צ'ופו מצלם: מאמה אבא

כך אתה קורא לנו, בצמד אחד, כשאתה מתכוון לשנינו יחד.

כך נולד צלם

אני חושבת שזה התחיל עוד באיטליה. כלומר, מאז ומתמיד התעניינת במצלמה, אך באיטליה, מרוב מאמצינו לצלם תמונות משפחתיות, אז היינו מעמידים מצלמה על טיימר ומתארגנים מהר מהר כדי שתצלם אותנו, קלטת, כי צריך ללחוץ על כפתור מסוים, לרוץ, ואז.. יוצאת תמונה! לא עבר הרבה זמן עד שביקשת להשתתף בנסיונות. ועבר עוד פחות זמן עד שעמדת על לצלם כך בעצמך!

אז במשך תקופת מה כל פעם שהיית רואה אותנו מצלמים, היית מבקש לשים את המצלמה על משהו, לכוון אותה, כדי שתוכל לצלם גם אתה (התמונות האלה צולמו בביתנו הקודם באמצע ספטמבר).

הזמן רץ. וכמובן, התחלת לרצות לבחון את המצלמה בעצמך. מהר מהר למדת כי כדי לפתוח או לסגור את המצלמה, מבצעים שלוש פעולות: פותחים את המכסה, מוציאים את הצג (המצלמה דיגיטלית), ומרימים את הפלאש. ועתה ביקשת לצלם לבד, כמונו, כשאתה מחזיק את המצלמה לבד.

מאז אתה מנסה ללמוד לכוון את המצלמה בעצמך. ובין לבין, אתה מצלם רבבות של תמונות - חלקן ביזאריות לחלוטין, וחלקן מוצלחות כל כך, שצלמים מקצועיים ביותר משתדלים לעיתים הרבה מאוד זמן כדי לצלם משהו דומה. התמרון בין לייצב את המצלמה לבין לראות את מה שאתה מצלם בצג הוא קשה מאוד לביצוע. אבא ואני מנסים לכוון אותך (להסביר לך כי אתה אמור לראות על הצג את מה שאתה אמור לצלם), אך רק הזמן והתרגול יעשו את שלהם, כמובן. אני מניחה כי אולי היה לך קל יותר אם היית יכול לכוון דרך העינית, אך במצלמה שלנו היא מקולקלת.

ואין לי כל ספק כי לא רחוק הזמן בו נצטרך להציע לך מצלמה נפרדת משלך. אחד הרעיונות שראיתי בכמה בלוגים, הוא השימוש במצלמת פולרוייד. נשמע לי רעיון מבריק! אם כי נצטרך לחפש מצלמה כזו בשבילך. בארצות הברית בדרך כלל מוצאים אותן בחנויות יד שניה. אוף, נראה לי אני פשוט צריכה לארגן טיסה לארצות הברית בשביל כל הדברים שאני מנסה להביא לך באמצעות גלגולים מסובכים באוויר עתה.

ובינתיים, נא להכיר סדרת תמונות חדשה "צ'ופו מצלם" - צילומים אוטנטיים שלך, ללא כל סיוע מצידנו.

וכך חגגנו

הערב האחרון של השנה הוא זמן מאוד משמעותי בשבילי. במקום בו נולדתי, היה זה אחד החגים היותר חגיגיים ונוצצים.

זו תקופה קסומה בעיני. תקופה שקורים בה הרבה ניסים ומופלאות.

אני מקווה כי נצליח ליצור גם בשבילך חוויה מיוחדת בערב זה.

הרי בסופו של דבר, אין ערב אחר בשנה שמדגיש כל כך את ההבדל בין ההווה, העבר, והעתיד. ואולי דווקא מטשטש אותו עד כדי כך כי נדמה לרגע כי קיים רק עכשיו...

ברוכים הבאים לשנת 2010!

שיהיה שלום!
שנמשיך להיות מאושרים!
שנהיה בריאים!
שההתחלות יהיו גם ההשמך הטבעי של הקיים!
שנמשיך לחייך!
שנהיה יחד!

שנת 2010 הייתה מדהימה. שנה בה התחלת ללכת בבטחון ובשמחה, לרוץ, לקפוץ, לקרוא לנו MAMA ו-ABA, ולעצמך IH. שנה בה גדלת להיות איש קטן עצמאי ושליו, מאושר וסקרן. שנה בה גדלנו אנחנו יחד איתך. שנה בה הירבת לגלות, לחקור, להתעניין, לצחוק, לשיר, לרקוד, ללמוד, להעמיק. שנה בה אנחנו למדנו איתך. עליך. עלינו. שנה בה העשרת אותנו בכל כך הרבה רבדים כהורים שלך. שנה בה אבא שלך צייר, וצייר, וצייר. וכל ציור יצירה שונה, מרהיבה, ומיוחדת במינה. שנה בה אני תפרתי, רקמתי, סרגתי. וגם פרמתי לא מעט תוך כדי הנסיונות. שנה בה התחלתי ללמוד לזרום. שנה בה מצאנו את ביתנו המקסים, שיפצנו, עברנו, ויצרנו בית שכולו פרי האהבה שלנו. שנה בה בנינו, צבענו, שייפנו. שנה בה הכרנו חברים מקסימים חדשים מכל היבשות השונות. שנה בה כתבנו. שנה בה שיחקנו. שנה בה נהנינו כל כך מהביחד של שלושתינו. שנה בה אהבנו, התחבקנו, התנשקנו, התכרבלנו. שנה בה הבנו עוד יותר עמוק את משמעות המשפחה הקטנה שלנו בשבילנו.

איזה כייף להתחיל את השנה בהרגשה שלמה שכזו משנה שעברה!

שתהיה שנה טובה לכולנו!!!