משהו השתנה בהתייחסותך לספרים. אינך עוד מעוניין בקריאת ספרים שלמים, אך אתה אוהב לקרוא יותר ויותר ספרים. אתה מדפדף בהם, ואנחנו מקריאים את מה שמצליחים להקריא, עד שאתה הופך את העמוד שוב. התלבטתי אם להתעקש איתך לחכות עד שנסיים לקרוא את הכתוב באותו העמוד, אך הגעתי למסקנה כי החופש בקריאה הוא לא פחות חשוב מהקריאה עצמה.
למרות שתמיד קיימים 3-4 ספרים על מדף הספרים שלך, אתה אוהב להוציא בעצמך את הספרים שעל השידה. וכמובן, יש לך ספרים האהובים עליך. כיום הם ספר השירים של ביאליק (מה שלא פעם גורם לי לחשוב על ההיבט האבסולוטי של היופי), ספר משחקי אצבעות "סבתא בישלה דייסה", ו"חלומות מתוקים" - אוסף שירים, שאתה מאוד אוהב לשיר ביחד איתנו.
ואני, כמו תמיד, בחיפושים מתמידים אחרי ספרי ילדים טובים (שלא להזכיר ספרי ילדים טובים גם ברוסית). כאלה שיתבססו על מציאות, עם איורים יפים, מציאותיים וסיפורים מהחיים, שפה יפה ואינה ריקנית מתוכן. אם אגיד שטרם מצאתי רבים כאלה, אגזים. כמעט ולא מצאתי בכלל. אני כל הזמן מתלבטת אם לא להזמין לך ספרים באנגלית ולתרגמם, כפי שכבר עשיתי, אך אינני רוצה לבלבלך עם כיווני הקריאה. התלבטות.
הצילומים מלפני כחודש.
יום שישי, 25 בדצמבר 2009
קצת על הספרים
7 תגובות:
באמת? לא מוצאת ספרי ילדים טובים בעברית. וואו - אני יכולה לתת לך רשימה ארוכה מאוד. אכן, מהקלאסיקות היותר ישנות שצריך לחפש בחנות ספרים ולא נמצאות על המדף הבולט, אבל נמצאות.
אגב, הגישה שלנו לקריאה קצת שונה. כל ערב יש סיפור. מגיל 0 פחות או יותר. היום נותנים לה לבחור מתוך 3 ספרים שאנחנו בוחרים לה (עם גמישות כאשר היא כבר מגיעה עם הספר ביד). בדר"כ אין לה בעיה להקשיב אבל אם מתחילה לאבד או שמפסיקים לגמרי (כי כבר עייפה מדי) או שכן מסיימים את העמוד. אבל אף פעם לא בכח כמובן.
אני מאמינה שהילד צריך להתרגל לצליל ההקראה והקריאה. אבל זו שריטה עמוקה שלי.
בכל אופן, אם תרצי רשימה - בשמחה.
אני לא רק ארצה רשימה, אלא אודה לך מאוד עליה. מזהירה מראש - עלולות להיות לי הערות "מוזרות" על כל מיני קלאסיקות למיניהן. למשל, "טירס חם", ו"מעשה בחמישה בלונים" מעולם לא קסמו לי. הראשון כי הוא סתמי משהו, והשני כי המסר בו שכל הזמן חוזר על עצמו הוא הפוך לגמרי למה שהתכוונתי להעביר לבני. זה כן נורא, במובן מסוים, שהבלון שאהבת התפוצץ, וכן בסדר להיות עצוב בגלל זה. ובכל זאת, רכשנו את הספרים האלה וניסינו להקריא אותם לבננו. למרבית הפלא, גם הוא לא מתחבר אליהם. הוא כמעט אף פעם לא בוחר בהם, למרות שהם עדיין מוצעים לו (אני פשוט משנה את המילים, כמו גם בהרבה ספרים אחרים). כפי שאת רואה, אני די פדנטית לגבי הספרים והמסרים והמילים שבהם. מעבר לכך כי הם חייבים להיות מציאותיים. אבל אני אשמח מאוד לרשימה, אשמח לגלות כי טעיתי ופספסתי.
