לבננו: האיש והסקסופון

זו מעין מסורת שכזו - בשבת אומנים, במרכז, ילדים פורסים שטיחים ומוכרים את כל מה שרק יכולים למכור. הם גם מוכרים לימונדות וממתקים ועוגות, שלרוב אמהותיהם הכינו בשבילם. אינני אוהבת כל כך את מה שזה הפך להיות עם השנים. אך אינני יכולה להפנות גב למכירת ציוד יד שניה כלשהי.

ולכן כשראינו את השטיח המסוים הזה ועליו ספרי ילדים די טובים וכלי נגינה שונים, די שמחתי.

נברתי בספרים ובחנתי קסילופון מעץ כתוספת מקסימה לסלסלת כלי הנגינה שלנו.

ואז שמתי לב כי אתה צובר מסביבך את כלי נגינה האחרים שהיו פרוסים על השטיח - חלקם כאלה שכבר יש לנו, וחלקם מפלסטיק. הסברתי לך את הסיבות שבשלן לא נוכל לרכוש אותם, והגענו לסיכום בינינו. אתה תבחר כלי נגינה אחד מאלה שעדיין אין לנו.

ובחרת בסקסופון!

מודה כי לא ממש שמחתי, כיוון שלא ששתי להוסיף כלי נגינה מפלסטיק לאוסף כלי נגינה שכולם עשויים חומרים טבעיים. מה גם שהוא לא ממש מעודד נגינה פתוחה כלשהי, וצליליו אף מזעזעים משהו. אך כמובן כיבדתי את בחירתך.

אז חשבתי שיהיה זה פתרון מצוין לכלי נגינה נייד שתוכל ללא חשש (שלי שמה יהרס בחוץ או יהיה אטרקטיבי מדי עבור ילדים אחרים).

ועדיין לא הערכתי כמה מדהימה תהיה רכישה זו - לא הפסקת לנגן בסקסופון במשך כל אותו היום. עם נגני ג'ז בבוקר ועם נגני מוסיקה ברזילאית בהופעה לילית, וגם בלעדיהם.

ובמשך למעלה מחודש שלאחר מכן סקסופון היה לכלי הנגינה החם שבסלסלה.

וכמובן, גם אחותך התאהבה בסקסופון - לא רק ברצועתו בדמוי חבל שקשרתי כדי שיהיה לך קל יותר לאחוז בו, והיא גם מעולה ללעיסה, אלא גם בסקסופון עצמו. ואפילו הצליחה להפיק ממנו כמה צלילים...