לילדינו: יומיום

לפתע שמעתי: "זו המשפחה שלך שם?"

אוף, חשבתי. עוד הערה אחת בדרך להגיע. והרי אתה לא לבד שם על הצוק. אבא ממש צמוד אליך. ואני, למרות שמצלמת, צמודה לעגלה. כך שאין כאן ילדים נטושים ללא מבוגר אחראי לידם.

"כן", עניתי בהיסוס.

"אז לכי אליהם. תגידי לי מה לעשות, ואני אצלם. רגעים כאלה חייבים להנציח", הפציר בי איש זקן אחד מרבבות המטיילים בטיילת. אשתו מחכה לו בסבלנות. והוא בעצמו לא מפסיק לצעוד במקום עד אשר יסיים לצלם אותנו.

חייכתי לעצמי. והלכתי....

הרי הוא צודק כל כך. רגעים כאלה אי אפשר שלא להנציח...