הזכרתי לא פעם כי החלטנו לא לספר לך על ההריון המתקדם שלנו מיוזמתנו, או על כך כי "יש לאמא תינוקת בבטן". די מהתחלה הגענו למסקנה כי בדומה לדרכינו, נסתמך גם הפעם על התפתחות טבעית של הדברים ונאפשר לך להסיק מסקנות חופשיות מכל התערבות מיותרת שלנו. היית שותף מלא לכל הבדיקות ולכל ההתארגנויות. אך מעולם לא ישבנו איתך על שיחה מפורשת על פשר הדברים. משום מה, כבר די הרבה זמן הייתה לי תחושה שאתה מודע למה שמתרחש, אך כמו זקן חכם, אינך נוקב במילים כדי לא לזלזל במעמד הקדוש של המאורע.
ככל שעבר הזמן, התבשלה בנו ההרגשה כי סמוך יותר למועד, נרצה לשתף אותך במתרחש דרך הסיפור על מישהו אחר. כזה שישאיר לך מרחב מספיק גדול לעשיית היקש עצמאי, באם תחפוץ בכך, אך גם ישתמש בדרך ציורית בחוויות המוכרות לך ממסע ההריון שלנו. באופן אינטואיטיבי, חשבנו על ספר ציורים פשוט ולא רווי בפרטים. משהו שיאפשר לך להשתתף בסיפור, מבלי לקבוע לך איך אתה אמור או לא להרגיש כלפי החוויה, או בכלל יכניס לך רעיונות מוזרים אחרים לראש. כמובן, בעברית, לא הצלחתי למצוא משהו מועיל. אך, למזלי, מצאתי משהו מתאים באנגלית.
"Waiting for Baby" by Rachel Fuller - הוא ספר איורים מקסים. בכל עמוד יש סצינה פשוטה המתקשרת להריון. מבלי לסבך או להעמיס בפרטים מיותרים. מה שמעולה בו גם הוא מחיקת זהויות הילדים - כל אחד מהם בקלות יכול להיות ילד או ילדה. איורים גדולים, והמלל הוא למטה, באותיות יחסית קטנות - מה שמאפשר לאיורים להשאיר את הרושם החזק, מבלי לשים לב בכלל לקיום המילים. ילד מחבק את הבטן ההריונית של אמא. שם את ראשו על הבטן. מנסה למדוד בגדים קטנים של תינוקות. צובע חדר בבית, ביחד עם אמו. נמצא לידה בעת שמודדים לה לחץ דם. וגם כשעושים לה אולטרסאונד. אמא נחה על הספה (אדומה, בדיוק כמו אצלנו), בעת שהילד ואביו מכינים סלט - נשמע מוכר? ושני האיורים הכי חשובים - אמא ואבא עוזבים, בעת שאשה בגילם מחבקת את הילד בכניסה לביתם; אמא שוכבת במיטה, תינוקת בזרועותיה, והילד לצידה.
הנה עיקרי הסיפור שאנחנו מספרים לך בערך מתחילת יוני, בפאתי סוף החודש השמיני (למעשה, מתארים את הנראה באיורים): "זה יוני. אמא של יוני בהריון. לפעמים יוני אוהב לשבת ליד אמא שלו, להניח את הראש על בטן, ללטף אותה, לנשק אותה, ולהקשיב למה שמתרחש בה. כמו שאבא ואמא אוהבים לחבק וללטף את יוני. יוני ואמא מכינים בגדים קטנים של תינוקות לקראת הגעתה של התינוקת [בהתחלה לא היינו מוסיפים את העניין של התינוקת, אלא רק אחרי שסיפרנו את הסיפור מספר פעמים, וידעת כי לבסוף תצטרף תינוקת]. יוני ניסה למדוד אותם, אך הם ממש ממש קטנים ולא עולים עליו [גם משפט זה נוסף, אחרי שניסית בעצמך למדוד בגדים של תינוקות - על כך יסופר בהמשך]. לעיתים אמא ויוני הולכים לטיפת חלב. האחות מודדת לאמא לחץ דם. ולעיתים אמא מבקרת אצל הרופא בקופת חולים. הרופא בודק לה את הבטן ועושה אולטרסאונד. יוני ואבא מגיעים ביחד עם אמא [שתי חוויות מאוד מאוד מזוהות איתנו - כל כך שמחתי כשראיתי את האיורים האלה]. ובערב, לפעמים, אמא עייפה. אז היא שוכבת על הספה קצת לנוח. בינתיים, אבא ויוני מכינים ארוחת ערב. וכשהארוחה מוכנה, הם מזמינים את אמא לאכול [גם סצינה זו כאילו הועתקה מחיינו לספר]. יום אחד, אמא הרגישה צירים. היא ידעה כי הגיע הזמן ללדת. אבא ואמא נסעו לבית חולים. ויוני נשאר עם חברה של אבא ואמא. הם שיחקו, קראו ספרים, הלכו לטייל, שיחקו במגרש משחקים, הכינו אוכל. הם נהנו מאוד. ואז הגיע הערב, ויוני הלך לישון. היה לו קצת קשה להרדם. אך הוא ידע כי אבא ואמא אוהבים אותו מאוד, והם יחזרו הביתה [את התוספת של השינה אנחנו מוסיפים מדי כמה ימים, הרי לא נדע אם באמת נעדר לילה מהבית, וגם כדי לא ליצור מתח מיותר]. ובאמת, אחרי כמה זמן הם חזרו הביתה. ויחד איתם הגיעה נועה, תינוקת קטנה, אחותו של יוני. כולם שמחו מאוד. התחבקו וצחקו ביחד".
כבר בפעם הראשונה רצית שנקריא את הספר פעמיים. מאז, זה אחד הספרים האהובים עליך. אני בטוחה כי אתה עושה את ההיקש, גם מבלי לשאול אותנו שאלות מפורשות. מדהים לראות את המבט החושב על פניך, בעת שאנחנו מקריאים לך את הסיפור. השקט הקסום כל כך שלך. לעיתים אתה מניח את הראש שלך על הבטן, תוך כדי שאני מקריאה סיפור. אוברול, המצוייר באיור של מדידת הבגדים, הפך לנושא בפני עצמו. היש הכרח לציין כי האיור האהוב עליך הוא זה האחרון, בו מופיעה האמא עם יוני ונועה??? בימים האחרונים אתה אפילו מבקש כי נקריא את הסיפור מהסוף להתחלה...
ובכל זאת הצלחתי למצוא ספר אחד חביב בעברית. "קטנטנים" מאת גוידו ון גנכטן:
ויש כאלה שנולדים עם פרווה.
יש תינוקות שנולדים עם מאות אחים ואחיות,
ואחרים שאמא שייכת רק להם.
יש תינוקות שיכולים רק לשכב,
ויש תינוקות שיכולים מיד לעמוד על הרגלים.
"My New Baby" by Rachel Fuller - הפעם הגיע תורן של החוויות הראשונות בחיי התינוקות. אני מניחה כי נכיר לך את הספר הזה בקרוב מאוד. מעניינת אותי תגובתך לאיורים של אמא המניקה את התינוקת...:)
.jpg)
