אנחנו בשבוע ה- 39 להריון

ורק כדי להעלות חיוך מרענן בימים חמים אלה, הנה התמונות מיום שישי לפני כמה ימים... עת נכנסנו לשבוע ה-39 להריון...!

האם החום הוא פנימי או חיצוני?

אולי זה השלב המתקדם של ההריון, אולי זה מזג האוויר הבלתי נסבל פשוט, ואולי הכל יחד - עוברים עלינו כמה ימים לא פשוטים. אפילו לא הימים עצמם, אלא יותר חלקים מסוימים ולא מוגדרים שבהם. קשה לכולנו לישון בלילות. אני חושבת שהקושי העיקרי קשור למזג האוויר. האוויר לא זז, אפילו אם המאוורר מכוון לעוצמה הגבוהה ביותר. אני מתעוררת אינספור פעמים. בלילות אחדים גם אתה. ובבוקר איננו מצליחים להתעורר. אינני מתעקשת, כיוון שעוד מעט הכל גם כך ישתנה. ולך יש את הקטעים שלך - פעם אתה עובר על כל הגבולות האפשריים שאתה מכיר, בפעם אחרת סף הסבלנות שלך הוא כמעט אפסי, ובן רגע התסכול נותן את אותותיו. ולעיתים זה לא פשוט. גם סף הסבלנות שלי נמוך יותר בימים אלה. ובכל זאת, אני משתדלת לעשות את המיטב, למרות הזיעה הנצחית, העייפות המצטברת, הקושי להציץ אפילו החוצה בגלל החום הכבד, אני מנסה להוקיר את הרגעים האלה שלנו יחד. להתרכז ברגעים החיוביים, ובאמת שהם עולים בהרבה על אלה שפחות. ולנשום. למצוא אוויר לנשימה בכל מקור שעולה בליבי. וכשאני נושמת יותר, גם אתה נושם ביתר קלות...

נ.ב. התמונות צולמו לפני כמה ימים, בסוף השבוע ה-38 להריון...

רוצה/ לא רוצה

ל"אני רוצה" יש כוח עצום. ל"אני לא רוצה" יש השפעה עוד יותר חזקה. במיוחד בקונטקסט של זמננו.

האמת, קשה לי אפילו להסביר למה, אך יש משהו מאוד שלילי המתלווה בהרגשת הבטן שלי ל"אני לא רוצה". אולי כי כרוך בכך היבט סובייקטיבי מסוים (ולעיתים מבחינה אובייקטיבית הדברים חייבים להתרחש, מה שמראש מגדיל את הסיכוי למשבר מסוים), אולי כי ביטוי זה אינו מסביר דבר (אי אפשר להבין ממנו מה כן אני רוצה), ואולי כי מילים אלה ישירות ממרידות, אם הן מגיעות מפי כמעט בן השלוש.

בכל מקרה, הייתי רוצה שתשתמש כמה שפחות בביטוי זה. שוב, אינני טוענת ולו לרגע, כי לא הייתי רוצה שלא תביע את דעתך או את רצונך. אך בדומה לשימוש בשפה חיובית שאינו מוציא את "לא" מגדר השימוש הכללי, אלא מעביר משקל ומעניק כוח נוסף ל"כן", מה שבפועל גם תורם להלך רוחות חיובי ושליו יותר, אני מאמינה כי גם החלפת "אני לא רוצה" במילים אחרות, מראש תכוון אותך להבעת רצון חיובית יותר, למיקוד ההתכווננות שלך, ולשיח תורם יותר בינך לבין סביבתך. גם אם תשמע ילדים אחרים צורחים בכל כוחותיהם: "אני לא רוצה", אחרי שקלטו כבר מזמן איזו השפעה כוחנית יש למילותיהם על הוריהם ועל סביבתם (ומה יקרה כשיגדלו?), סיכוי רב כי לא תאמץ גישה זו לחיקך. תכיר את הביטוי, אך תהיה רגיל כבר להביע את עצמך באמצעות ביטוים אחרים.

כבר כתבתי כי "אנחנו משתדלים מאוד להחליף את "אתה רוצה" ב"אתה מבקש", "אתה בוחר", "אתה מעדיף". למשל, אם התנגדת לכך שהתחלנו לעשות משהו, במקום לשאול אותך: "אתה רוצה ש...?", נשתדל להשתמש באחד הביטויים האחרים. יש לנו עוד דרך ארוכה באימוצנו נוהג זה, אך לפי לקחי העבר, התמריץ חשוב מדי כדי לא להשתדל להגביר את מאמצינו".

