לילדינו: יומיום

לא מיועד למישהו ששוקל לפרוץ לביתנו...

Take 1...
מוצאי שבת. ידעתי כי עלי להשאר ערה. אמא שלי ודודה שלי היו אמורות להגיע באוטובוס מאוחר. הן היו אמורות להתקשר מהצומת כדי שאבא יסע לקחת אותן. הערב עבר כרגיל. בסופו, אני נשארתי איתך שתרדם, ואבא הלך לארח חברה לך, המתוקה שלנו. נשבעת לכם שהייתי ערנית מאוד. החזקתי את עיניי פקוחות תחת השגחה צמודה.

Take 2...
אני בטוחה שאני עדיין ערה. ומתוך הערנות הכל כך ברורה שלי אני מבינה שמישהו מעיר אותי. כאילו מתוך חלום. ומישהו הזה הוא אבא. לפי עיניו הרדומות אני מבינה כי לא מזמן חולץ ממצב דומה לשלי. ברקע אני שומעת את הלחשושים של אמי ושל דודה שלי.

מאחורי הקלעים...
הן התקשרו והתקשרו והתקשרו... עד שהתייאשו... ולקחו אטובוס... מזל, כי הבית לא היה נעול...

נ.ב. בתמונות שצילמת אחותך בת חודשיים פחות יומיים...