שולחן הקינוחים של חנוכה

אז כפי שהבטחתי כבר בעבר, הנה מה שהתארח על שולחננו בהדלקת נרות בחנוכה (גם המתכונים של מה שלא כל כך קשור לחנוכה)


סופגניות יוגורט/ לבן של תמר

המתכון הוא של תמר היקרה. וכמו כל המתכונים שבינתיים אימצתי ממנה, הוא פשוט, קל (להכנה ולעיכול) וטעים - משהו משהו. מומלץ בחום!

חומרים
בצק
2 ביצים
1/2 כוס סוכר
2 גביעי לבן או יוגורט
1 סוכר וניל
כפית מלח
3 כוסות קמח לבן
1 אבקת אפיה

סיר נמוך

כך נכין

1. מעבדים את כל החומרים על ידי הוספתם אחד אחד לפי סדר הופעתם בפירוט הבצק.
   
2. מחממים שמן בסיר על אש בינונית (בגובה של 3-4 ס"מ). לוקח קצת זמן לשמן להתחמם - לא למהר.
3. מנמיכים את האש לאש קטנה.
   
4. יוצקים בכף את הבצק לתוך הסיר.
5. מחכים עד שהסופגניות עולות על פני שטח השמן, ועוד דקה - שתיים, עד שהן מקבלות צבע זהבהב בהיר.
6. הופכים אותן בתוך הסיר ומחכים שיזהיבו גם בצד השני.
7. מוצאים לצלחת מרופדת בנייר סופג.
   
8. כדאי להגיש חמות וטריות.
9. אפשר לעשות רק כמה סופגניות, ואת הבצק הנותר לשמור בקירור עד למחרת.
   

מאפינס פירות של תמר

עוד מתכון נפלא של תמר. במקור, זה המתכון של עוגת פירות. אני הפכתי אותו למאפינס, ואנחנו טורפים אותם בהנאה רבה.

חומרים
בצק
3 ביצים
1/4 1 כוסות סוכר
3/4 כוסות שמן
1 כוס קמח מלא
1 כוס קמח לבן
1 אבקת אפיה
100 גר' אגוזים
100 גר' צימוקים
3 כפות אלכוהול (יין מתוק, ברנדי, רום, וויסקי)
1 כפית קינמון

פירות
4 תפוחי עץ ירוקים, לא מקולפים, חתוכים לריבועים (או כל פרי אחר הבא ליד)

תבנית מאפינס

כך נכין

1. מעבדים את כל החומרים על ידי הוספתם אחד אחד לפי סדר הופעתם בפירוט הבצק.
   
2. מוסיפים את הפירות ומערבבים.
3. יוצקים לתבנית מאפינס כך שהבצק ממלא 3/4 מכל כוס.
4. מכניסים לתנור ואופים כ-15-20 דקות ב-170-180 מעלות.
5. מוציאים את המאפינס מהתנור ומקררים בתבנית.
6. מעבירים סכין חדה בין דפנות התבנית לבין המאפינס ומשחררים אותם מהתבנית.
7. אפשר לאחסן את המאפינס בקופסא רגילה.
   

עוגיות חמאת בוטנים של אורנית

לבקשתה של אורנית, אני מציינת כי המתכון במקור הוא של קרין גורן. אך בשבילי, הן תמיד ישארו העוגיות של אורנית (הן אפילו טעימות יותר רק בזכות זה). המתכון הקל ביותר שהכרתי. וטעים!!! ראו, הוזהרתם! הכמות יוצאת לא גדולה במיוחד - כך שעדיף מראש לעשות כמות כפולה.

חומרים
בצק
280 גר' של חמאת בוטנים (חצי קופסא של חמאת בוטנים של Skippy)
1/2 כוס סוכר
1 ביצה

כך נכין

1. מעבדים את כל החומרים על ידי הוספתם אחד אחד לפי סדר הופעתם בפירוט הבצק.
2. בידיים רטובות, בכפית קטנה, לוקחים את הבצק ויוצרים כדורים.
3. מסדרים את הכדורים על תבנית אפייה מרופדת בנייר אפיה.
4. לוקחים מזלג רטוב (או חותמת רטובה) ומשטחים טיפה את העוגיות.
   
5. מכניסים לתנור מחומם טיפה מראש ואופים עוגיות 8-10 דקות ב-180 מעלות, עד שהעוגיות פריכות אך עדיין רכות.
6. מוציאים את העוגיות.
   
7. משאירים אותן בתבנית האפיה עד שיתייבשו.
   
8. מעבירים אותן לרשת להמשך צינון.
9. אפשר לאחסן את העוגיות בקופסא רגילה. לא חייבים להשמר בקירור.

לימונדה
את המתכון ללימונדה אימצתי בשינויים קלים מהבלוג Inside a Black Apple

חומרים
3/4 כוס סוכר
1 כוס מים
5 לימונים גדולים
נענע

כך נכין

1. מערבבים ביחד סוכר ומים.
2. מבשלים את הסירופ על אש קטנה עד שהסוכר נמס.
3. מורידים מהאש ומצננים קלות.
4. בינתיים סוחטים את הלימונים.
5. מוסיפים את המיץ הסחוט של הלימונים לתוך הסירופ המצונן טיפה.
   
6. מערבבים היטב.
7. מוסיפים לפי הטעם לקנקן מים.
8. מוסיפים נענע.
   

בתיאבון! כמו תמיד, אני אשמח לדעת אם מי מהקוראים שלנו ניסה את אחד המתכונים וגם אהב אותו...:)

If you are interested in any of these recipes, please let me know. It would be my pleasure to translate them for you.

צועדים

מדהים עד כמה שאתה מוכן לעשות משהו כשאתה מחליט לעשותו. התבשלת לך והתבשלת עם העניין של ההליכה, עד שהלכת לראשונה לבד רק לפני שלושה וחצי שבועות, ואופס... התמונות האלה (העליונה מלפני עשרה ימים, והתחתונה מלפני שלושה שבועות) כבר כמעט ואינן רלוונטיות. אמנם אתה אכן מתהלך כך כשאתה נמצא בחוץ (אולי עוד לא מרגיש בטוח ללכת לבד בחוץ?..), במרחבים פנימיים הינך צועד בכוחות עצמך! לבד!

זו כבר תמונה שגרתית למדי לשמוע את הצעדים הקטנים שלך והפטפוטים המלווים בכל המקומות האפשריים. אני אפילו כבר לא מסתכלת לכיוון הרצפה, כשאני שומעת אותך מאחוריי, כפי שהייתי עושה בהתחלה - מחפשת אותך זוחל, ואז מרימה את הראש לאט לאט למעלה. הפעילות האהובה עליך, וגם עלינו, היא להתהלך בין אבא שלך לביני - מחיבוק אחד גדול לשני. וכמובן, אתה צוחק כל כך! וכשאינך עושה זאת, אתה מעביר חפצים בבית ממקום אחד למשנהו. מיום ליום אתה יציב יותר ומחדש יותר. פשוט מדהים!

והיום קרה עוד משהו מרתק. ההבנה שלך מיום ליום הופכת להיות עמוקה יותר. היום צעדת לך בין אחד הארונות לפח אשפה - לשם זרקת את נרות השבת שהבאת. אני הוצאתי אותם והסברתי לך שהנרות אינם זבל, שאנחנו עדיין משתמשים בהן ושלפח זורקים זבל. לקחת עוד נר ושוב היית בדרך לפח. אז שוב חזרתי על דבריי והוספתי ( אני הייתי בסלון) שאם אתה רוצה, אתה יכול לשים אותם באחת המגירות. עצרת. חשבת רגע. ואז פנית למגירות והכנסת את הנרות לשם. מאז אתה מעביר את הנרות למגירות. דבר נוסף שקרה - ביקרנו את עוז, את אבישג ואת עלמה. רצית לזרוק את הטישו (אחרי שקינחת את האף כמובן), אז הלכת ישירות לכיור שלהם במטבח, פתחת הארון מתחתיו וזרקת את הטישו לפח. אחד מהשניים - או שגילית את הפח בארון באחד הסיבובים הזריזים שעשית בארונות המטבח ברגע שהגענו, וזכרת את מיקומו (מדהים עד כמה שהמוח שלך מתפתח כל הזמן), או שהשלכת ממיקומו של הפח בביתנו (לא פחות מדהים). בקיצור, מרתק להיות בסביבתך...:)

נא להכיר - יסמיני

תזכורת על איך משתמשים בבלוג

חשבתי שאולי כדאי להזכיר...