ולגבי הקריאה וההקראה - מסכימה עם כל מילה! אנחנו היינו באותה הגישה של צמצום הספרים עד ללפני כמה חודשים, אז הבן שלנו העדיף להתחיל לבחור בעצמו. ולגבי לסיים את העמוד - אין לי ספק כי זה יגיע. אני מחכה לכך בסבלנות.
אוקיי. אולי נהיה חלוקות לגבי הקלאסיקות. אני מאמינה שהסיפורים יכולים להיות אמיתיים ומציאותיים ולעיתים כואבים. גם אם הבלון התפוצץ. אני גם לא מאמינה בלשנות מילים בספרים כדי להתאימם לילד (למשל, ויהי ערב אבא אומר לילדה "ילדה לא טובה") - הילד בסוף יספוג את היחס שהוא מקבל בבית ולא את הספרים. לספרים יש כח אחר.
אבל לגיטימי לגמרי לכל אחד לבחור את דרכו.
אגב, יכול להיות שהוא לא מתחבר לספר כי זה השדר שהוא מקבל מכם? (אין ספק שאני מנסה להעלים ספרים מסויימים שלא בא לי לקרוא אותם... לא תמיד מצליח).
ולגבי הרשימה - אתן לך מהזכרון כרגע מה שיש, ואוסיף לאחר מעבר נוסף בבית:
תירס חם, חמישה בלונים, הבית של יעל, ספריו של ע.הלל - כולם: מזבוב ועד פיל, בוקר טוב, דודי שמחה, מעשה בחתוליים, יוסי ילד שלי מוצלח ועוד ועוד ועוד. כל ספר שלו הוא יצירת מופת.
יורם טהרלב: גברת אחת מרחוב בצלאל, הדודה שלי מרחוב הנביאים.
האריה שאהב תות
זרע והגזר, הקרנף ושלוש הציפורים, הסלע והגבעה.
הצב של אורן
שלולי (מירה מאיר)
זאתי (מרים רות)
ויהי ערב
יונתן גפן: הכבש השישה עשר, שירים/סיפורים שענת אוהבת במיוחד
שפת הסימנים של נועה
ברכבת יושבת ארנבת (מינימלי אבל משום מה היא משוגעת על זה)
ברחוב ירמיהו (ספר חדש יחסית ומקסים בעיני)
הבלון שלא ידע לעוף (אם כי אני לא חושבת שתאהבי את המסר, אצל הבת שלי הוא בין האהובים)
בייגלה
פלוטו
כספיון (יש סדרה שלמה של ספרים בסדרה)
הפיל שרצה להיות הכי (גם בין המועדפים)
לאה גולדברג על כל ספריה הקסומים: דירה להשכיר, מעשה באגוזים, איה פלוטו, המפוזר מכפר אזר, כובע קסמים, מה עושות האילות, בואו עננים, ויש עוד כמה סיפורים שיצאו עכשיו בתור ספרים (מעשה ביומולדת וכו').
פו הדב (בתרגום טוב)
דבורה עומר: מגדל של קוביות בניתי, הנשיקה שהלכה לאיבוד.
לדב אלבוים יש כמה ספרים חביבים (אולי לגיל טיפה יותר גדול) כמו "האריה הרעמתן והג'ירפה גם",
אגדות בתרגום ראוי (ברוסית יש אותם לבטח בתרגומים טובים לא?)
