ביום חמישי ביקרת בהופעה החיה הראשונה שלך. כמובן, כבר נחשפת לניגוני מוסיקה חיה - בין אם במרכז עיירתנו, בין אם בפסטיבלים שונים בהם ביקרנו, בין אם בהופעות שונות בבתי קפה. אך ביום חמישי הייתה זו הפעם הראשונה, בה קניתי לשנינו כרטיסים להופעה.
הלכנו לראות את אלי-ענה גלעד, אשה מקסימה, שחוקרת את סגולותיו המרפות של הקול.
כבר יצא לך לשמוע אותה שרה באחד המפגשים של הבית הפתוח אצל תמר. כך שכשגיליתי שהיא מופיעה באחת המסעדות באזור בערב של שירי ערש, החלטתי כי ננסה לבקר בהופעה. וכך מצאנו את עצמנו, ביחד עם איריס ועם אלמה, נוסעות בגשם סוער להופעה.
אני נהניתי מאוד. ונראה לי שגם אתה. ההופעה נמשכה שעה וחצי כמעט, ולבד מכמה משברים קטנים, שנפתרו די בקלות בעזרת הציצי או הגלידה :), הקשבת לכל צליל.
אך רק כשחזרנו הביתה, גיליתי עד כמה באמת הקשבת. כבר בסוף ההופעה, נשכבת על הכריות (האמת, שכך העברת גם חלק ניכר של ההופעה), ופתאום עשית "DUM", תוך כדי שאתה חובט קלות בבית החזה, "TAK", תוך כדי שאתה מוחא כף הפוכה. היה זה אחד השירים שאלי-ענה שרה! וכשחזרנו הביתה, לפתע קמת מהכיסא באמצע ארוחת הערב, ורצת נחוש לסלסלת כלי הנגינה שלך. הוצאת את התוף. ואז, במשך כעשרים דקות לפחות, נתת לאבא ולי הופעה שלמה של כל מה שחזית בו במהלך ההופעה. החזקת את התוף קרוב לפנים שלך, ושרת, בדומה לאלי-ענה "UHHHH". ואז המשכת לשיר. ולתופף. וגם ביקשת כי בין לבין נמחא לך כפיים. הלכת מסביבנו. ניגשת אלינו, הסתובבת בינינו. ממש כמו בהופעה. ואני כמעט בכיתי מהתרגשות!
3 תגובות:
מקסים! גם אלמה חזק בדום טאק יד על הלב וטאק על כף יד שניה..ושוב תודה שהזמנת אותנו ושבאנו היה כייף ומרענן גם שהיינו יחד וגם ספגנו תרבות .נשיקות איריס.
איזה יופי. אני כל מאמינה מאוד מאוד בחשיפת ילדים לכמה שיותר הופעות וסגנונות. הסיפורים אומרים שאותי לקחו לראות את כרמן (הסרט הישן עם האופרה והפלמנקו) בגיל 3 (אמיצים!) ונהניתי. אני מאמינה שזה עושה שינוי גדול בילד. אני לוקחת אותה שבוע הבא להופעת פלמנקו לילדים. וזה לא היה פשוט (תתפלאי לשמוע) כי סירבו למכור כרטיס כי היא קטנה ותבכה (הנחת היסוד הזו כל כך מעצבנת). לאחר פנייה ללהקה עצמה הם הזמינו לי כרטיס. בינתיים מה שהיא ראתה במחשב יש התלהבות אדירה והיא כבר מנסה לרקוד לבד בבית פלמנקו (לשמחתה של אמא, ולצערו של אבא).
בהצלחה בהופעת פלמנקו! יש לי חולשה גדולה לפלמנקו (גם רקדתי בעברי). את בטח יודעת, כמו בכל דבר, כדאי להקשיב לילד. לא כל ילד יאהב הופעות, וגם אם כן, לא תמיד יוכל להקשיב להופעה במלואה. אז אני חושבת חשוב לצאת (ובכך להקשיב לילד), ולא להשאר עד הסוף (כי הופעות רואים במלואן). כמה שצ'ופצ'ופ נהנה, היה לו לא פשוט. ואני מאמינה כי דווקא גודל ההופעה, וזה שהוא היה יכול להסתובב בה חופשי, ולא דווקא לשבת בכיסא, סייעו לו מאוד. וכמובן, גם קצת בייגלה וגלידה. אני מקווה שאת מבינה אותי נכון - אני מאוד בעד החשיפה לאומנות, אך הדרגתית ומאוזנת. כמו כל דבר אחר. אני בטוחה שכך את גם נוהגת. בכל מקרה, אני מקווה שתהנו!
הוסף רשומת תגובה