לילדינו: הפסקה שגרתית

"אמא, אני רוצה להראות לך את הבריכות!", צהלת, עוד ישן, אך כבר על שתי רגליים, משפשף את העיניים, בדרכך החוצה מהחדר שלך אחרי שנת צהרים.

איזה בריכות?

בריכות ביוב, כמובן...

כמו כמעט כל דבר לאחרונה ההופך למנהג, לפני כחודש אחזה בך סערת בריכות ביוב. כל יום היינו עושים סבב בדיקה של כל שלושת הבריכות שלנו...

לנוכח ידיעה זו והכרותנו אותך, לא היה שום דבר יוצא דופן בבקשה זו.

אם היא לא הייתה מתרחשת שתי דקות בלבד אחרי שאבא ואני סופסוף הצלחנו לשבת קצת עם עצמנו. עם צ'פוצ'יטה ישנה בידי, כמובן, אך בכל זאת. ביחד.

כל מה שיכולנו הוא רק לצחוק... לפחות בפעם הזאת שזה קרה...

אני חושבת שאחד הדברים שקשים לנו יותר מכל הוא חוסר היכולת לרוב לבלות ביחד...

אני מניחה שסביר להניח שבעתיד עוד נתגעגע לרגעים אלה ואף נצחק עליהם...

בינתיים הייתי חייבת לתעד את אחד מן האלפים...