קריאה בבלוג
* אתם יכולים לא לקרוא בבלוג - אך אז, אני מניחה שלא הייתם קוראים את הפוסט הזה..:)
* אתם יכולים לקרוא בבלוג ולהחליט, אם להיכנס לבלוג מתי שלבכם יחפוץ בכך, או להירשם לעדכונים. כך כל פעם שיפורסם פוסט חדש, תקבלו הודעה ישירה וייחסך מכם הצורך לבוא להתעדכן בעצמכם.

הרשמה לבלוג
בתחתית כל עמוד מתחת לכותרת Subscribe to My Child's Diary ממוקם ריבוע כתום. אם תלחצו עליו, נפתח חלון ההרשמה:
* למי שרוצה לקבל עדכונים (פוסטים חדשים) ישירות למייל שלו, אנא כנסו ללינק Get My Child's Diary delivered by e-mail ועכבו אחר ההוראות. העדכונים הם יומיומיים, אך הם מגיעים בפורמט שונה ממה שמפורסם בבלוג - פחות אסטטי. כדי לראות את הפוסטים בפורמט של הבלוג, נא לחצו על הלינק של כותרת הפוסט במייל שקיבלתם. דרך המייל גם לא ניתן להגיב לפוסט - כדי לפרסם תגובה, תצטרכו להגיע לפוסר בפורמט של הבלוג.
* למי שרוצה לקבל עדכונים ישירול למחשב שלו, דרכם ל- View Feed XML. תוכלו למצואם במחשבכם ב"Feeds" ("הזנות") שסמוך לחלון "Favorites".

תגובה לפוסט
בתחתית כל פוסט יש לינק "הוסף רשומת תגובה". כדי להגיב, חייבים להגיע לעמוד, בו מפורסם הפוסט הנפרד. כדי לראות איך נראה עמוד נפרד, אנא לחצו כאן. מי שקורא את הפוסטים בעמוד הראשי של הבלוג, חייב ללחוץ על כותרת כל פוסט, כדי להגיע לעמוד, בו יפורסם כל פוסט בנפרד. מי שמקבל עדכונים במייל, יצטרך גם הוא ללחוץ על כל כותרת, כדי להגיע לעמוד כזה. אז, בעמוד שבו מפורסם כל פוסט בנפרד, בתחתית העמוד יש לינק "הוסף רשומת תגובה". יש ללחוץ על לינק זה, ואז לפרסם את התגובה. אתם יותר ממוזמנים לעשות כן! למותר לציין כי נחמד מאוד מאוד מאוד לקבל את תגובותיכם...
* אני מגיבה לשאלות ולתגובות בתגובה שלי מתחת לפוסט עצמו - כך שאל תשכחו לחזור ולבדוק...:)

טישו...? מישהו?

הנזלת שלך כמעט עברה... טפו טפו טפו! הטיפול בתרסיס לאף הומיאופתי R49 של Dr. Reckeweg סייע מאוד לכך. כשמרססים אותו, אתה עוצם קצת את עיניך וצוחק. אתה מאוד אהבת את הספריי הזה. אולי קצת יותר מדי אפילו. מבחינתך, אתה רוצה להתשמש בו הרבה מעבר לשלוש פעמים ביום..:) מומלץ בחום. חבל שכחתי מקיום הסדרה המצוינת הזו בפעמים הקודמות בהן התמלאת בנזלת - מזל שלא היו הרבה כאלה.

אבל... אהבת לטישו עדיין פורחת. הטישו הוא מהבייביסיטרים האוהבים עליך כרגע (בנוסף לסלסלת טושים, לבקבוקים, למחשב ולארנק שלי). אתה יושב, מפטפט לך מתחת לאף, וקורע ריבוע ריבוע, מתעסק איתו, ואז, אם בא לך, צועד לפח להשליכו לשם. ואם לא ממש מתחשק לך כרגע, אתה פשוט מפזר את החתיכות הקטנות מסביבך. TA TA TA TA TI TI TI.

אני חושבת שסיפרתי לך כבר, שאתה, כנראה, בטוח שמקנפים את האף באמצעות הפה בעצם. וכך אתה, כשבא לך לקנף את האף, מצמיד את הטישו לפה, ונושף לתוכו עם השפתיים. PFFFFF...:) ואם בא לך שאנחנו נקנח לך את האף, אתה פשוט מסובב את הראש אלינו ומחכה שננגב את הנזלת עם הטישו.

אתה בן שנה וארבעה חודשים!