הזחל הרעב
ביאליק - שירים לפעוטות
אליעזר והגזר
אצו רצו גמדים
קט כחול וקט צהוב (קשה למצוא)
הביצה שהתחפשה
לאה נאור: פיט פט וטו, הספר הגדול של לאה נאור ועוד,
המטריה הגדולה של אבא
אבא עושה בושות (מאיר שלו)
דוד גרוסמן - איתמר פוגש ארנב וכו'
בוא אלי פרפר נחמד
פתחו את השער (קדיה מולדבסקי)
מרים ילן שטקליס - הסבון בכה מאוד, בוא אלי פרפר נחמד, ועוד רבים
שמוליקיפוד
מיץ פטל
סמדר שיר -סדרת יולי - ספרונים פשוטים. אני לא מהמעריצות אבל הבת שלי מתה על הספרים האלו.
הדלעת המופלאה
אלונה פרנקל - מעשה בפילפילים, סיר הסירים
הלו הלו אבא (הערצה מטורפת נרשמה).
זהו לכעת - בטח יעלו לי עוד כמה, אז אוסיף עוד תגובה. אבל זו נראה לי רשימה טובה להתחיל בה ולסנן מה שלא מתחברים אליו :)
תודה רבה! חלק מהספרים אני מכירה, וחלק בהחלט היו חדשים - אני אשמח לבדוק אותם. תודה!
אין לי בעיה שהסיפור יהיה כואב, אך יציג התמודדות טובה עם הכאב. ולא אחת שמזלזלת, כמו "לא נורא!... זה סופו של כל בלון"...:)
לגבי אגדות - בהחלט יש המון אגדות ברוסית בתרגום מעולה. גם בעברית יש לא מעט. אך זה לגיל הרבה יותר מבוגר, כשהילד יודע להבחין בין מציאות לדמיון. כרגע אנחנו מקריאים לו ספרים שמבוססים כולם על המציאות. כלומר, החיות לא מדברות, למשל. בטוח לא לובשות פיג'מות. זה עוד מוקדם בשבילו לעשות האנשה. יש כן סיפור אחד שאני מאוד אוהבת "ינשופונים", ואז אני משתדלת להקריא אותו כך שהציפורים לא ממש מדברות. ויש גם אוסף שירים "חלומות שמורים" שאנחנו מאוד אוהבים.
מדהים עד כמה הטעם שלהם קיים אפילו בגיל מוקדם זה, נכון?
שמחתי לעזור. שריטה קטנה לספרים בכלל ולספרי ילדים הולידה את הספריה העמוסה של תמר. ואולי זה העובדה שאימי הייתה עורכת לשונית?!
לחלומות שמורים מקום יפה בספריה, לימים שקשה לה להירדם (אם כי הוא בא אחרי דיסק שירי ערש שליקטתי בעצמי).
אני פחות מקפידה ממך על התאמת הספר לגיל. אני שמה דגש יותר לשמיעה של המקצבים, של ספרים בכלל, של איורים מכיוון שאני מניחה שממילא לא הכל מבינה. כמובן שאני מקפידה לשלב גם ספרים שנהירים לה לגמרי (וחייבת להודות זה פשוט בא ממנה... שמות של ספרים שאהבה בגן וכו)
ובהחלט יש להם טעם. אם זה הציור שעושה את זה או המקצב של הספר או סתם כך, יש לה העדפות ברורות. אבל רואים את זה בעוד מקומות לא? בהחלט מוכיח שילדים נולדים עם אופי ולא הכל מקבלים מאיתנו לנו נותר לשמר, לשפר ולהשתדל לא להרוס (וזה לא פשוט בכלל).
ואגב עוד ספר - סבא בישל מרק. מקסים.
מירי יקרה
אני מבינה את הוקיש שלך עם הספרים היום. אין ספק שקשה למצוא בבליל הספרים ספרים שהם באמת טובים. וגם לגבי הקלאסיקות, יש תחושה שכולם אובהים אותם (כולל אני כמובן :- ) )רק בגלל שהם קלסיקות, והכרנו אותם בילדות, ולא בגלל שהם באמת כל כך מוצלחות.
