כידוע לך, מאז שהיית יציב מספיק ללכת, פשוט הלכת. מבלי שהסענו אותך עוד בעגלה או בכל דמוי עגלה אחר. כך שלא הכרת את שלב האופניים הנדחפים כעגלה שרוב הילדים מסביבך התנסו בו.
חיכינו בסבלנות עד שתוכל לרכב על האופניים בכוחות עצמך מבלי שנדחוף אותך כל הזמן.
לפני כשנה ועשרה חודשים, זמן קצת אחרי שרכשנו את ביתנו (באמת עבר כבר כל כך הרבה זמן?), הדיירת שגרה כאן עשתה מכירת חצר. בה רכש אבא את תלת האופן הזה. חלודים קצת, אך אופנים תקינים לחלוטין, הם המתינו בסבלנות עד הזמן בו תצטרך אותם.
הם עמדו במחסן שבחצר. כמעט כל פעם שדלת המחסן נפתחה, היית ניגש אליהם ומנסה לתפעל אותם. ולא כל כך מצליח. מה שהביא את אבא ואותי לחשוב שאולי כדאי שנרכוש לך אופני עץ (אם כי לא באמת היינו צריכים משהו נוסף לשכנע אותנו לרכוש עוד משהו מעץ). חשבנו כי הם יהיו מעולים בשבילך לתרגל את האיזון שלך עד שתוכל לרכב על האופנים הרגילים. רק שכל פעם שרצינו לרכוש אותם, משהו התרחש - הדגם שרצינו לא היה במלאי, מה שהיה לא היה תקין, היו נמוכים מדי או יקרים מדי.
ואז, ערב אחד שגרתי למדי אי שם בשולי מרץ, הייתי צריכה שוב להחליף בין הבגדים שבמחסן לבין אלה שבארונות שלכם. לעיתים נדמה לי כי עיקר זמני מודגש בדיוק למטרה חיונית זו. אך לא בכך עסקינן.
ניגשת לאופנים. גררת אותם לשביל. ו...
רכבת עליהם!!!
כאילו תמיד ידעת לרכב!
כמובן, ישירות נקבעו מספר תיקונים קטנים שהמתינו בסבלנות לזמן ביצועם. נסיעה קרובה לחנות אופנים לרכוש קסדה ועוד כמה פריטים בודדים. ויצאת לטיול הראשון שלך באופנים.
ופשוט רכבת!
והכל התקדם במהירות בזק.
כל מה שהיינו צריכים לעשות הוא להזכיר לך איך עוצרים. במשך כמה ימים, פשוט היינו מציינים: "תלחץ לאחור". מהר מהר קלטת זאת בעצמך. בהתחלה לא הכרנו לך את האפשרות של הבלמים הידניים. חשבנו שזה יבלבל אותך. תוך שבוע לערך גילית את הדבר בעצמך. ותוך כמה ימים הפכת למומחה לגבי מתי אתה משתמש בבלם ידני ומתי בזה הרגלי. כמה ימים אחרי שהתחלת לרכב, עשינו טיול לשירה ולנמרוד. חלק מהמסלול עובר שלא לגמרי במישור - מעין מובלעות כאלה. קצת ירידה וקצת עליה. לפני כל אחת כזו היית יורד ועובר אותן ברגל. ואז ממשיך לרכב עד הבאה בתור. שבוע אחרי שלמדת לרכב שוב הלכנו לבקר אותם. רכבת את כל הדרך מבלי לעצור. רק את העליות ואת הירידות הרציניות עוד עשית בתמיכתנו. חודש כמעט אחרי אתה כבר כמעט ואינך זקוק לדחיפה. למדת לדחוף את עצמך לבד. למדת לאזן את עצמך ברגליים, אם הדוושה לא מסתובבת, אתה קצת קצת מתקדם רגלית ושוב מנסה. וגולת הכותרת - אתה רוכב עם רגליים מורמות באוויר במהירות מטורפת. כאילו אתה בן 14. ההסכם בינינו כי אתה תמיד מחכה לי כך שתוכל לראות אותי. ועדיין... מטורף!
לא פחות מטורפת אמא שלך שיוצאת עכשיו לטיולים בהרכב משופר. תיק. עגלה. תינוקת. ילד. אופניים. תיק של ילד. תיק אוכל. תיק החלפת בגדים לילד. תיק החלפת בגדים לתינוק. ילד. תינוקת. וכן... אמא... כמעט שכחנו... ועל חציית כבישים בהרכב זה סיפרתי?
נ.ב. ואחותך בת שבעה חודשים ושבועיים...
יום שלישי, 14 ביוני 2011
לבננו: רוכב באופניים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה