יום שלישי, 20 בינואר 2009

ההליכה גורמת לך לעוף

אני זוכרת שתמיד שמעתי כי עם ההליכה מגיעה קפיצה ענקית בהתפתחות הילד. לא ייחסתי לכך חשיבות יתרה. כמו כל הסיפורים התיאורתיים של יודעי דבר, גם הכללה זו לא עניינה אותי.

אך הפעם יודעי דבר אלה אכן ידעו דבר או שניים. בשבועיים האחרונים כאילו גדלת בכמה שנים. אתה עדיין אפרוח קטן שלנו, אך התחלת להציץ יותר ויותר מהקן החמים, ואפילו לנסות לקפוץ ממנו בתקווה כי תוכל כבר לעוף. כל דבר מעניין אותך. כל דבר אתה רוצה לנסות בעצמך. אם פעם היינו בטוחים כי אתה מעורב בכל מה שקורה בביתנו, בדיעבד נראה כי אז זה היה כלום לעומת מה שקורה עכשיו. עכשיו אתה באמת לוקח חלק בהכל.

אתה נכנס איתי לאמבטיה, רואה אותי מצחצחת שיניים. ורוצה לצחצח גם. אני מציעה את מיטתנו - ואתה חייב לנער את הכריות גם. אני מקפלת כביסה - ואתה, בנוסף לכך שאתה מוסר לי בגד בגד, גם מנסה על הדרך לקפל אותה גם. אנחנו יוצאים החוצה - אתה עוזר לי לגרור את העגלה מחוץ לדלת. אנחנו מכינים משהו במטבח - אתה מוציא מהמקרר דברים, מחזיר אותם, מטפס על השרפרף החדש שלך, מתבונן בכל מעשינו, אך גם מנסה לעשותם גם. לשטוף, לחתוך, לערבב, לשים תבלינים. אנחנו עוברים ליד מפסק של אור - אתה חייב להדליק או לכבות אותו, כמובן, בהתאם לסיטואציה הנדרשת. אנחנו מגיעים הביתה - אתה הראשון שנכנס, ואז סוגר את הדלת, כדי שנדפוק, ותוכל לפתוח אותה.

אתה הולך כל הזמן. מנסה להעביר דברים ממקום למקום. מנסה להרים חפצים כבדים. מתכנן פעילויות, ואז מבצע אותן. ניגש לאחור לפתע, ואז מתקן את עצמך. אתה כל הזמן עסוק. כל דבר הוא בעל חשיבות עליונה מבחינתך כעת. ואתה צמא ללמוד.


"...Movement is essential to understanding life and having an effect on life. The result of the conquering of movement for the infant is a deepening knowledge of the world, as well as an exhilarated attitude toward life and a positive view of herself. She realizes that she is a capable person: "I can move from here to here. I can do what i set out to do. I can affect my environment and i can affect others"...

A moving baby learns continuously about her world. filling in information of distance, speed, adn time on her visual maps, as she goes from one object to another, one place to another, all day long. She discovers what the objects she sees fel like once she gets to them;; what do rounded or sharp edges feel like? Does that shiny wood table feel hard or soft? She discoveres visual perspective: an object that looked smaler from a litle distance is actually larger when she gets to it. She develops body awareness as she inadvertently bumps into obstacles ond objects, and she gains in agilitu ad she eventually learns how to avoid them.

Finally, in addition to giving all this knowledge of the world and of the self, movement is the "playing field" for the development of the child's will. When the baby wants to get to something, she must direct her body through distractions - inhibiting some actions and carrying out others. She even must learn to inhibit an impulse to pull herself up on a table when she is told: "Don't go there". Or perhaps experience teaches her that this table not only falls over, it falls over with every attempt to pull up, and thus she develops both memory and concentration.

Paula Polk Lillard, "Montessori from the Start" (pages 87-88)


ואנחנו נדרשים למאמץ נוסף. כפי שאבא שלך כתב לך, אנחנו כל הזמן ממשיכים להתאים את הסביבה אליך, את עצמנו לסביבה, ואת הכל למציאות החדשה. מעין פאזל אינסופי. ואוקיאנוס של סבלנות. אתה כל הזמן מתבונן - הלמידה שלך מתרחשת תמיד, ללא הפסקות. ומבחינתנו, זה אומר להאט, מעבר למה שכבר האטנו. לתכנן את הפעילויות שלנו, מעבר למה שאי פעם למדנו לכנן מאז שהצטרפת אלינו. להראות ולהסביר. לדייק. לא לאבד עשתונות. להיות שלווים ומסבירי פנים. ולהנות... להמשיך להנות מהחוויה האדירה הזו של היותנו ההורים שלך.

