך בלעת בתאווה את כל המלון שהצענו לך. ואם מדברים על אוכל, אתה לא מוכן יותר לאכול מהכפית. רק חתיכות של אוכל. מהיד שלי או משלך. את החתיכות אתה אוסף מהשולחן או מהיד שלי ליד שלך. לפני התאונה השתמשת בשתי הידיים עם נטייה קלה לכיוון יד השמאל, אך מאז התאונה אתה משתמש ביד השמאל כמעט לחלוטין. כמובן התאונה השפיעה. השאלה עד כמה.. מעניין אם תהיה שמאלי..:)

אתה מכניס לעצמך את כל החתיכה לפה - כמו אמא שלך! ואז מכסה את הפה בכף היד. חה! אני כל פעם מתאפקת שלא להתפרץ בצחוק!

נראה אם השולחן והכסא באמת ישנו את ההתעניינות שלך באוכל. אנחנו גם צריכים עוד להחליט לגבי גובה המושב בכסא. כעקרון, הרגליים שלך עדיף שיגעו בקרקע. עכשיו הן נוגעות (למרות שלא רואים בצילומים - מהתלהבות יתרה שלך!:). אני אעדכן אותך בהמשך... תאחל לנו בהצלחה.

אני ממש מתרגשת. כל כך חיכיתי לזה! הייתי חייבת לכתוב על כך, ואפילו נשארתי עם 2:30 בלילה לעשות כן. אבא לבטח יכעס עלי מחר שלא הלכתי לישון. אך כל כך הרבה דברים מדהימים קרו היום! הייתי חייבת לחלוק. הרי מחר יקרו דברים נוספים! ובכל זאת, לא הספקתי לספר על הכל. אני חייבת לישון קצת. נמשיך מחר. נשיקות ולילה טוב, אפרוח קטן. שבינתיים התעורר כבר 4 פעמים מאז שהלכת לישון...:)

קוביה לתוך קופסא

זוהי פעילות שניה בסדרה של פעילויות "הכנס הוצא" (nesting). יש להציגה רק אחרי שהילד מתמחה לגמרי בביצוע הפעילות של ביצה וקערה.

המדובר בקוביה מרובעת מעץ, כשאורך הצלע שלה כ-4.5 ס"מ, וקופסא תואמת. אם אין בנמצא קוביה וקופסא תואמת מעץ, אפשר בקלות לעשותן מקרטון ולצפותן בנייר. הקופסא שלנו היא מסט הקופסאות שמוכנסות אחת לתוך השניה.

גם הפעם העדפת בהתחלה לבצע פעילות זו בשכיבה, למרות שבשלב שהצגנו לך אותה, כבר ישבת יציב. לקח לך זמן עד שהצלחת להכניס את הקוביה לתוך הקופסא. האמת שדווקא מאז התאונה, כשהקופסא הייתה עומדת על הרצפה ולא ביד השניה שלך, התקדמת ממש והצלחת לבצע את המשימה חלק לגמרי. וכשהיד השנייה חזרה לפעולה, בימים האחרונים ממש, די מהר השתלטת על עניין של הכנסת קוביה לתוך קופסא כששתיהן בשתי הידיים השונות שלך.

ביצה וקערה - הפעילות הראשונה של "הכנס הוצא"

זו פעילות ראשונה בסדרה של פעילויות "הכנס הוצא" (nesting) שהצגנו לך. המדובר בביצה מעץ וקערה תואמת מעץ. הביצה בגובה של כ-2.5 ס"מ, והקופסא טיפה יותר גבוהה (ב-2 ס"מ לערך), כדי שהביצה תוכל בקלות להשתחל לתוכה. הילד מחזיק את כל אחת מהן ביד שונה. פעילות זו מחזקת תיאום יד עין ומפתחת תיאום ועבודה משותפת בין הידיים. כשהילד מתמצא היטב בביצוע פעילות זו, מציגים לו קוביה וקופסא.

את שתיהן מצאתי אצל אמא שלי - מזל שדברי עץ צבועים הם חלק מהפולקלור הרוסי.

על הפעילות הזו למדתי מ"Montessori from the Start" (בעמ' 57). הרבה זמן חיכינו לזמן שיהיה אפשר להציג אותה, כמו גם הרבה פעילויות אחרות. למרות שמוטורית ושכלית היית כבר די הרבה זמן מוכן לכך, חיכינו שתשב בבטחה וביציבות עד שיהיה אפשר להציג אותה.

