המורה הטוב ביותר

הגיע החורף במלוא עצמתו. ויחד איתו כל כך הרבה גילויים חדשים! כל מה שצריך הוא בדרך כלל - לצאת החוצה. הלימוד הוא מיידי, אינטנסיבי, עצמתי, טבעי ופשוט מדהים! נגיד שיורד גשם. עובדה פשוטה שמשליכה על כל כך הרבה. אתה לומד לאזן מטריה, כדי לכסות את עצמך מתחתיה. אתה לומד להקשיב לטיפות הגשם כדי לדעת אם הגשם מתחזק, או נחלש, או מפסיק לרדת, ואז אפשר להוריד את המטריה. אתה לומד לפתוח את המטריה. אתה לומד כי הגשם מפסיק לרדת, ואז יכול לחדש את עצמו אך כמה רגעים בודדים מאוחר יותר. אם עוברים מתחת לעץ - אתה לומד כי הוא מספק מכסה, חלקי או מלא, מהגשם. או להיפך, אם אין גשם, אתה מגלה כי אם עוברים מתחת לעץ, מטפטפות טיפות הגשם מהעלים. אתה נחשף לברקים ולרעמים. אתה רואה את הכלבים רצים רטובים. אתה לומד כי כף היד שלך נרטבת, אם אתה מוציא אתה מחוץ למטריה. אך הרגליים נשארות יבשות בזכות המגפיים שאתה נועל. אתה לומד כי הכל נרטב בגשם, ולכן, אם מתיישבים, ישירות נרטבים גם אנחנו. ואם נוסעים באוטו, אתה יודע כי צריך להפעיל את הווישרים, ולסגור את החלונות. אחרת הגשם מטפטף פנימה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לסגת ולאפשר לך לספוג לתוכך את הטבע.

אתה כל כך צמא למידע כרגע. אני מרגישה כאילו אפילו יותר מהרגיל. הטיולים איתך הם אחרים לגמרי עתה. כל דבר מעניין אותך. בין אם עובדים של חברת חשמל, שבאו לכרות ענפי עץ המפריעים לעמוד חשמל, בין אם עובדי העירייה המטאטאים את הרחובות במכונות טאטוא משוכללות, בין אם בנאים שמשפצים את אחד הבתים בדרך, בין אם רכב שבזכות הנהגת הלא כל כך מיומנת שלו מתמרן שעות להכנס לחניה. אין לדעת לאן נגיע כשאנחנו יוצאים לטיול. הטיול יכול להרחיק רק לכמה מטרים מהבית. כל כך חשוב להבין כי מה שמעניין אותך כעת הוא לא לעשות טיול, כפי שאנחנו רגילים לחשוב עליו, אלא פשוט לספוג לתוכך את כל מה שתפגוש בדרכך. ואנחנו משתדלים לטייל כל יום. גם אם יורד גשם. מתלבשים חם, וצועדים לנו מתחת למטריות. ואם אין גשם, והאדמה לא בוצית מדי, אנחנו חוצים את הרחוב ויורדים לואדי. כמו, למשל, בטיול זה שעשינו לפני כשבועיים.

ושם עולם שלם של גילויים לפניך.

אתה שר לעצמך ומטייל לך בין הפרחים, הענפים, הסלעים, הנמלים, וכל האוצרות שאתה מגלה על הדרך. חלקם ממשיכים איתנו לביתנו להתארח בשולחן הטבע שלנו.

ואני לא יכולה שלא להמשיך להתבונן בך. בסקרנות הטבעית הלא פוסקת שלך. בכך כי כל העולם נעצר מלכת ברגע שאתה מתעניין במשהו. כי העיקר מופרד כל כך ברור מהטפל. ברוגע ובשלווה שלך. בהקשרים שאתה עושה. באיך שאתה לומד. בנשימתך שאני עדיין מרגישה אותה בנשמתי. ובמילה אחת - ביצור אחד אגדי באותה המידה כמו מציאותי. באיש קטן שגדל להיות איש גדול. בך.