הנה לך סיטואציה היפותטית לחלוטין...
נגיד שאנחנו עוברים בין שני כלובים של קופים, שבין היתר רצים גם במעבר שבין הכלובים מעל המעבר להולכי רגל.
ולפנינו שלולית ענקית. אתה מסתער עליה במגפיים הקוליות שלך. אני נזכרת לרגע כי הנעלים שאני נועלת הן הכל חוץ מאטומות למים. אבא בינתיים מנסה לחצות, מועד וטיפל'ה נופל לתוך השלולית. ובכל זאת חוצה בהצלחה.
ואז אני נזכרת כי למעשה כולנו אותו אחד. ואם כך הדבר, הרי אני להלוות קצת מכישוריו של עכביש. ויוצאת לדרך. אתה מעודד בשמחה!
יום שלישי, 15 בדצמבר 2009
ואם לפתע לפנינו שלולית...
תוויות:
משפחה (family)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה