ירח דבש עם נספח בעיר הבירה

אם חשבת שאנחנו עוברים דירה, טעית ...:) נסענו לארבעה ימים לירושלים (רק לשם התיעוד, בדרך כלל, היה מספיק לנו תיק אחד בקושי לנסיעה). והיה כה נפלא!!!

עשינו חילוף דירות חד צדדי עם אסתי. הכוונה המקורית הייתה שגם היא וניר יבלו בבית שלנו, אך בסוף הם נשארו במרכז ולא הצליח להגיע אלינו. כל כך נהנינו! אסתי וניר ברוב אדיבותם (תודה רבה!) חלקו איתנו את ביתם המתוק בנחלאות. בתמונה אתה ואבא שלך מבלים בחצר שלהם בקריאת העיתון של יום שישי. לא טעית - אתה לובש גרביים! אם יש דבר אחד שהוא לגמרי לא ניתן לצפייה גם למי שמעידה על עצמה כירושלמית בנשמתה, הוא מזג האוויר הירושלמי. כמה שחשבתי שבאנו מוכנים בשל כמות החליפות הרב עונתית שארזתי לך (מה שמסביר חלקית את כמות המזוודות שלקחנו איתנו:), בסופו של דבר, הופתענו. ביומיים הראשונים היה ממש קר, ובערב בכלל קפוא - קצת דאגתי שמא יהיה לך קר.... אך בסופו של דבר, הסתדרנו. וביומיים האחרונים, הפציעה השמש.

נפל לנו ממש מזל להתארח בנחלאות. מעבר לכך שלשנינו הביקור בנחלאות תמיד מלווה בזכרונות מהתקופות שגרנו בהן, מיקומן מעולה - קרוב לחלק גדול ממה שאנחנו אוהבים בירושלים: מרכז העיר ושוק מחנה יהודה. מי צריך יותר? מכיוון ששמרנו על סדר היום שלך, לא נשאר לנו הרבה זמן בין השינות שלך לבלות במקומות אחרים. היה רגע אחד שהתעצבנו בו מהמחשבה על כך שלא נצליח לעשות את מה שתכננו לעשות, אך היה זה רגע קט. מיד אחרי זה, שנינו, כל אחד בתורו, הגענו לבד למסקנה, שאת מה שבאמת חשוב לנו, אנחנו מצליחים לעשות. אכן, אבא לא הספיק ללכת למוזיאון ישראל, ואני לא הצלחתי לבקר בשוק האיכרים במושבה הגרמנית, אך בסופו של דבר, כנראה, היה זה פחות חשוב לנו ממה שהיה נדמה לנו בהתחלה. מה שהיה הכי חשוב בשבילנו הוא לכבד את מה שנוח לך ולבלות שלושתינו יחד. וזה מה שעשינו.

ובין לבין, התחלנו להכיר לך את הפינות האהובות עלינו בירושלים שלנו. כאן, למשל, זכית לביקור כבוד ב"לינק", אחד משרידי ירושלים של פעם. ירושלים כל הזמן משתנה. העיר מלאה בתיירים. ונחלאות, בכלל, התחילו להראות דומות יותר להוסטלים של תרמילאים במדינות העולם השלישי - מכל גג שלישי שומעים אנגלית. נכנסתי ל"גולף" בעיר - המוכרות צרפתיות ובקושי מדברות עברית. ביקרנו בחנות ספרים של יד שניה - המחירים נקובים בדולרים. כל כך הרבה מקומות נפתחים ונסגרים כל הזמן. כל זה מדגיש עוד יותר את עובדה שנחמד שיש עדיין מקומות שאינם משתנים. מקומות שכייף לחזור אליהם תמיד. בשבילי, "לינק" הוא אחד מהם. צחקתי עם אבא שאם גם הוא יסגר, אני בהחלט אכנס למשבר.

