לבתנו: תפשתי אותך מחייכת

סופסוף זה קרה! כמעט חודש אחרי שזה קרה בפועל אמנם, אך הצלחתי לתפוש אותך מחייכת!!!

כמה שאהבתי שאת לא מחלקת את החיוכים שלך לפי בקשה, ובכך מצהירה הצהרה בלתי חוזרת שאת אכן שייכת למשפחתנו, בכל זאת, כבר כל כך רציתי לתעד את הרגע המאושר הזה. והנה זה קרה...

איכות תמונות נובעת מהשעה ומהמיקום. כבר זמן מה, יש לנו מעין מנהג אינטימי שלנו איתך... רק אנחנו הבנות. בזמן שאבא וצ'ופו מכינים אמבטיה, אנחנו משתעשעות לנו על שידת ההחתלה. את מספרת לי על מה שעבר עליך באותו היום, צוחקת מהדגדוגים שלי ומחייכת לרווחה. לעיתים נדמה לי שאת שומרת את כל החיוכים במיוחד לרגע זה. אושר טהור....

נ.ב. בתמונות את בת חודשיים ויומיים..

לבננו: משחק החיות

לקח לי המון המון זמן למצא משחק זכרון שיש בו איורים מציאותיים ויפים של חיות. על מה שראיתי, כלל דימויים מעוותים, שלא נגיד מבהילים של חיות. אך בסוף הצלחתי הצלחת כפולה - גם משחק זכרון על קלפים מעץ, גם איורים יפהפים, וגם כמות מכובדת (56) של קלפים.

למרות שאין לי תמונות המנציחות את עבודתך עם משחק זה, אתה פשוט מאוהב בו. בכל הרמות. כמו עם משחק הילדים, אתה משחק בו באופן דומה, כמעט ללא הפסקה.

לבננו: מתאים קלפים של עצים

ובהמשך לאהבתך את העצים, אתה גם מתאים (matching) קלפי עצים שונים...

גלילים עם ידיות-בלוק שני-3

בבלוק הגלילים עם הידיות השני (knobbed cylinders), כמו בבלוק הראשון, הגלילים נבדלים אחד מהשני בשני פרמטרים: בהיקף ובגובה. רק שהפעם הגליל הגבוה ביותר הוא גם הדק ביותר, והנמוך ביותר הוא העבה ביותר.

כאן אתה עובד עם הגליל לפי ההוריאציה (variation) של סידור הגלילים מהמרחק.

השפה שנלדמת באמצעות בלוק זה היא: קטן/גדול, יותר קטן/ יותר גדול, הכי קטן/ הכי גדול.

לבננו: מגדל וורוד-2

אחת הווריאצות (variations) של המגדל הוורוד (The Pink Tower) היא להוציא את הקוביות ולשים אותן על השולחן, במרחק מה משטיח העבודה, בסדר אקראי. ואז לבנות מגדל על השטיח, כשכל פעם אתה צועד לשולחן להביא את הקוביה המתאימה.

לבננו: משחק הילדים

"I Never Forget a Face" - הוא משחק מדהים. 24 זוגות ילדים ממקומות שונים ברחבי העולם. האיורים מקסימים בצבעים חיים ומרהיבים. לא פלא כי התאהבת במשחק זה. והוא משחק הזכרון הראשון שהכרת (memory game). אך לפני שנתחיל לשחק בו ממש מזכרון, וגם עם מספר משתתפים, אתה נהנה פשוט להתאים את הקלפים (matching).

בהתחלה הצגתי לך אך 4 זוגות להתאמה. רציתי שתכיר את הקונספט. בחרתי להציג משחק זה ודומיו בעתיד בפינת המשחקים (play area) שלך ולא בפינת העבודה.

המצחיק הוא כי ישירות דרשת לדעת איך קוראים לילדים. זה הדבר שהכי עניין אותך לפני ארבעה חודשים...