אך אין מספיק בכך. כמו תמיד, אם לא נשנה את שפתנו, לא יהיה כל סיכוי לכך כי גישה זו תשתרש בך. אין צורך להכביר שוב בחשיבות הדוגמא האישית שלנו כלפיך. והאמת, זה אך יטיב עמנו. אף על פי כי מדובר בעבודה קשה, שחורה לעיתים, דורשת מאמץ כביר להדחיק הרגל בן שנים רבות ולאמץ לליבנו ולשפתנו ביטויים חדשים. אך אין לי ספק גם כי לבסוף נהיה שמחים לשינוי זה גם מבחינת ההשפעה שנחוש על עצמנו. בדיוק כמו שקרה בזמנו עם הפיכת השפה שלנו לחיובית יותר. היום הביטויים כבר שזורים בפינו, ולעיתים אני אפילו מתקשה לתת דוגמאות לשפה שלילית, אך יותר מזה - לפחות אצלי, שימוש חיובי זה בשפה השפיע גם על ההסתכלות היותר חיובית שלי על החיים. ועוד פעם אציין עד כמה אני מאמינה בשימוש מדויק ובהיר בשפה.

אז אכן, אנחנו חייבים להמעיט את השימוש ב"אני רוצה" או ב"אני לא רוצה" להכרחי בלבד. כמה דוגמאות העולות לי בראש כרגע:
אני לא רוצה לאכול יותר את הסלט = שבעתי. תודה/ אני אוכל פרוסת לחם עם לבנה.
אני לא רוצה לשתות מיץ = אני אשתה מים/ סיימתי לשתות/ אולי אשתה מאוחר יותר.
אני לא רוצה שתשים לי סבון על מברשת השיניים = תשים (עדיף אפילו - תוכל לשים) לי בבקשה משחת שיניים על המברשת.
אני רוצה נשיקה = תוכל בבקשה לתת לי נשיקה?
אני לא רוצה שתשים את הרגליים שלך עלי = לא נעים לי. תוכל בבקשה להניח את הרגליים שלך לידי? (או פשוט לקום ולזוז קצת)
אני רוצה שנלך הביתה = עוד מעט נלך הביתה. מה תרצה לעשות לפני כן? (ולעקוב אחרי הביצוע)

ספר ילדים על תינוקות

לפני שלושה ימים הרגשנו כי הגיע הזמן להכיר לך את הספר האחרון בהכנתנו ללידה. ב"My New Baby" by Rachel Fuller מסופר על החוויות הראשונות במשפחה המברכת תינוקת לחיקה. גם הפעם האיורים פשוטים וברורים, ובקלות אפשר לשחק עם הזהויות של הילדים. המשפחה במיטה - כולם צוחקים ומחייכים. הילד בזרועותיו של אבא. אמא מניקה את התינוקת. באיור הבא הילד שוכב במיטה, נשען על כרית ומחזיק בזרועותיו את התינוקת. הילד מתלבש לבד, וברקע מלבישים את התינוקת על שידת ההחתלה. אבא מצלם את אמא המחבקת את הילד ואת התינוקת. הילד אוכל ליד שולחן האוכל, ואמא לידו מניקה את התינוקת. אמא וילד שרים לתינוקת. אבא מטייל עם הילד ועם התינוקת שבמנשא עליו. הילד יושב על השירותים הקטנים (על הסיר), ומאחוריו מחליפים לתינוקת טיטול על משטח ההחתלה. אמא והילד רוחצים את התינוקת באמבטיה של תינוקות. הילד מלטף את התינוקת הישנה במיטתה. אבא ואמא קוראים ספר לילד השוכב במיטתו.

