תן, קח

היום בפעם הראשונה מצאנו את עצמנו רוקדים בוואלס ארוך של "תן, קח"! זה קרה בדשא של אחר הצהרים. האמת שכנראה זה התחיל עוד אתמול. כשהיינו בבית, פתאום התחלת לתת לי מחזיק מפתחות (אני אעדכן בימים הקרובים לגבי הפעילויות החדשות שלך) להחזיק בשפתיים שלי. נהנית מאוד לשים לי אותו בפה ואז לקחת אותו. צחקת המון. והיום, שוב בליווי הצחוק המתוק שלך, נתת לי את הנשכן של אוראל, ואז לקחת אותו בחזרה. וכך המשכנו דקות ארוכות: "עידני, תן לי. תודה רבה. קח. תודה רבה". איזה כייף!

בדרך כלל, אחרי כל דבר חדש שאתה עושה, מגיעה הפוגה של כמה ימים, עד שאתה חוזר לפעילות הזו שוב. כך, למשל, בימים האחרונים כמעט ולא התיישבת ישיבה חופשייה (עם ידיים מורמות באוויר). והיום פתאום התיישבת ללא סוף. בהרבה יותר בטחון. כך גם, אחרי שכבר ירדת ביום מסוים לבד מהמיטה אחרי שהתעוררת ועלית עליה בחזרה, החל ביום למחרת חזרת לקרוא לי מהמיטה כשאתה מתעורר. אתמול, חזרת לרדת ולעלות באופן עצמאי מהמיטה, אך עדיין לא כשאתה מתעורר.

פתחנו את עונת הרחצה בחצר ביתנו

אבא שלי תמיד רוצה להביא לך משהו. בדרך כלל אני לא עושה לו חיים קלים (האמת דווקא חשבתי שהפכתי אותם לקלים יותר, כשהסברתי לו בעדינות שיש לנו את כל מה שאנחנו צריכים, וגם כי איננו רוצים לגדל אותך לתוך תרבות שבכל ביקור הסבים שלך מביאים לך מתנות). אך הפעם ביקשתי שאולי יקנה בריכה, לא יקרה ולא גדולה.

אך אבא שלי לא מקשיב לי אף פעם. הוא החליט שצריך בריכה גדולה. והאמת, טוב שלא הקשיב לי הפעם (ששששש... אל תספר לו).

בהתחלה התייחסת לכל העניין בחשדנות משהו. כשאבא שלי (DEDUSHKA שלך) הוציא את הבריכה מהאריזה ופרס אותה, התחלת להראות אפילו סימנים של חוסר נוחות. עד שאבא שלך לא הוציא אותה לחצר. מאוחר יותר, לא הבנת על מה המהומה, כשהפשטנו אותך מהבגדים שלך ואפילו הורדנו לך את הטיטול (בדיוק חשבתי לפני כמה ימים שלא יוצא לך להיות ערום בכלל, וכדאי שנשנה את זה; לפני כמה ימים כשהשארתי אותך לכמה דקות ללא טיטול ושמתי אותך כך ערום על הרצפה, די מהר הראת חוסר שביעות רצון מהסיטואציה). כשאצבעותיך נגעו במים, אפילו קצת השמעת קולות של בכי. מתוק אחד, היה לך חדש כל העניין.

אז ניסינו להושיב אותך בעדינות במים. שוב לא כל כך הבנת. החזקת את היד שלי חזק חזק.

הוצאנו אותך, ושוב הושבנו. אפילו הבאתי את מתקן הדפני מאמבטיה. חשבתי שאולי אם תשב בו, תהנה יותר. לא הסכמת! כאילו אמרת: "מה קרה לך?! כל הגודל הזה של הבריכה לשהות בו, ואת מביאה לי מתקן עינויים לשבת עליו? רגע! לוקח לי פשוט כמה זמן להתאקלם. אז מה? חכו לי". וכך עשינו.

ואז פתאום ברגע, תפסת אומץ. וכל השאר - היסטוריה. כמו כל דבר בהתפתחות שלך. איך נהנית!!! זחלת לכל עבר בבריכה, נשענת על הדופן שלה, גררת מחטים של אורן מהרצפה לתוך הבריכה, השתכשכת עם הברווז, השפרצת לכל כיוון, וצחקת, וצחקת, וצחקת! איזה אושר! כל כך התעייפת מכל ההתרגשות, שכשהוצאנו אותך ממנה, נרדמת על הידיים שלי כמעט, עוד לפני שהגעתי לחדר השינה.

אימצנו את הבריכה לתוך סדר היום שלנו. בערך ב-11:30, לחצי שעה. אתה יוצא רעעעעעעעב, כך שזה חייב להיות סמוך לארוחת הצהרים ב-12:00. אתה רק רואה את הבריכה, ושואג מאושר. כך שאני חייבת להוריד ממך את כל הבגדים עוד לפני שאני מתחילה למלא בה את המים...:) אה... וכמובן, הזמנו את כל החברים שלך להצטרף אליך!

כך תסגור מגירות מבלי לפצוע את עצמך

פטנט מעולה - הודות לאתי מטיפת חלב. המגבת מונעת מהמגירה להיסגר על אצבעותיך (אחרי שפעמיים הן כבר נתפסו..:(. עכשיו אתה יכול לעבוד על פתיחת המגירות ועל סגירתן ללא חשש.

אומנות בגובה העיניים שלך

אם סביבתך תהיה יפה, כבר בימיך הראשונים, תוכל לקלוט את היופי גם לתוך חייך. לכן חשוב לחשוף אותך ליצירות אומנות כבר בגיל זה. למזלנו הגדול, יש לנו צייר מוכשר מאוד במשפחה. כל קירות הבית מכוסים ביצירות שלו (הנה הטעימות). אומנות היא חלק מחיינו. ויש לי תחושה שיהיה לנו טבעי מאוד לשלב אותה גם בחייך.

בינתיים, תליתי בגובה העיניים שלך מספר צילומים של חיות ושל ילדים ושל אמהות ממגזינים גיאוגרפיים. ילדים הכי מעניינים אותך. עם הזמן, נוסיף גם ציורים. אין זה מובן מעליו כי יצירות האומנות יוצגו בגובה העיניים שלך. המחשבה שמאחורי זה היא כי יצירות האומנות התלויות בגובה העיניים שלנו הן הרבה מעבר לגובה שלך. לא קשה להסיק כי לא כל כך נוח לך להתבונן בהן. חשוב לא לשכוח להוריד את העולם לגובה העיניים שלך, שלא תרגיש גמד בארצו של גוליבר.

בהתחלה תכננתי לתלות את הצילומים במסגרות עץ של תמונות. אך כיוון שהבן המתוק שלנו גורר כל דבר ישירות לפה, ואצבעות הקטנות שלו מנסות לחוש כל דבר, פשוט הדבקתי אותן בסלוטייפ לכל האורך. שלא תוכל לגרד אותן (אני בטוחה שעם הזמן תחשוב על פטנט כלשהו). בהתחלה שמתי אחת, אחר כך הוספתי עוד אחת, וכעבור זמן מה עוד כמה. כדי לא להעמיס עליך.

אה, ואם חשבת מה אתה מחזיק בפה שלך - חתיכה של סלוטייפ. עזרת לי לתלות את הצילומים...:)