אתה בן שנה וארבעה חודשים!

אני אוהבת להיות אמא שלך. אני מאושרת להיות אשת משפחה שלי. אני אוהבת את הימים שלנו יחד. את העובדה שליבי אינו מחסיר פעימה לנוכח העובדה שאולי אני מחסירה משהו שקורה איתך (אם כי הוא אכן מחסיר לא מעט פעימות בשל סיבות נוסטלגיות אחרות). אני אסירת תודה לנצח על כך לאבא שלך ולחיים שלנו שמאפשרים זאת. אני אוהבת לבלות איתך. אני אוהבת גם את הרגעים הקלים פחות איתך. בפעמים שקשה לי, אני מזכירה לעצמי, כי דווקא אז אתה מתפתח וגדל. ואני מתמלאה באנרגיות חדשות. אני אוהבת להיות במטבח ולפתע לשמוע קולות של נדנודים - עלית על הסוס מעץ שלך ואתה מתנדנד. סתם כך להנאתך. אני אוהבת את איך שאתה מפטפט לעצמך כשאתה מרוכז במשהו. אני אוהבת את עיני האוקיינוס שלך. אני אוהבת את השלווה שעופפת אותך. את השקט הפנימי שלך שנשמר גם כשהסביבה שלך רועשת למדי. אני מקווה מאוד מאוד שנצליח לעזור לך לשמור עליו תמיד. אני אוהבת שכשאתה רוצה שאני אקח משהו ממך, אתה לא רק מושיט לי אותו אלא מניח אותו בדיוק במרכז כף ידי. ודואג שאני אסגור אותה. אני אוהבת את חום כף ידך הקטנה ,כשאתה מכניס לי אותה לתוך השרוול שלי כשאתה נרדם. או כשאתה יונק. אני אוהבת את איך שאתה מחפש את הפתח בשרוולי, שדרכו תוכל להשחיל אותה. אני כל כך מתגעגעת לימים חמים, בהם אתה יכול להסתובב ללא כל השכבות האלה - למגע שלך, לראות את הידיים והרגליים הקטנות שלך. בחטף אני לא מתאפקת ועטה עליך בנשיקות בכל פעם שאתה מחליף בגדים. אני אוהבת את איך שאתה לא נותן לי להזיז את היד המחבקת אותך מלמעלה , כשאתה יונק. את איך שאתה מושך את היד שלי בחזרה אליך אם הזזתי אותה לרגע, וכדי שלא יהיו טעויות, גם לופת אותה מסביבך ושם את כף ידך שלך על שלי - לשמור עליה מחבקת אותך. אני אוהבת את איך שאתה מלטף לי את כך היד מתוך השינה. את איך שאתה לוחש לעצמך דברים קצרים מתוך השינה. את איך שאתה מתנתק ממני בהנקות ליליות, וחוזר בשוונג לשינה במיטתך - לא לפני שליקקת את שפתיך בשביעות רצון משביעה מהחלב שינקת. ולעיתים גם שחררת אנחה קטנה. אני אוהבת את איך שלפעמים חיוך רחב נמרח על פניך, כשאתה קולט שאני מסתכלת עליך. אני אוהבת את איך שאתה מחפש את המבט שלי כשאתה מנסה לעשות משהו שאינך בטוח בו, או אינך מצליח לבצעו. כמו סירה בים הפתוח בליל חסר כוכבים, ברגע שאיתרת את מגדלור, אתה מתאפס על מיקומך וממשיך במסעך בבטחה. אני אוהבת את איך שאתה שם כוס על הצלחת כשאתה מסיים לאכול, מזיז אותם ממך או מושיטם לנו. אני אוהבת את איך שאתה תמיד יודע בדיוק מה אתה רוצה, ואי אפשר להניע אותך מכך. את איך שאתה, למשל, מושיט לי משהו מסוים, ולאבא שלך משהו אחר - ולא מאפשר למי מאיתנו לקחת את מה שלא כוון אליו. אני אוהבת ליצור מסורות חדשות שלנו. אני אוהבת ללמוד עוד ועוד דברים שיסייעו לי להיות אמא מתאימה יותר. אני אפילו אוהבת לשבור את הראש ולהתקף בהתקפי פאניקה - איך אצליח לעשות הכל, איך אדע, מה יהיה אם... הייתי מעדיפה להיות בטוחה יותר