אולי לכן אני כל כך אוהבת אותה...
רגעים כאלה כמעט ולא קורים. את כמעט כל הזמן בתנועה. בתנועה מתמדת. מונעת מתוך סקרנות, מתוך הרצון לנוע, מתוך הרצון ללמוד. אני מקווה, שהכאבים אינם גם אלה שמניעים אותך, אם כי מחשבה זו לא מפסיקה לחלוף במוחי.
האם זו סיבה מספקת לספר לך כמה אני אוהבת אותך????
נ.ב. ואת בת שמונה חודשים...
4 תגובות:
שלום לכם
איזה בלוג מעולה
אני קוראת סמויה עוד מתקופת ההריון אז עזרת\ם לי מאוד עם ההכנות והרשימות של הדברים שעזרו לכם.
בני -אהובי , נולד לפני 8 חודשים וחזרתי לקרוא כאן ולהחכים על גישת מונטסורי ובכלל לראות מה שלומכם... ועוד דבר - גם בני סבל מגזים פליטות אי נוחות וכו 4 ימים אחרי שהתחלתי לתת לו פרוביוטיקה הכל נעלם.
אז תודה על השיתוף אתם נראים מקסימים אחד אחד. מיכל
שלום מיכל!
נעים להכיר. אני כל כך שמחה בשבילכם שהבן שלכם כבר בטוב. לבטח גם לכם הוטב ביחד איתו.
הבת שלנו לא הגיבה טוב לכל הנסיונות שלנו לסייע, בין היתר לפרוביוטיקה. הייתה לה החמרה שלא גרמה להטבה, אז לאחר כשבוע הפסקנו לתת לה.
ושוב, תודה על הנסיונות לסייע.
מקווה שתמשיכי לבוא לבקר...
הי מירי
תודה על המענה . כ"כ קיוויתי(אחרי 7 וחצי חודשים שכולנו סבלנו איתו) שאולי לזה עוד לא הגעתם ואצליח לעזור גם לכם במשהו...מקווה שזה לא היה נשמע "נדחף" מאחלת למהממת הקטנה שבמהרה ישכחו המכאובים. ושוב תודה לך\לכם על השיתוף בבלוג זה. כל "פוסט" שלך מפעיל לי את גלגלי המוח ופורט על מיתרי ליבי.
אוי מיכל... לגמרי להיפך!
אני מעריכה מאוד את המאמץ ואת הדאגה שגרמה לך לצאת מהאלמוניות ולשתף במשהו שסייע לך. המון תודה רבה על כך!
ריגשת אותי מאוד...
הוסף רשומת תגובה