צלליות השמש

הרגישות שלך לסדר (sensitive period for order), ממשיכה לבעבע. אתה אך רואה דלת פתוחה, והיא ישירות נסגרת. כל פיסה של טישו על רצפה מגיעה לפח אשפה. כל חפץ שלא במקום, מוחזר ישירות למקום. אם נשפכים לך המים על השולחן, אתה לא נח עד שמנגבים אותם. ועוד, ועוד, ועוד.

וכך גם, עדיין יש לך חברים וותיקים ברחבי הבית, אם כי מגוון החברים מדי כמה זמן משתנה. צלליות השמש בגרם המדרגות הן בין החברים האהובים עליך. כך בוקר, כשאנחנו יורדים למטה, אתה עוצר לידם להגיד "שלום". אתה יודע שהן באות לבקר רק בשעות הבוקר, ואינך מחפש אותן בשעות אחרות. ברוסית קוראים להן SOLNECHNIYE ZAYCHIKI - ארנבות השמש. גם אני, כשהייתי קטנה, אהבתי אותן כל כך!

יום שני, 19 בינואר 2009

החלילן

תוספת מרעננת ומבריקה לסלסלת כלי נגינה - החליל.

בסלסלה שלך היה כבר חליל - אך הוא חליל קטן, עם פיה קטנטנה, יותר נכון, ללא פיה, כך שלא הצלחת לחלל בו. וזה היה די מתסכל - אולי אותי יותר מאותך. אתה כל הזמן פשוט ביקשת שאנחנו נחלל.

ואז, ראיתי ב"איריס ישראלי" את החליל הזה. ניסיתי ואהבתי - גם קל להפיק צליל ממנו, גם צליל יפה, וגם זול (30 ש"ח).

למחרת הראתי לך אותו. כמובן, ישירות ניסית גם אתה לחולל - אך יצא לך צליל קצר, יותר נכון, נשיפה. מה הייתה תדהמתה כמה שעות מאוחר יותר, כשפשוט לקחת שוב את החליל.... והתחלת לחלל... כאילו תמיד חיללת.

יומיים לאחר מכן אי אפשר היה להפריד בינך לבין החליל. הסתובבת כל הזמן איתו. חוץ מכאשר ראית שמצלמים אותך, ושעטת אל המצלמה...:)

יום ראשון, 18 בינואר 2009

אבא כותב: ביקרנו בפינת חי ברמת הדסה


כבר הרבה זמן אני חושב לעצמי שהגיע הזמן להפגיש אותך עם חיות המאכלסות את הפלנטה שבה אנו חיים. מאז הטיול לצפון לפני כמעט ארבע חודשים, בו ישנו עם אמיתי, זהר ושירה בקיבוץ עמיר, לא נפגשת עם חיות מעבר לכלב חתול או לציפור. כשהיינו בעמיר הלכנו, אמיתי ואני ביחד איתכם, לראות את פינת החי של הקיבוץ בבוקר יום שבת.

ובכן, נזכרתי כי ברמת הדסה יש פינת חי. מישהו פעם סיפר לנו, אבל אני לא מצליח לזכור מי זה היה (לא כמו אימך שסביר להניח, אם אשאל אותה, תדע להגיד לי גם את התאריך והשעה שבה זה סופר). פינת החי נתרמה לפנימייה והחניכים עוזרים ומטפלים בחיות, מכאן גם מחיר הכניסה הנמוך. פינת החי לא נועדה להיות עסק כלכלי, וכל ההכנסות הן לטיפול במקום.

יום שבת היה מזג אויר נפלא: לא חם ולא קר מדי עם שמש נעימה. החלטתי כי הגיע השעה, ויצאנו לדרך. ארזתי תיק מדוגם שיענה לכל הצריכים שלך, נכנסנו לאלפרד ונסענו בדיוק 3 דקות.

כמו בכל מקום חדש היית מעט חשדן בהתחלה. נעמדת ובחנת את המקום. לשמחתי כניסה עלתה רק 10 ש"ח עבור ילדים. וילד חביב מהפנימיה התעקש לרדוף אחרינו ולתת לנו קבלה. כבר בכניסה הסתערו עלינו להקת אווזים ב"גע גע גע גע" וביקשו אוכל. הם היו מעט מלחיצים ורעשניים ולא פחדו להתקרב מאוד קרוב. מעט ניבהלת והתחלת לבכות עד שלקחתי אותך על הידיים, אחרי הכל אני יכול להבין, איך חבורת יצורים לבנים בגובה שלך שמסתערת לכיוונך בצעקות יכולה להיות מחזה מעט מטריד. המשכנו הלאה לראות את העגל. מאוד שמחת לראות אותו ואפילו ברכת אותו ב"אההה אהההההההה אהההההה" שלך. משם הלכנו לכיוון האורווה. היו שם שלשה סוסים, ולהפתעתי התקרבת מאוד קרוב אליהם ממש עד לגדר. הושטת יד ללטף אחד מהם, כאשר הרכין את ראשו לרחרח מי זה היצור הקטן והבלונדיני הזה. אני מודה - מעט נלחצתי לשנייה. ראשו של הסוס כפליים ממך, ואפילו איזה אבא צרח לי מרחוק: "תשמור על הילד", אבל ידעתי שלא יקרה כלום. החיות שם מורגלות מאוד לסביבה של אנשים. והיה די מפתיע לראות זאת - עברו כמה שבועות טובים מאז שראית סוס בטיול שעשינו ביחד עם אמא באחד הואדיות של טבעון שבו יש אורווה.

חזרנו לכיוון המרכז. הגיע האחראי לחלק לחם לאורחים, כדי שנוכל להאכיל את החיות. נתתי לך חתיכה של לחם, ואתה חשבת לעצמך: "רגע, למה לתת להן את הלחם אם אני יכול לאכול אותו בעצמי?" וכך במשך חצי השעה הקרובה הסתובבת לך עם חצי פרוסת לחם ביד.

לאחר מכן נכנסנו לכלוב הליטוף, שם יש מכלאות עם כל מיני סוגי מכרסמים חמודים כמו סמורים, שפנים, ארנבים ועוד כאלה שאני לא זוכר את שמם המדוייק. הסמורים מאוד מצאו חן בעיינך עד שחשבת לעצמך: "למה לא לשחרר אותם לחופשי?!", והתחלת לצאת ולהכנס מתוך הכלוב שלהם כדי לאפשר להן לצאת. כאשר נכנסנו לכלוב של השפנים מצאת שהאוכל שלהם מעניין בהרבה, וגם טרחת לבדוק מה מידת טריות המיים אותם הם שותים. הארנבת שלקחתי על בירכיי עניינה אותך יותר כשהיה צריך לחפש אותה מתחת למחבואה ולשחק איתה "קוקו".

אין ספק שהייתה חוויה, העיזים והכבשים עניינו אותך ובכלל נראה היה כי אתה יותר בעניין של יונקים גדולים. בדרכנו החוצה כמעט רמסת צב מתוך עניין בכרוב שאכל. היית מרותק לחוטמניים שבאו להגיד לך שלום דרך הכלוב . היה מאוד מפתיע לראות שהעזת ונגעת בחיות, הושטת להן יד ולא פחדת כמו שאפיין אותך בפגישותיך עם חתולים וכלבים ברחבי טיבעון.

זו הייתה חוויה כייפית. היה כיף עוד יותר כאשר הגעת הביתה וניגשת ישירות לספר עם החיות (שאמך הכינה מבעוד מועד) והתחלת להצביע על סוס, פרה וברווז- נראה שאתה מזהה אותם מאוד בקלות.

בעקבות החוויה אמא שלך התחילה לחבב חיות והציעה שניקח כמה חיות הביתה (השם ישמור!). הגענו להסכמה, שאני מוכן לקחת הכל מלבד תרנגול ממין זכר! אבל על כך יסופר בפוסט אחר.

Related Posts with Thumbnails