לבתנו: שוכבת על הבטן בעגלה

הטיולים בעגלה הופכים להיות יותר ויותר קשים. שמרנים מאוד בכל הנוגע לאי הושבתך בטרם התיישבת באופן עצמאי מיוזמתך, אנחנו מחכים בסבלנות עד שהגוף שלך יבשיל מספיק כדי שתוכלי לעשות זאת מבלי שדחקנו בך באופן כלשהו. ולכן, בין היתר, אנחנו מקפידים על השארת מושב העגלה בשכיבה מלאה.

והנה הגיעה העת להוציא מהאחסון את התנוחה המיוחדת להתניידות בעגלה שהמצאנו בזמנו עם אחיך (בתמונה הוא בן שמונה חודשים ושלושה שבועות, בערך חודש גדול יותר ממך - עוד סימניה לאלבום "עד כמה אתם דומים או לא").

אך הפעם התנוחה שבפטנט שלנו סייעה לנו אך בקצת. את כמעט ואינך נמצאת בעגלה. לא בגלל העגלה עצמה, שהיא מעולה ומומלצת מאוד, אלא בשל האי נוחות שאת חשה בשכיבה. האוויר שתקוע בך מעיק עליך, ובכל דרך אפשרית את מבקשת תמיד להיות במצב מאונך, כלומר, עלינו. כלומר, לרוב, עלי. וזה בסדר גמור. כבד אמנם, אך בכל זאת, העגלה לפחות סוחבת את יתר הציוד.

כשגילית שאפשר לשכב על הבטן בעגלה, לכמה רגעים בודדים זה סיפק אותך. אך אז, ברגע, התחלת לנוע, ובזחילה הקופצת שלך כמעט קפצת מהעגלה. ואם נגיד, אמא שלך עוד מנסה לצלם אותך, אז הסיכוי שתלמדי לעוף כדי להגיע למכסה השחור של המצלמה, הופך לממשי ביותר. חה! מסיבה זו או אחרת, אחיך היה מבלה שעות בשכיבה על הבטן בעגלה, עד שגילה שאפשר גם לזחול בה. איתך, כנראה יהיה זה פתרון זמני מאוד. ובכל זאת, בינתיים, מסייע...

נ.ב. בתמונות את בת שבעה חודשים ושלושה שבועות...