יום שלישי, 15 בדצמבר 2009

עובר עליך משהו

משהו קורה איתך בזמן האחרון. ואני לא לגמרי מבינה מהו.

כבר כמה ימים, אולי אפילו שבוע, אתה יונק המון, פשוט המון. ואוכל פחות. הרבה פחות. נגיד שאם היו מוציאים לך מהתפריט את העוף (הטרי, כמובן), את החמוציות, את הקלמנטינות, את הלחמניות, ואולי את התפוח, וגם את הבננה, אתה פשוט לא היית אוכל מאומה.

וגם השינות שלך מושפעות. כבר כתבתי לך שאם אנחנו לא מקפידים על שעת שנת הצהרים, אתה עלול פשוט לוותר עליה. אך בכמה ימים אחרונים קורה משהו מעבר לכך. במיוחד אתמול והיום - בשני המועדים לקח לך כשעה להרדם לשנת הצהרים. וגם, רק בזכות העקשנות שלי. אתה נכנס לחדר, מבצע את כל ההכנות (עד שאתה לא במיטה, אני מתבקשת להשאר בחוץ ולחכות - אתה בינתיים מוריד את הנעלים ואת הגרביים, מדליק מוסיקה, מביא שירותים ונשכב במיטה; רק אז אני נכנסת, סוגרת את הוילון, ומצטרפת אליך), מתחיל לינוק, אך אז קורה משהו מוזר. כאילו רוח סוערת אוחזת בך. ואתה נכנס לאי שקט. זז כל כולך. נוגע בי במקומות שאתה יודע כי לא נעימים לי (מנסה להכניס לי אצבעות לאף, או בועט ברגליים). ואם נשכב על המיטה, ולא בזרועותי, אחרי דקה, בה אתה באמת עושה מאמצים לשכב בשקט, אתה קם ומתחיל לרוץ בחדר. ומה שיותר מוזר מזה, שגם אתמול בלילה, למרות שהשכבות לילה בדרך כלל עוברות יחסית חלק, התנהגת כך.

וגם הלילות עצמם, שכבר היו לילות שינה מלאה, לאחרונה מלאים בהתעוררויות. ובהנקה, ובהנקה, ובהנקה.

אם היינו יודעים יותר טוב, היינו חושבים שמפריעות לך שינייך. לכאורה, לפחות מבחוץ, כל הסממנים מעידים על כך. אי שקט, נסיונות חלופיים לנשוך בכל העובר על פניך, התעסקות בפה, בעיות שינה. אך השיניים צמחו לך כבר מזמן!

האמת שאין לנו מושג. אולי זו סתם תקופה...

2 comments:

shira אמר/ה...

מירי,
אני לא יודעת אם מדובר על אותו הדבר, אבל גם אנחנו חווינו,וחווים לאחרונה עם זהר, משהו חדש סביב השינה, שדי דומה למה שאת מתארת.
הרבה פעמים נראה לי שהמזג של זהר ועידני (שזהר קורא לו עידונדון..)שונה, וגם כאן, זה אולי מתבטא קצת אחרת, אבל בכל זאת נשמע מוכר.היו לילות לא מעטים לאחרונה שזהר התעורר די הרבה, וחלק מההתעוררויות היו בבכי, שלקח לו זמן להרגע (במקרה הזה, נראה לי שאם הוא עוד היה יונק, הוא בטח היה יונק הרבה בלילות האלו..). והיה שבוע שלם שכל השכבה בערב, למרות העייפות, כללה ירידה מהמיטה, חוסר שקט ואפילו השתוללות. גם בצהריים זה לפעמים קורה, ואני פחות סבלנית ממך ובשלב מסויים פשוט מוותרת, ואז הוא לא ישן שנת צהריים ביום כזה.
אולי זה קשור לגיל, להתפתחות, אנחנו שייכנו לפחות חלק מהדברים להתעוררות של פחדים (בחלק מההתעוררויות הוא מדבר על דברים שנשמעים כמו חלומות - חיפושית שראינו, והוא מבקש את אבא שירים אותווירחיק ממנה, למשל).
לא יודעת בדיוק מה, אבל גם אני שותפה לתחושה שמשהו עובר עליו..
שירה

My Child's Diary אמר/ה...

הי שירה, תודה שכתבת. האמת, וסליחה על כך, הרגעת אותי קצת. אני באמת יותר ויותר חושבת כי זה קשור לגיל ולהתפתחות. המסקנה שלי הייתה (ואני עוד אכתוב על כך) שדווקא על דרך השלילה, בגלל שנראה כי אלה הסיבות, אז עוד יותר חשוב להקפיד על סדר ועל שגרה. אצלנו, לכאורה, זה עזר. אני יכולה להגיד כי יש מגמת שיפור. כי בכל החדש מסביבם, במה שאנחנו יכולים להסייע הוא דווקא לשמור על המוכר ועל הקיים. ואולי כך הפחדים ישכחו.
ולגבי השינה בצהרים, דבר אחרון שה קשור אליו אצלי הוא הסבלנות שלי. אני מתעקשת משתי סיבות. אני חוששת כי אחרת הוא פשוט יוותר על שנת הצהרים. ועדיין מרגישה כי הוא זקוק לה מאוד. ודבר שני, לעיתים אני תוהה מי זקוק לזה יותר - הוא או אני, שזו ההפסקה השפויה היחידה שלי במשך היום...?:)
טוב שכתבת! היה נחמד להתכתב איתך!

Related Posts with Thumbnails