והנה עיקרי הסיפור: ליוני נולדה אחות קטנה, ושמה נועה (התלבטתי אם להשתמש באותן הדמויות, כיוון שבשני הספרים מופיעות דמויות שונות, אך ברגע שצהלת: "נועה" בפעם הראשונה שראית את הספר, ההתלבטויות נעלמו:). יוני ונועה הם אח ואחות. אמא ואבא אוהבים את יוני ואת נועה מאוד. בבוקר יוני מגיע למיטה של אבא ושל אמא. והם מתחבקים וצוחקים. לפעמים אמא מניקה את נועה. יוני אוהב את נועה. לפעמים, כשנועה מסכימה, ויוני רוצה בכך, יוני מבקש לחבק את נועה בזרועותיו. הוא מתיישב יציב, ואמא מניחה את נועה בזרועותיו. עד שנועה תלמד להתלבש לבד, אמא או אבא עוזרים לה להתלבש על השידה. יוני למד כבר להתלבש לבד. אך אם הוא זקוק לעזרה, הוא מבקש מאמא או מאבא לעזור לו. אבא אוהב לצלם את המשפחה שלו. נועה יונקת הרבה. כך התינוקות אוכלים. יוני אוכל ביחד עם אמא ועם אבא ליד השולחן. לפעמים אמא מניקה את נועה בזמן שיוני אוכל. אבא, אמא ויוני אוהבים להקריא לנועה ספרים ולשיר לה שירים. הם גם אוהבים ללכת לטייל כולם יחד. לפעמים נועה מטיילת בעגלה. לפעמים במנשא (משום מה, החלטת שהיא מטיילת גם בסל קל, אז אתה תמיד מתקן אותי בשלב זה). יוני מחזיק ידיים עם אבא ועם אמא. ולפעמים הוא גם מסיע את העגלה. עד שנועה תלמד לעשות פיפי וקאקי בשירותים הגדולים, היא עושה אותם בטיטול. כשהטיטול מלא, מחליפים לה אותו. יוני יודע לעשות פיפי וקאקי בשירותים הגדולים. אך לפעמים נוח לו לעשות קאקי בשירותים הקטנים. ובערב, נועה עושה מקלחת באמבטיה הקטנה של התינוקות. לפעמים יוני מקלח את נועה ביחד עם אמא או עם אבא. נועה הולכת לישון במיטתה. היא הולכת לישון מוקדם יותר מיוני. כשהיא ישנה, אבא, אמא ויוני משתדלים לשמור על השקט, כדי שתוכל לישון. בדיוק כמו ששומרים על השקט כשהם נחים או ישנים. אחרי שנועה נרדמה, אבא ואמא קוראים ליוני ספרים. בחדר שלו. וכשהוא עייף, הוא הולך לישון. לעיתים עם אבא. לעיתים עם אמא. ולפעמים לבד.

ושוב... הפתעת! אחד הדברים שהכי אהבתי בספר זה, בנוסף לאי העמסתו בפרטים מיותרים, הוא כי קיימים בו שני איורים של אמא מניקה. ולא איור אחד של בקבוק, מה שבדרך כלל מופיע בספרים מסוג זה. מבחינתי, זו הייתה גולת הכותרת בהכנתך הבלתי אמצעית ליונקת נוספת שעומדת להצטרף אלינו. החלטתי לא להגיד דבר על הילד, אם הוא יונק או לא. ורק בדרך אגב להזכיר את התינוקת היונקת, כדבר שגרתי ונפוץ. הגעתי למסקנה כי רק כך אוכל לאפשר לך לבחור בהתנהגותך.

מה רבה הייתה פליאתנו, עת גילינו כי האיור שהכי הכי הכי מעניין אותך, הוא זה של החלפת הטיטול!!! היית בשוק פשוט. ניסית אפילו להתנגד לעניין עשיית פיפי וקאקי לתוך הטיטול. התפלאתי מכך גם כי מדי פעם, אמנם לא בתדירות גבוהה, אתה רואה שמחליפים לתינוקות טיטולים. כך שלא חשבתי שזה יעניין אותך עד כדי כך. בפועל.. אם את הספר קראנו על ההתחלה 4 פעמים, ומאז אולי מליון, אז בכל הקראה קראנו את העמוד של הטיטול בערך 5 פעמים. ואולי זה קשור בכך כי לפני כשבועיים התחלת לעשות קאקי בשירותים הגדולים ולא בקטנים. עוד לא הספקתי לספר לך על כך. הייתה לי תחושה כי קצת תהרהר אחרי יוני שעושה את צרכיו בשירותים הקטנים. ולכן השתדלנו לציין שהוא כבר יודע לעשות קאקי בשירותים הגדולים, ורק לעיתים הוא עושה אותם בשירותים הקטנים. ובכל זאת, מאז שהספר נכנס לחייך, חזרת לעשות קאקי בשירותים הקטנים. וזה בסדר גמור. עדיף שתגובתך תגיע במישור זה.

גם לנו מסייע מאוד הספר. כבר מעכשיו אנחנו שמים לב לדפוסי התנהגות שלנו שעוד יצטרכו להשתנות כל כך, ובעיקר למילים שבוחרים. למשל, באופן אינטואיטיבי אמרנו לך בהתחלה כי התינוקות לא יודעים לעשות פיפי וקאקי בשירותים, או כי הם לא יודעים להתלבש לבד. ישירות זה צרם לנו. ובמהרה תיקנו את עצמנו: "עד ש... תלמד לעשות משהו, היא עושה את זה ככה". הרבה יותר דידקטי וחיובי.