מקפידים יותר על השגרה

נראה כי נרגעת בימים האחרונים. במרחק של שבוע אני מרגישה כאילו הצלחנו לנחש את עיקר הסיבות לאי השקט הזמני שלך. היה נדמה לי כי כל השינויים והחידושים של התקופה האחרונה לפתע התחילו לתת את אותותיהם עליך (כמו גם שירה רמזה בתגובתה לפוסט הקודם). וכשהתעוררת באחד הלילות אחוז בכי הסטרי, רצת לסלון, כאילו חיפשת משהו, ורק אחרי שראית כי הטריס סגור, הסכמת לחזור, עוד חצי בוכה, למיטה ולהמשיך לישון, אז כבר הבנתי כי כנראה הניחושים שלי נכונים. רק כדי להסביר - הטריס של דלת היציאה מסלון לחצר מהווה חלק חשוב בחייך. הוא באחריותך הבלעדית. אתה היחיד שפותח אותו, וגם סוגר אותו כשאנחנו עוזבים את הבית. כל בוקר שלך מתחיל בטקס פתיחת הטריס. לכך אתה רגיל, וזה מה שחשוב בשבילך. וכשלפתע, העוזרת בטעות פתחה אותו לפני כמה ימים, ואז גם אמא שלי, כמה ימים לפני החלום, זה ערער אותך. וזו רק דוגמא קטנה. אולי היו אנשים שהיו רואים בכך הגזמה. אז הייתי מסבירה להם את חשיבות השמירה על סדר וארגון, במיוחד בסביבתו של ילד הנמצא בעיצומה של תקופת הרגישות לסדר. ועתה, כשהחדש לעיתים משתלט על הישן, עוד יותר חשוב להקפיד על המוכר והידוע. מבחינתך, יכול להיות בהם, לעיתים, עוגן אחיזתך בשפיות. כך גם אנחנו משתדלים יותר ויותר להעביר דברים לאחריותך, תוך כדי שאנחנו מקפידים לשמור יותר על הגבולות הכללים.

ולכן, מה שעשינו הוא זימנו שוב את השגרה המבורכת לחיינו. בזמן האחרון היא קצת התרופפה לנו. בשבוע האחרון הקפדנו לשמור עליה יותר. גם בחנוכה עצמה, עת הרגשנו שהדלקת הנרות מדי ערב, גם אם היא מתבצעת בחברה שמחה ומבורכת, מכבידה עליך. למעשה, היא ההיפך הגמור מהשגרה היומיומית שלנו, בה שמור מקום כבוד לחופש, ואיננו נמצאים כל ערב בחברת חברים. השתדלנו גם להקפיד על שעת התעוררות אחידה פחות או יותר בבוקר (בסביבות 8:00-8:30 בוקר), שעת הליכת לישון לשנת הצהרים (בין 13:30-14:00) ולוחות הזמנים בערב. אנחנו מקפידים גם על לפחות טיול אחד מבהלך היום, לא דווקא בחצר ביתנו. השינוי לא איחר להגיע. אם כי התיאבון עוד לא חזר אליך, מצב רוחך השתפר. הזמן שלוקח לך להרדם התקצר לכמעט רגיל. בלילות אתה עדיין מתעורר, אך פחות. עדיין יונק יותר מהרגיל, אך כבר פחות מלפני שבוע.

מרגיש כי כולנו בדרך הנכונה.