האמת שהצגתי לך אותה, כבר שרק התחלת להתיישב. הרגשתי שהיית ממש מוכן לכך. ואכן, כמעט מהפעם הראשונה הצלחת להכניס את הביצה לתוך הקערה - כשאתה שוכב על הגב שלך (!) ומחזיק את כל אחת מהן באחת הידיים. אחר כך המשכת לתרגל את זה גם בישיבה.

חשוב מאוד להציג את הפעילות בזמן הנכון, כשההתעניינות שלך בשיאה. לא מוקדם מדי (אז לא תבצע בה דבר) ולא מאוחר מדי (תבצע במהירות ותשתעמם מהר). רק התבוננות מתמדת בך תצביע על התזמון הנכון. הפעם ממש פגענו בול.

אתה מאוד מאוד אוהב את הפעילות הזו. מעבר לכך, גם שדרגת אותה - אתה מכניס ביצה לקערה כשהקערה עומדת על הרצפה; אתה אוהב לשחרר את הביצה ולעקוב אחריה בכל הסלון (אתה גם מאוד אוהב להקשיב לחבטה שהיא עושה כשנוגעת ברצפה); והיום התחלת בניסוי חדש - מה קורה אם אתה מכניס את הביצה לקערה כשאתה שוכב על הגב ומשחרר את הביצה...?:)

עדכון לגבי פעילויות

כבר הרבה הרבה זמן לא כתבתי על הפעילויות שאתה עוסק בהן. סליחה. הנה העדכון המפורט.

אין ספק שגדלת בחודש וחצי האחרון והתפתחת המון. הדבר בא לידי ביטוי הן ביכולת שלך להתרכז, והן בפעילויות שאתה מביע עניין כלפיהן. זמן מה אחרי שהפחתתי את כמות הפעילויות בכל סלסלה ואת כמות הסלסלות, הפחתתי עוד יותר את כמות הסלסלות: שמתי אחת ליד הספות, אחת ליד הקיר, ועוד אחת ליד ארונות מטבח. ליד דלת היציאה למרפסת שמתי שתי פעילויות נפרדות. זה פחות או יותר הסדר שנשמר גם היום. הרגשתי שזה המינימום הנדרש כדי לטפח, אך גם לשמור על הריכוז שלך. אני עדיין משתדלת להחליף את הפעילויות מדי שבועיים - שלושה. האהובות עליך נשארות כל הזמן.

למעשה, מאז שהתחלת לזחול, המבחר הפך להיות אינסופי. כל דבר מעניין אותך. וזה מה שהכי מדהים! המציאות מלאה בהצעות מלמדות. וזה מה שאדיר כל כך! אין צורך לשדוד סניף בנק ולהוציא הכל ב-Toys-R-Us. בשלב זה של ההתפתחות שלך צריך רק לפקוח עיניים, להתבונן, להגביל את המבחר לכזה שיאשפר לך להתרכז ולשמור על הריכוז שלך, ולהשלים את הפעילויות שהמציאות אינה מציעה לך באלה הממוקדות בפיתוח מיומנות מסוימת. וכאלה אנחנו משתדלים להרכיב בעצמנו. הרבה יותר מעורר מחשבה ומספק.

כדי לבחור מה להציע לך, אנחנו כל הזמן מנסים להתבונן בך ולהחליט מה יעניין אותך בשלב זה. כך, למשל, כששמנו לב שהשיניים משגעות אותך, ואתה כנראה נרגע אחרי ניעוץ שינייך בכל דבר אפשרי, לרבות בי, הצעתי לך ארנקים מעור (מזל שאמא שלי שומרת הכל, פשוט הכל:). כמובן, כל פעם ארנק אחד. העור נעים לך למגע ולתחושה. אני מניחה שלכן אתה גם נועץ שיניים בעור שלי. כך גם הקפדנו להציע לך חפצים ממרקמים שונים - מעור, ממתכת, מעץ, מפלסטיק וכו'. אתה מאוד אוהב להקיש בשני חפצים (לפעמים גם אם החפצים האלה הם הראש שלך והקיר), ולהקשיב לצליל שהם מפיקים (יחסי סיבה תוצאה). לפעמים אתה גם ממשיך ומחליף את אחד החפצים בחפצ שלילי כאילו עושה השוואה בין הצלילים.

