לילדינו: ליל הסדר 2011

אני מניחה שהגיע הזמן לספר על איך חגגנו את ליל הסדר השנה.

ברגע שסיימנו לכתוב את ההגדה, עוד לפני שהצלחנו להדפיס את הגרסה המעוצבת שלה, כמה ימים לפני ליל הסדר, התחלנו להקריא לך את ההגדה שלנו, כדי שתכיר את הסיפור, את המנהגים ואת השירים. את השירים גם השמענו בדיסק מיוחד שצרבתי במיוחד לקראת ליל הסדר כך שסדר השירים תואם את סדרם בהגדה שלנו. התחלנו לטעמי קצת מאוחר מדי (חיכינו עד שההגדה הייתה מוכנה, אך העיקר שהיא מוכנה, הלא כך?), והגענו לקרוא עד סוף ההגדה אולי פעם אחת פעמיים, כך שלא ממש ידעתי אם אתה מכיר אותה כבר, את המנהגים וגם את השירים.

"אביב הגיע, פסח הבא!", אני מניחה שמהמשפט הזה התחילה סאגת השאלות - מתי פסח הבא? ואיך תדעי אמא שהוא בא?

איכשהו, ביצעת האנשה לחג וכמה שלא ניסינו להסביר שהחג הוא כמו שבת שמגיעה ערב לפני ואנחנו חוגגים את בואה, עדיין איכשהו חיכית למישהו אנושי שיגיע.

כמה שלא ניסינו לעשות את התפריט פשוט, כפי שאנחנו בדרך כלל נוהגים גם באירועים חגיגיים, כדי שלא יהפכו חלילה למעמסה, עדיין היו לי אי אלו בישולים לעשות. לפי התכנון, הדבר לא היה אמור לקחת זמן רב.

בפועל, מה שהתגלה מאוחר יותר כמעין מסורת מיוחדת, את החלטת להצמיח שיניים, שלוש במספר, לא פחות, במיוחד לקראת ליל הסדר. וכך בישולים בודדים הפכו לאתגר של ממש, כיוון שרצית להיות אך איתי, וגם אז הכאבים לא הניחו לך לרגע, וכל זה אחרי לילה לבן של אבא ושלי יחד...

בדומה לחגים אחרים שלנו, גם הפעם ניסיתי לשלב בתבשילים את אלה המגיעים מהעבר הרחוק, כמו למשל ביצים ממולאות שתמיד מתקשרות אצלי לחגים, ולכן הפכו למועמד טבעי וראוי לשמש ככרפס ביחד עם תפוחי האדמה...

ואת התבשילים מהעבר קצת קרוב יותר, כמו, החרוסת מבית שאגה, שסייעה לנו לקרב את נוכחותם בחג איתנו, ובכבוד תפשה את מקומה בקערת ליל הסדר (בנוסף למרור, לפתוח אדמה, ולביצה קשה. החלטנו להוציא מהמסורת שלנו את הזרוע, מכיוון שלא הצלחנו לחשוב על איך נצליח להסביר לכם את משמעו).

ההתרגשות הייתה רבה - מיד אחרי שהתעוררת משנת הצהרים, לא הפסקת לשאול, מתי מגיע הערב כדי שגם פסח יוכל להגיע. אפילו כשהשולחן כבר היה ערוך, עדיין הלכת לדלת לבדוק אם הוא כבר בא. לקח לך לא מעט מאמץ להבין שהחג כבר כאן.

הכוונה המקורית הייתה לערוך את הסעודה מוקדם, כך ששניכם תהיו עירניים וסבלניים מספיק. בפועל, התעכבנו עם הכנת האוכל והתחלנו באיחור מסוים. את כאבת והיית מאוד עיפה. אתה היית מרוגש מאוד מאוד. אני ניסיתי להתעלם מכל אלה, אך לא כל כך הצלחתי. הדבר שהכי התבקש הוא לסייע לך להרדם, אך ביקשתי את סליחתך ופניתי שוב למאגר סבלנותך, מכיוון שלא רציתי להפסיד את הסעודה החגיגית.

ועדיין, בין הליכה להליכה סביב השולחן, עם אורחים שהפתיעו ברגע האחרון והצטרפו לסעודה, ועם כל המטעמים הטעימים שהכנו, קראנו את ההגדה מההתחלה לסופה. אתה הפתעת את כולנו בכך שלא רק עקבת אחרי הסיפור (כמעט עד הסוף), אלא גם הכרת כמעט את כל השירים, למרות שלפני כן לא הבעת התמצאות בהם.

ולסיכום, היה מקסים, היה מרגש, היה מבטיח, היה עוצמתי, היה מעייף, היה משמח, היה הולם לספר הזכרונות שלנו. ועם כל הקשיים, עדיין שמחנו מאוד, כי לראשונה הקשיים היו שלנו, קשורים בנו, וגם במאמץ המשותף של כולנו הצלחנו להתעלות עליהם ולהנהיג מסורת ליל הסדר משלנו....

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים...