לבננו: בשמלתך

כבר סיפרתי לך על גישתי לתחפושות...

כך שכשיום קייצי בהיר אחד הבעת רצון לשים את השמלה שבארגז התחפושות (שלמעשה הייתה כנראה כותונת לילה, שקצת קיצרתי לה את הכתפיות בקשירה), חייכתי לעצמי. כלפיך הייתי רצינית מאוד. ולא התנהגתי שונה מאשר אם הייתי רואה אותך לובש כל בגד אחר.

הסתובבת בשמלה כבר כמה פעמים בעבר. בתוך הבית. אני מניחה שהמפגשים היותר תכפים עם מיכל לאחרונה, הגבירו את התעניינותך בשמלות. הפעם, כשהגיע הרגע בו היינו צריכים לצאת לטייל, חיכיתי שתבקש להחליף בגדים. כשראיתי שאין כל סימן לכך באופק, התלבטתי, כהרגלי, מה לעשות. איך להגיב מבלי ליצור מבוכה או שאלה במקום בו לא אמורים להיות שאלות? החלטתי פשוט להגיב בעדינות: "אתה יכול ללכת גם בשמלה, מתוקי. פשוט חשבתי שתרצה לדעת שבדרך כלל בנות לובשות שמלות". הקשבת. חשבת. ו.. החלטת ללכת בשמלה!

וכך הסתובבנו...

אכן, חששתי מתגובות הסביבה. חששתי שתפגע או תהיה נבוך. באופן מדהים, כל התגובות היו חיוביות. והמדהים עוד יותר, שלא כהרגלינו, שתמיד חושבים שאתה בת (ואחותך בן..?!), הפעם כולם ידעו שאתה בן. מה זה אומר עלינו???

מעניינת בעיני העובדה כי אינך מתייחס לשמלה כאל תחפושת, אלא קורא לה "שמלה שלי". מה שעוד יותר מדגיש בשבילי את העדינות שבה חייבים להתייחס לכל עניין התחפושות, מבלי לכפות או לאלץ, ומבלי, כמובן, לקשרן אך לפורים...

נ.ב. ואתה בן שלוש שנים ואחד עשר חודשים...

לילדינו: שידת צורות גיאומטריות-1

מי היה מאמין שמי שידגים על דפים אלה את העבודה עם אחד המגשים של שידת צורות גאומטריות (Geometric Cabinet), תהיה זו את, מתוקתנו...

את יותר ויותר מגיעה לפינת העבודה של אחיך, ולמרות הווילון העוטף את השידות, מנסה להרים אותו ולבחון את המתרחש שם. בדרך כלל, את בוחרת במגדל עם הטבעות, שאת מאוד מאוד אוהבת, או לוקחת מטלית ורצה לנגב את דלת הזכוכית בסלון. אך מדי פעם את עומדת על לעבוד עם אחת הפעילויות של אחיך. ואני מודה, לא תמיד אני יודעת איך להגיב. הרבה פעמים אני מנסה להעביר את תשומת ליבך לאחת הפעילויות שציינתי שאת מסוגלת לעבוד, ולו חלקית, איתן. לעיתים אני סוגרת את הוילון בחזרה, למרות שליבי נמחץ באותו הרגע. אך לעיתים, אני מנסה גם לזרום. כך קרה גם הפעם.

עם המגשים עובדים באופן זהה למגש התצוגה...

וכך נראים המגשים במקומם על המדפים. כשאתה רוצה לעבוד עם אחד המגשים, אתה פשוט מוציא את האחרים אחד אחד, מניח על הרצפה ובוחר בזה שאתה מעוניין לעבוד איתו באותו הרגע. אינך מרבה לעבוד עם הצורות. וזה בסדר גמור. הכל קורה בזמן הנכון לו. אין לאן למהר. אנחנו עדיין קוראים לצורות "צורות", מבלי לציין את שמן האמיתי...

לבננו: גלילית עם ידיות-ארבעה בלוקים-6

עובד עם ארבעת הבלוקים של הגלילים עם הידיות (knobbed cylinders)...

לבתנו: פותחת וסוגרת את מכסה הקומקום

כל היופי בתקופות רגישות (sensitive periods) הוא שכשמשהו אוחז בכם, הוא לא מרפה לרגע...

כל היופי בלמידה הוא שהיא מתרחשת בכל מקום... ובכל מקום...

מה שמעניין אותך בימים אלה, בין עוד מליון דברים, הוא להתאים מכסים למיכלים. ואת עושה זאת בכל מקום.

הנה, למשל, עם הקומקום...

נ.ב. ואת בת אחד עשר חודשים וארבעה שבועות...