הוספנו גם רעשנים שעשינו בעצמנו - בקבוקים שמילאנו בכל טוב. באחד שמנו שועית יבשה, באחר - מים שצבעתי על ידי הוספת מקצת מתמצית רום. בקבוקים אלה גדולים מבקבוקונים שהשתמשנו בהם כרעשנים ראשונים. אתה מאוד נהנה להפוך את הרעשן עם שועית למטה למעלה, לאט לאט, ואחרי כל היפוך לעצור להקשיב לשועית המתגלגלת ברעש כל פעם לקצה אחר. אתה לומד הרבה בעקבות ההתבוננות שלך בבקבוק - בין היתר, יחסי סיבה-תוצאה ותיאום יד עין. אתה מסוגל לשקוע בהיפוכים אלה רגעים ארוכים.

יש לך חולשה לבקבוקים בכלל. כמו שפעם אפשר היה לעניין אותך בכל מקום בכפית, היום החליפו את הכפית בקבוקים למיניהם, לרבות בקבוק מים פשוט.

מבחינת הפעילויות לפיתוח אחיזת אצבע אגודל (אחיזת פינצטה), הוספנו שלט DVD, טלפון אלחוטי וצרור מפתחות. שלושתם התגלו כלהיט!

השינוי הדרמטי שקרה בחודשיים האחרונים הוא בכך שההתעסקות שלך בפעילויות הפכה להתעסקות תכליתית. אתה בוחר בפעילות שמעניינת אותך כי אתה רוצה לעשות איתה משהו מסוים, ואתה גם יודע מהו (ולא נותן להסיח את דעתך בקלות מכך), ואם לא - אתה לבטח תגלה בעצמך, אתה משליך חפצים לרצפה ומחכה שנרים אותם, אתה מגלגל כדור ומחכה עד שנמסור לך אותו בחזרה, אתה מוסר לנו חפצים ומחכה שנקח אותם ואתה גם לוקח את מה שמעבירים אליך. אתה גם מאוד אוהב לפתוח ולסגור חפצים שונים - בנוסף למגירות, למשל, גם קופסאות (כמו זו שמצאתי בחנות "הכל בדולר", בדרך כלל אני שמה לך הפתעה בתוכה).

גם מבחינת התקשורת, חלה התקדמות. מעבר ל"תן קח", אתה גם מכניס חפצים לסלסלות בעקבות הבקשה שלי, ומוציא אותם משם ("הכנס הוצא").

אתה מאוד מאוד קשוב למה שאנחנו מדגימים לך. מדגימים לא בכוונה, כי בשלב זה של התפתחותך אנחנו משתדלים לאפשר לך לגלות את הדברים בעצמך, אלא אם אנחנו משוכנעים שההדגמה תקדם אותך לכיוון שבאמת לא היית יכול להגיע אליו בעצמך, או אם אנחנו רוצים להדגים לך התנהגות מסוימת. כבר עכשיו אפשר לראות איך אתה מיישם את מה שאתה מפנים - כך, למשל, אתה רואה אותי מסדרת תמיד את כל הפעילויות בחזרה לסלסלות שלהן לפני שאנחנו עוזבים את הסלון, ולכן גם אתה, לפעמים, בינתיים, גם כשאתה מסיים לעסוק במשהו - אתה מכניס אותו בחזרה לסלסלה. אם אני מדגימה (אני ארחיב על ההדגמות בפוסט נפרד) - אתה עוקב אחרי, ואז מנסה בדיוק את אותו הדבר. מדהים!

הכי קשה הוא להתאפק ולא להדגים וגם לא להפריע למה שאתה עושה. כל הזמן. לא להתערב! אם מתאפקים ולא מפריעים לך, כמובן, אם אתה לא מבקש זאת, לא קשה לשים עין לחיוך הקטן שמופיע לך בקצת השפתיים כשאתה מסיים לעשות משהו בעצמך (נשבעת לך שהוא שם!), אז אתה נרגע במעין אנחת סיפוק קצרה, מבטך ממוקד, וידיך מונחות על רגליך. מדהים!

אני ארחיב בפוסטים הבאים על מספר פעילויות נוספות.