לבננו: על דיפסיס משולש, על אלביציה צהובה ועל מה ביניהם

זה התחיל אי שם לפני כחודשיים.

יותר נכון, מקורו של הסיפור שוכן אי שם לפני כשנה וחצי - שנתיים, אז Busenka שלך הביאה לך במתנה את ה"מדריך העצים בישראל לילדים ולנוער" מאת ישראל גלון ויונה זילברמן.

אני לא התרשמתי מדי ממדריך זה. קשה להתמצא בו. התמונות לא ברורות דיהן. אפשר להגיד אפילו כי תמונות עלי העצים לא ניתנות לזיהוי כמעט. ועדיין, מכיוון שלמרות כל חיפושיי לא מצאתי מדריך עצים טוב יותר, השארנו את המדריך שקיבלנו.

מאז הוא היה על מדף הספרים בסלון. עד שיום בהיר אחד, לפתע לגמרי, הוצאת אותו והתחלת לדפדף בו. ומאז... לא הפסקת.

זה הפך להיות לטקס קבוע, יומיומי, שלא נגיד שעתי. אפרופו, תקופות הרגישות (sensitive periods)... אתה בקושי פותח את עינייך בבוקר, רץ לקחת את הספר ומבקש ממי מאיתנו להקריא לך אותו מההתחלה עד הסוף, או יותר נכון, בצורה היותר מועדפת עליך לאחרונה, מהסוף להתחלה. אינך מעוניין עדיין בפרטים רבים המופיעים במדריך (מלבד אזורי הצמיחה של העצים, מדי כמה זמן). מסתכל בתמונה, מקשיב לשם העץ, לאט לאט גם מדקלם אותו בעצמך, מקפיד להשלים את השמות, אם לא אמרנו אותם במלואם (למשל, תמר מצוי), משווה בין כמה מהם, או בין פירותיהם ועליהם.

וכמובן, התעניינותך משתלטת גם על כל טיולינו.

חמושים במדריך, לעיתים, וגם בלעדיו, אנחנו עוצרים ליד העצים ומנסים לזהותם. אני חייבת להודות כי כישוריי אלה שלי הם חלשים בלשון המעטה - להמחשה אציין כי לא היה לי מושג איך נראה אפילו עץ הזית. ואמנם עתה הפכתי למומחית בעצים שונים ומשונים למיניהם (לפחות, בשביל בורה שכמותי) - וביניהם, ברוש, אורן, אלון, פיקוס הגומי, אראוקריה, כליל החורש, דולב, דקל, דיפסיס משולש, אלה, איזדרכת, פלפלון בכות (חה!), צבר (כן, כן, אפילו את הצבר לא הייתי יכולה לזהות עד לפני זמן מה..). אני מבינה עתה את ההתפלאות ששמעתי מהורי הילדים הגדלים בהתאם ל-unschooling. כל כך כייף ללמוד ביחד איתך. והדרך עוד כה ארוכה...

ואם המדריך לא איתנו, אנחנו אוספים את העלים הביתה. משתדלים שיהיו אלה העלים מהאדמה, כך שלא נקטוף עלים במיוחד..

ואז מתחילה ממלכת הזיהוי, שהתמונות הלא כל כך ברורות במדריך טיפה מקשות עליו...

תענוג לשמוע אותך קורא לנו כל כמה רגעים: "אוי, ראיתי דקל, ראית אמא?", "רק רגע. אני הולך לראות את הגזע של עץ אלון", "איזה עץ זה?". וגם מבקר את כל העצים שזיהית בימים לפני כן, כאילו היו הם חברים וותיקים שלך.

וגם פניני לשון לא אחרו להגיע: עץ תקוקים (תפוחים), עץ לימון שלא אוכלים אותו (הכוונה לעץ רימון, אם כי ההקשר לא ברור).