מתחילה להשלים פערים

בזמן האחרון אני בקושי מצליחה לכתוב לך. אני מניחה כי השעות המאוחרות של הליכתך לישון (בין 11:00-12:00 בלילה) נותנות את אותותיהן. בנוסף, כשכבר הלכת לישון, לאחרונה היו לי כל מיני פרוייקטים שרציתי לסיים כבר מזמן. והכתיבה נדחקה. כמו תמיד, בסופו של דבר, הכל ענין של סדר עדיפויות של אותו הרגע.

התגעגעתי.

יש לי הרבה מה לספר. לאט לאט. הכל ייכתב. אולי לא בסדר הכרונולוגי הנכון, אך אני בטוחה כי תסלח לי.

תמונות אלה צולמו לפני שבוע, עת נסענו לבאר שבע לחגוג את יום הולדתה של שיר. אבא תפש אותנו באחד המשחקים האהובים עליך ועלי. אתה מתחיל לשיר בקול מונוטוני UHHHHHH, ואני מצטרפת אליך. ושנינו שרים יחדיו. עוצמת הקול הולכת ומתעצמת. עד שאתה מתפרץ בצחוק. מדי פעם אני מנסה להנמיך את העוצמה לשקטה. בינתיים, אתה עוד לא משתף פעולה. ובכל זאת, מקשיב.