את הרעיון של ספרים מציאותים בלי חיות שמדברות עוד אף פעם לא שמעתי, זאת אומרת אף פעם לא חשבתי על זה. בעולמינו מהרגע הראשון מגישים לידים האנשה של חיות, אף פעם לא חשבתי שאפשר אחרת. אני עוד חושבת ביני לבין עצמי עד כמה זה באמת קריטי, אבל תודה לך על נקודת המחשבה הזאת.
אגב לגבי הרשימה שקיבלת, יש שם כמה ספרים שאני ממש ממש לא אוהבת, כמו הפיל שרצה להיות הכי- ספר ממש לא מוצלח בעיניי (מזכירה רק אותו כי הוא הכי קפץ לי, יש עוד כמה)
יש ספר אחד שאני מאוד אוהבת שנקרא לחש הקסמים של ליהי לפיד. אבל יכול להיות שהוא לגיל יותר מאוחר.
עוד ספר מוצלח שגם מטפל יפה לדעתי באכזבה, זה הצב של אורן
ואו, ממש אין ספרים שבהם אין האנשה של חיות...צודקת
אורי, אני כל כך מסכימה לגבי הבחיר בקלסאיקות רק בגלל שזה משהו שגדלנו עליו. למזלי, אני גדלתי על קלאסיות אחרות, כך שיש לי פחות סטנימנטים בעניין זה. אם כי לבטח סינדרלה וכיפה אדומה נעלבו ממני עד עומקי נשמתן. לפחות אמא שלי כבר עשתה כן בשמם...:)
לגבה האנשה - מממ זו שאלה פילוסופית נהדרת. לפי עיקרי גישה מונטסורית, אין רע בהאנשה, ואפילו היא מאוד מסייעת להעברת המסר, כל עוד הילד מבין כי מדובר בהאנשה. מאמינים כי זה קורה בסביבות הגיל 6, אך כפי שכבר אמרתי, אני לא מסתתרת מאחורי המספר. מבחינתי המועד הוא כשהילד באמת מבין כי הדובים אינם מדברים, וכי משתמשים באנלוגיה זו רק כדי לספר לו סיפור. יש שיגידו כי זה הורג את דמיון הילד. זה דיון לפעם אחרת. אציין כי לדעתי, ולדעת הרבה יותר נבונים ממני, להיפך, זה בונה דמיון הרבה יותר מפותח וממריא. אני כן הייתי חושבת אולי קצת יותר לעומק על מה זה אומר עלינו כחברה, שכל מה שיש לנו להציג לילדים שלנו הוא אגדות ומעשיות. מדוע אנחנו כל כך בורחים מהמציאות? מדוע אנחנו לא ממקדים את הילד דווקא בעכשיו ובמציאות ומאפשרים לו להתרומם מכאן. את יודעת, כמו בהרבה מובנים אחרים, אני לא יודעת באמת עד כמה זה קריטי. כמו בהרבה אספקטים אחרים של הגישה, הילד ידע בסופו של דבר להבדיל בין המציאות לבין הפנטזיה,הוא ידע להכיר את כל הצבעים, וללא כל ספק הוא ידע לספור לפחות עד 100. בעיני, אין מדובר כאן בגרימת נזק. אלא בהסתכלות אחרת על החיים בכללותם. אולי אני לא לגמרי מצליחה להעביר כאן את כוונתי, ואולי אני בעצמי לא מצליחה עוד להגדיר אותה במילים. זו יותר אינטואיציה שכזו.
רשמתי לפני את הספרים שציינת. אשמח לשמוע גם על נוספים. גם ספרים עם האנשה, כפי שאמרתי, יכולים להיות מצויינים, רק לגילאים מאוחרים יותר.
אני חושבת שאני אתארגן על פוסט של הספרים שאני מתכוונת עליהם. כאלה שמבוססים על מציאות שהצלחתי למצוא. כדי להבהיר יותר את מה שהתכוונתי אליו.
תודה לך!
הוסף רשומת תגובה