ולפני קצת למעלה מחודש קרה דבר מעניין. יום אחד התגנבת לחדר הארונות - המקום, בו אני מאחסנת, בין היתר, את כל הפעילויות ואת המשחקים שלך. ולכן, כמובן, זה אחד המקומות האהובים עליך בבית. והאמת, טוב שכך. מה יוכל להחיות קצת את האווירה אם לא סוד קטן..? ומה יכול להקפיץ את ליבה של אמא יותר? כמה שאני לא מנסה להסתיר את הכל היטב, בכל זאת אתה מצליח מדי פעם לגלות משהו. הפעם, חזרת עם חיוך רחב על פניך ו... קופסת המשחק! קצת נלחצתי. אם היה תלוי בי, היה לוקח עוד זמן רב, נראה לי, עד שהייתי פורסת לפניך את כל הזוגות. לא חשבתי שיכולת הריכוז שלך תתאים להתאמת 24 זוגות. טעיתי! ובגדול! שוב למדת משהו את אמך....

מהתחלה הגדרת לנו את התפקידים. אתה מתאים. אנחנו מסדרים. ומסדרים לפי סדר מסוים. קלף אל קלף, לעומת הקלף מתחת לקלף, כפי שהצגתי לך (כהכנה לקלפים בני שלושה חלקים). אני מניחה כי את שיטת התאמה זו אימצת מטבליות צבע (color tablets), עליהם יסופר בנפרד. מדי פעם אני מעודדת אותך קצת לסדר גם בעצמך, אך לרוב איננו חורגים מהחלוקה האמורה. וזה בסדר. כל דבר בעיתו.

כמה זמן הסתפקנו בהתאמת הקלפים. ואז, יום אחד גילית שעל תחתית הקופסא מצולמים כל הקלפים. ואז יזמת את הרחבת המשחק - אנחנו עוברים ילד ילד לפי הסדר של הקלפים. אתה שואל אותנו מהיכן הם, מקשיב לתשובה, ואז מחפש את התמונה על הקופסא. וכך מתרגל שוב ושוב את יכולות ההתאמה שלך. ובין היתר, בפעם הראשונה, לומד על המדינות השונות. עברנו קצת משבר קטן אחרי שהתעקשת לדעת היכן גר בדיוק הילד מישראל. נראה לי כי האמנת שמדובר בילד ספציפי. אך הוא מאחורינו. מדהים להתבונן בך. כל פעם מוסיף חוקים חדשים למשחק - למשל, אתה מסדר את הקלפים לפי זוגות גם כשאתה אוסף אותם לתוך הקופסא. ולמשל, הילדה ממאלי והילדה מטנזניה חייבות להיות מסודרת בזוגות לפי הסדר שהן מצולמות על הקופסא. ורק הן...

כמו כל דבר, הפעם אנחנו שומעים לפחות שלוש פעמים ביום: "בואו נשחק בילדים".... איזה כייף!

לבתנו: מתרגלת להרים את הראש

אינך מרימה ראש בקלות. כן את אוהבת לשכב על הבטן. לעיתים יותר מאשר על הגב.

המראה מסייעת לך ומספקת לך עידוד להרים את הראש. בינתיים, את מחזיקה את הראש רק כמה שניות, אם כי לעיתים, לעיתים רחוקות, מרימה אותו די גבוה...

לבתנו: מתאימים את הסביבה אליך

והנה אנחנו מתחילים להתאים את הסביבה אליך, כך שתתאים להתפתחותך (prepared environment). שלב ראשון בשרשרת ארוכה של התאמות בשנים הקרובות. את אוהבת להיות עלינו, או יותר נכון, עלי. כך שלמרות שהתכוונתי להוציא את מזרון הפעילות (floor mat) כשתהיה בערך בת חודש, בפועל יצא שפרסנו אותו לקראת יום הולדת חודשיים שלך. היתרונות של מזרון הפעילות רבים - הוא מעודד חופש תנועה, מסייע לפיתוח העצמאות, וגם נגיש ליתר חברי המשפחה שיוכלו להצטרף אליך.

ולמזרון הוספנו מראה. מראה מאפשרת לך קודם כל, פשוטו כמשמעו, לראות את עצמך. אם תשכבי על הבטן, יהיה בכך עידוד עליז להרים את הראש. דרך המראה את גם רואה ומכירה את המרחב שמאחוריך, ובבוא הזמן הדבר יסייע לך בהתמצאותך בטיוליך הזוחלים הרבים. הסביבה כבר תהיה מוכרת. כדאי לקבע את המראה לקיר - אני דוחה את הרגע הזה, כדי לא להשאיר סימנים על הקיר (גם לי יש חולשות, והאמת, חולשות רבות), כך שלעת עתה אנחנו מקבעים את המראה באמצעות כריות סובה.