וביום שישי אכלנו ארוחת ערב עם בושי, עם יניר ועם עומר המתוק. שמחנו לראות אותם. נזכרנו בזמנים שהיית קטן כמוהו. קשה להאמין שזה היה רק לפני כשנה.

בערבים, אחרי שהלכת לישון, נהנינו מפינוק בונוס שהשאילה לנו אסתי. ה-DVD. כל ערב ראינו סרט, והיה נפלא! אני כל כך אוהבת סרטים, ואני מתביישת להגיד לך מתי הייתה הפעם האחרונה שראיתי סרט לפני כן. פשוט, את הערבים אני מעדיפה כרגע להקדיש ללימודים שלי, אך אחרי הנופש שלנו החלטתי שמדי פעם אפנה זמן גם לסרט. איך אפשר שלא?

ובדרך חזרה, עברנו אצל קרנה ואצל דודי, בביתם המתוק והחמוד בהרצליה. היה כה נחמד לראות אותם. יש אווירה כל כך חמה בביתם. בקיצור, נהנינו מאוד מאוד מאוד! חופש של ממש! אני הייתי קצת סקפטית לגבי הנסיעה - חשבתי כמה זה כבר יהיה חופש, הרי לא נוכל לנוח יותר ממה שאנחנו נחים בבית, כיוון שגם אתה בא איתנו..:) אפילו חששתי קצת שזה לא יהפוך להיות מסובך. כמה טעיתי! ומה שהכי מדהים, שכל מה שעשינו כדי להרגיש כך, הוא לשנות אווירה. וזה מה שמדהים! היום שלנו היה נראה בדיוק אותו הדבר כמו בבית, אך בשל שינוי התפארה הרגשנו כאילו היינו בחו"ל. כך שנראה כי עלינו על הפטנט של יציאות לחופש הבאות שלנו.

אך היה גם כל כך כיף לחזור הביתה! נחמד לנסוע ולהתגעגע לחזור אליו...

השחלת צורות לרכבת

אחרי שהבחנתי בכך שאתה שולט בהכנסת שלוש טבעות למגדל עם טבעות, לפני כשבועיים, הצגתי לך קרון אחד מתוך שלוש קרונות של רכבת הצורות. התאמתי את הצורות היותר פשוטות. חלק מהן הצלחת להשחיל ישירות, חלק - אחרי שהשקעת מאמץ. כמובן, הכי הכי אתה אוהב להשחיל את הקטר...:)

מפה לפה

לא זוכרת ממתי בדיוק אנחנו משחקים בזה. זה אחד המשחקים האהובים על שנינו. להעביר דברים מפה לפה. פיתחנו כבר קואורדינציה די מרשימה בדבר...

שתהיה שנה בריאה ושמחה לכולנו!

את הגעת השנה החדשה חגגנו אצל אפרת. היה נחמד מאוד. רק שכולנו היינו קצת חולים - כל אחד והחולי שלו. אתה אמנם מרגיש יותר טוב, אך השלשול עדיין לא עבר לגמרי. וגם מפעם לפעם אתה נתקף בכאב חזק - תופש את הראש בשתי הידיים ופורץ בבכי חזק. ובכלל, הידיים שלך רוב הזמן בפה. לכן אבא שלך ואני בטוחים שמדובר בשיניים. אני מקווה שבקרוב תרגיש יותר טוב. זה הדבר הכי קשה, בהחלט - לראות אותך חולה.

מה שמדהים הוא שגם כשאתה מרגיש פחות טוב, מצב הרוח שלך עדיין נשאר שליו ומאושר. אתה רק יותר זקוק למגע שלנו, ולחום החיבוק, אך צוחק ומתנהג כהרגלך. לכן גם החלטנו לנסוע לאפרת אתמול בסופו של דבר, למרות שהארוחה התאחרה וכבר ממש התחלת לאבד כוחות. כל כך היית מפורק, שכל הדרך הביתה ישנת, ואפילו לא רצית לעשות מקלחת כשחזרנו הביתה. לא זוכרת מתי זה אירע לאחרונה...:)