יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

לילדינו: קשה לי

קשה לי..

קשה לי פיזית...

לעיתים קשה לי גם נפשית...


אך יותר מכל קשה לי מהלבד...

מכך שאין עוד אנשים סביבי שחושבים כמוני... שעושים כמוני... שדומים לי...

מכך שאין מסביבי מישהו שלא ייחס לקושי כל דבר שהיה מתרחש גם לולא קושי זה...

מכך שאני מרגישה כל הזמן שאני חייבת להוכיח את עצמי, להצדיק את דרכי, חוששת מהתגובה שכנגד...

מכך שאני מרגישה תחליף למשהו אחר רצוי יותר...

מכך שאין מסביבי מישהו שבתגובה לקושי שלי יגיד פשוט: "אני יודע שקשה, אך תשתדלי להתרכז בטוב"...

"אני יודע שקשה לך, אך זה שווה את זה - תראי את התוצאות"...

"אני יודע שקשה, אך אין זה אומר ישירות שחייבים לשנות משהו, שעל פניו נראה כקל יותר"...

אני חושבת שזה מה שהכי קשה לי - אינני רוצה להיות גיבורה, אינני יכולה לשמוע יותר: "כל הכבוד לך" או "סחטין שאת מסוגלת, הלוואי עלי..", אינני רוצה להיות דוגמא, אינני רוצה להיות מקרה מבחנה: "נראה כמה זמן תחזיקי מעמד". אני רוצה להיות אחת מ... אני רוצה לדעת שזה אפשרי לא רק מהדוגמאות הווירטואליות אלא גם מהסביבה הפיזית... אני מניחה שידיעה זו הייתה יכולה לסייע מאוד גם לאחרים... אני רוצה שעוד מישהו יחשוב כמוני, שלמרות הקושי, הקושי בחלופה גדול יותר (אני מקווה שזה בסדר שאני מצטטת את אחת החברות שרכשתי כאן למרות שלא שאלתי לרשותה)...

אם יוצר מתקשה ביצירתו, הוא איננו מניח לה ולעצמו עד שמצליח ליצור את מה שבמחשבתו. הקושי איננו משתיק אותו, איננו גורם לו לנטוש את עיסוקו, אלא מקדם אותו לקראת חפץ ליבו. החיים אינם שונים בהרבה.


אני מקווה שמילים אלה יתקבלו בהבנה. אני אסירת תודה על כל מי שמקיף אותי ושותף לדרכי גם אם אינו חי אותה.

לעיתים אני פשוט מאבדת את זה...

לעיתים אני פשוט חייבת להניח את ראשי על כתף תומכת, אולי לבכות קצת, להתרוקן כדי להרגיש הקלה. מרחב זה מרגיש כתחליף נאה לכתף זו.

אולי אני אצטער על כך שכתבתי. כרגע אני מרגישה הקלה מסוימת.

סליחה...

מילים אלה אינן מכוונות למישהו מסוים. הן התבשלו כבר די הרבה זמן. זרז קטן הוציא אותן סופסוף החוצה...

הייתי חייבת לכתוב אותן גם כדי שאתם ילדיי תדעו את מה שעובר עלי ולבטח ישכח עד שיגיע הזמן לשתפו איתכם. חשוב לי להיות כנה איתכם, גם כשהמילים קשות והרגשות לא נעימים. על אחת וכמה חשוב לי לשתף אותכם היום לנוכח על מה שמתרחש גם ביני לבין אימי...

7 תגובות:

melissa joanne אמר/ה...

The English translation for this is especially confusing, but I'm glad you have found something like a shoulder if that is what you need! I hope that you are getting rest and all is well. I had many challenges with my own mother over the past several months, which I never got into in my own writing since she reads it, but I can relate to how draining such challenges can be! I hope for the best for you!

אורי אמר/ה...

