אני אמא שרציתי להיות!

במפגש הבית הפתוח אצל תמר חסון השבוע התבקשנו להזכר ברגע מסוים באמהות שלנו, בו היינו שלמות עם עצמנו, עם האמהות שלנו, בו חשבנו על עצמנו: "אני האמא שרציתי להיות". להפתעתי הרבה, התקשתי. ולמזלי הגדול הבנתי כי בשבילי עתה, לא מדובר ברגע מסוים, אלא בשלב ממושך, בו אני מרגישה שלווה לגמרי עם האמהות שלי. יתרה מכן - כשניסיתי להזכר מתי לא הרגשתי כך, לא הצלחתי להעלות בזכרוני רגע כזה. מזל שיש את היומן הזה, בו תוארו גם רגעים כאלה. בזכותו תהיה עד למסע שלי כאמא שלך. מישהי ציינה כי אני בת מזל. ואכן אני מרגישה כך. אני יודעת כי הרי הכל בסופו של דבר רגעי. וכי יכול להיות כי הרגשתי זו תחלוף (אני מקווה שלא). וכי יהיו אתגרים נוספים. צבעים אחרים יתווספו לאמהות שלי. והרי ברור גם כי יש עוד רבדים רבים ומגוונים שאני רוצה כי האמהות שלי תכלול. אך בינתיים, ובלי שום קשר...

אני אמא שרציתי להיות! והרבה מזה בזכותך ובזכות אביך המדהים כל כך!

ועוד משהו קטן - אנחנו המשפחה שתמיד רציתי שתהיה לי!

כששיתפתי את המנחה, היא היא המשיכה לאמת אותי. בין היתר, ביקשה כי אציב את האמהות שלי תחת מטריה מסוימת. הגדרה אחת. שם תואר אחד. שוב השתתקתי. חשבתי וחשבתי וחשבתי. ולפתע יצא לי: ההקשבה. ונדהמתי! אני בהחלט חושבת כי הקשבה אמיתית היא אחד הרכיבים היותר מהותים בהורות. אך רק אתמול הבנתי כי גם האמהות שלי, למזלי הגדול מאוד, מאופיינת בה. וכי כנראה הקשבה היא כה מהותית בשבילי, שכשאני מתבקשת להגדיר את האמהות שלי במילה אחת, זו ההגדרה המתבהרת לי.