אכן, נדרשו כמה וכמה תרגולים לאחיך לשמור מרחק מהמראה, לא לדרוך על המזרון, לא להתחיל לגלגל את המזרון בכל רגע נתון. אך זה היה שווה! וגם את, למרות שעדיין מעבירה עליו בסך הכל רגעים בודדים (גם חודש אחרי שהונח, את מעדיפה להיות עלינו רוב רובו של הזמן), נראה כי נהנית ברגעים הבודדים שלך עליו.

צ'ופו מצלם: אחותי בת חודשיים

ואיזו דרך מיוחדת יותר לחגוג את יום הולדת חודשיים מאשר בזרועותיו של אבא...

צ'ופו מצלם: ויקה

מה שאני הכי אוהבת בתמונות שלך זה שאתה מצליח לצלם את המעבר... את הנסתר...

לילדינו: יומיום

לא מיועד למישהו ששוקל לפרוץ לביתנו...

Take 1...
מוצאי שבת. ידעתי כי עלי להשאר ערה. אמא שלי ודודה שלי היו אמורות להגיע באוטובוס מאוחר. הן היו אמורות להתקשר מהצומת כדי שאבא יסע לקחת אותן. הערב עבר כרגיל. בסופו, אני נשארתי איתך שתרדם, ואבא הלך לארח חברה לך, המתוקה שלנו. נשבעת לכם שהייתי ערנית מאוד. החזקתי את עיניי פקוחות תחת השגחה צמודה.

Take 2...
אני בטוחה שאני עדיין ערה. ומתוך הערנות הכל כך ברורה שלי אני מבינה שמישהו מעיר אותי. כאילו מתוך חלום. ומישהו הזה הוא אבא. לפי עיניו הרדומות אני מבינה כי לא מזמן חולץ ממצב דומה לשלי. ברקע אני שומעת את הלחשושים של אמי ושל דודה שלי.

מאחורי הקלעים...
הן התקשרו והתקשרו והתקשרו... עד שהתייאשו... ולקחו אטובוס... מזל, כי הבית לא היה נעול...

נ.ב. בתמונות שצילמת אחותך בת חודשיים פחות יומיים...

לבננו: מכינים וורניקס

כבר כתבתי עד כמה חשוב עתה כי נרפה. ובמיוחד נשתחרר מהוראות מילוליות, בין אם מוסוות תחת הזמנות מנומסות ובין אם ישירות, ונעבור למעשים. במקום: "צ'ופו, בואי נעשה משהו", עדיף פשוט להתחיל לעשות אותו. ואז הקסם קורה. המעשים לא משאירים אדישים אליהם. בכל הגילאים. ואם, למשל, חשבנו לעשות ורניקס, כל מה שנשאר הוא לשבת סביב השולחן, ולהתחיל לבצע. לאט לאט נציגי כל דורות הבית מצטרפים לעשיה. זכרונות הילדות קמים לתחיה. מנגינת העשיה מרגשת את כולנו. מוכנים?

מאטסרו, מוסיקה...!

לבבנו: מהדקים ציור באטב כביסה

פעם הייתי מדביקה את הנייר לכן ציור באמצעות בגושי דבק כחולים, וזה היה פשוט אסון. הדבק הזה שלא אמור להשאיר סימנים, השאיר אותם בכל מקום אפשרי. הרבה זמן חיפשתי פתרון אחר עד שראיתי אותו באחד הפורומים. כמובן, הוא פשוט בגאונותו. תופרים סרט גומי רחב מסביב לכן ציור, ומהדקים עליו את הנייר באטבי כביסה. נקי. קליל לתפעולך העצמאי. נוח לתמרון - אפשר להזיז את הסרט בהתאם לגודל הדף. מדהים!

לבננו: מצייר בטבע

אני צריכה ליזום להוציא את כן הציור לחצר לעיתים קרובות יותר...

לבתנו: אוהבת להיות עם הפנים אלי

מדהים עד כמה הרצונות שלנו ברורים לנו כבר מימינו הראשונים...

אחת התנוחות האהובות עליך היא עם הפנים אלי...

וגם אני כל כך אוהבת להרגיש אותך כך לידי...

ומה שמעניין הוא שתנוחה זו שמורה רק בשבילי...

אצל אבא את תאהבי להיות אך עם הגב אליו...

נ.ב. בתמונות אלה את בת חודש ושלושה שבועות...