מירי יקרה, חיבוק גדול. אני מפיצה את הפורום שלך בין כל האמהות החדשות שאני מכירה כי אני חושבת שלמרות משאלת ליבך בפוסט זה, הבלוג שלך הוא בהחלט מהווה דוגמא למשהו יחודי. משהו שאפשר וחשוב ללמוד ממנו, שמאיר עיינים לכל אדם. זה באמת


אני מבינה את הלבד,
אני חייבת לציין שקשה לי לפעמים לתפוס איך אין עוד אנשים שהולכים ע"פ הדרך שלך. היא באמת נראת הכי נכונה וטבעית, לא הירואית, פשוט טבעית. ואיך זה שאני כל כך רחוקה ממנה. ובכלל מה קורה בעולם שלנו שהכל מסביב נסוב סביב הנוחות שלנו שמרוב שאנחנו מתאמצים להשיג אותה היא נעשת מאוד לא נוחה...
תפסת אותי בדיוק בתקופה שאני מהרהרת בנושא הרבה...
ואם זאת לא מצליחה להביא את עצמי לכדי שינוי...


אין לך מה להתנצל על מה שכתבת.
את לא גיבורה בעיני, את פשוט אמיתית. וזה היופי

shumim אמר/ה...

כתבת כל כך יפה, ואמיתי.
הקושי הוא באמת גדול מאוד.
אבל כמו שביקשת לשמוע, אומר לך שהוא כל כך שווה את זה. מכיוון שאני כשנתיים "מתקדמת" ממך (מבחינת גיל הילד השני) אני רק יכולה לאמר לך שזה הופך להיות הרבה הרבה יותר קל. והכייף הגדול לגדול ביחד, לחיות ביחד באמת ששווה כל קושי. עידן ויובל הם חברים טובים כל כך היום. משחקים כל כך יפה. קשה לי לדמיין מצב אחר בו אחים רואים אחד את השני רק כמה שעות מעטות ביום.

My Child's Diary אמר/ה...

Dear Melissa, I truly appreciate your effort to understand my wonderings. This post was about the loneliness I feel due to our decision to leave our children at home (at least for now). We don't know any other family in our surroundings that chosen to homeschool their children. So I am getting all kinds of comments, and sometimes all I wish is to be amongst others that are like us.And the shoulder is this blog that I am so very grateful for. I hope you find peace inside your soul to be able to accept your mother - this is what I trying to do. Hugs!

My Child's Diary אמר/ה...

אורי, כמו תמיד, הצלחת לגעת בי. תודה רבה לך על המילים. כעס הוא נושא מורכב שיכול או להרוס או דווקא לצמוח למשהו חיובי - פעם אחת התלמידות שלי כתבה עבודה די מעניינת בנושא. אם תרצי, אשלח לך אותהה. והעבודה הפנימית בעיני לא מתרחשת בן לילה. חזקי ואמצי. והשינוי ימצא אותך, אני בטוחה...
נ.ב. ואם במקרה תשמעי על משפחות בחינוך ביתי באזורנו, בבקשה תגידי לי...

My Child's Diary אמר/ה...

אילנה, תודה רבה. אני שמחה כל כך לקבל את החיזוק הכה כנה ממך. אני כל כך מקווה שגם אצלנו הקשר בין האחים יהיה חם, וכמוך, לא הייתי רוצה שהוא יתבטא במספר שעות בודדות...

shumim אמר/ה...

ראיתי שכתבת על עבודה כלשהי שמשהי כתבה על כעס. אשמח לראות אותה ולהעביר אותה אל אחותי שמתמודדת עם כעס מאוד גדול כלפי אמא שלי. אצלי כעסים בדרך כלל לא מחזיקים מעמד הרבה זמן... הם מתפוגגים להם. אבל אחותי יכולה להחזיק אותם במשך שנים רבות. אני מניחה שאם זאת עבודה מעניינת, היא תשמח לקרוא אותה.

Related Posts with Thumbnails