בעצמי, אך עם זאת אני אוהבת את הספק הזה בהורות, כמו בכל דבר אחר. אני יודעת שספק זה ידחוף אותי קדימה ויוביל אותי לקרקע בטוחה יותר, פוריה יותר. אני אוהבת להתבונן בך צועד. אך! אני כל כך אוהבת לראות אותך הולך. כל יום יותר ויותר, יציב יותר, בטוח יותר, מאתגר יותר. אני כל כך מעריכה את הנחישות שלך. אני אוהבת את הרגעים, בהם עיניי מתמלאות דמעות של אושר - ככה סתם, בלא שום סיבה מיוחדת נראית לעין. אני אוהבת את איך שאתה יושב רועד כמעט מהתרגשות, כשאתם קוראים לי לחדר שלך, אחרי שהתארגנתם וקראתם ספרים אחרי המקלחת. ספק צוחק. ספק בוכה. אני אוהבת את איך שאתה מזהה את אבא מרחוק, ואפילו כשהוא יורד במדרגות הביתה - כאילו מריח אותו מרחוק. וגם אז מתחיל לרעוד מהתרגשות - ושוב, ספק צוחק, ספק בוכה. אני אוהבת שהתחלת לישון איתנו. אני מחכה בקוצר רוח לכל הזדמנות כזו. אני כל כך אוהבת לישון איתך. אני אוהבת את איך שאתה רוצה לעשות כל דבר בעצמך לבד - לרדת במדרגות, לנגב את האף, לקחת ברזל, להתלבש. אני אוהבת את איך שלפתע אתה מגיע אלי. ומניח את ראשך על רגליי או על כתפי. ומחבק אותי. סתם ככה. לוקח אתנחתא. אני אוהבת את איך שאתה ככה סתם מפריח לנו נשיקות באוויר. אני אוהבת לראות אותך אוכל. כמויות קטנות אכן, אך בריכוז ובהנאה כאלה. ולפתע - מוחא כפיים וצוחק. אני אוהבת את הצחוק שלך. אני אוהבת את הרצינות שלך. אני אוהבת את איך שאתה מטפס עלינו כשאתה רוצה שנקרא לך ספר. אני אוהבת את איך שאתה יושב על השרפרף באמבטיה ומחכה בסלבנות שנמהול את המים הרותחים, כדי שתוכל להכנס פנימה. אני אוהבת את איך שאתה מושיט את ידך בהטיה לכיוון הכתף שלך, והאצבע מושטת קדימה. "EHHH!" - אתה מצביע לעבר מה שאתה רוצה. אחרי שסקרת במשך כמה רגעים את סביבתך כדי להתרכז במה שאתה באמת רוצה. אני אוהבת את השעות הקטנות האלה של הלילה (עכשיו השעה 1:50). כששני שליש היקרים יותר של משפחתנו מטיילים להם כל אחד בממלכת חלומותיו הוא. ואני דוחה את הרגע של ללכת לישון - עוד קצת ועוד קצת. מושכת את הרגע של הפרדות מהיום, שבמשב רוח הופך מהיום לאתמול. מנסה לשכנע את הזמן להאט כמעא. לומדת. חושבת עליכם. על החיים. על העתיד. על מה שצולל בתת מודע ואינו מצליח להיות מוגדר לכדי מחשבה. ושיכורה מעייפות, מרחפת הרבה מעבר לרגיל, תרה אחרי מילים, שכנראה גם הן נרדמו להם ממזמן. וכותבת. לך. לאבא שלך. לעצמי. לנו. אני אוהבת לכתוב. עוד מתנה אחת שקיבלתי בזכותך. אני אוהבת את החיים שלי! אני אוהבת את אבא שלך! אפרוח מתוק שלנו, בננו הבכור, אני אוהבת אותך!

ילד טבע

אני חושבת שאם היו נותנים לך לבחור בין לאכול לבין לחיות תמיד בחוץ, ללא ספק היית בוחר בחלופה השניה. אתה פשוט אוהב להיות בחוץ. לעולם אינך מתעייף מכך או מבקש לחזור הביתה. זו גם הסיבה לכך שאני כבר מחכה לחורף שיעבור. ובכל מזג אוויר, אפילו במנשא, אני משתדלת לדאוג לכך שנטייל.

וכשאתה בחוץ, איך משהו שאתה אוהב יותר מאבנים ומעלים. אתה יכול שעות לשבת ולהעביר אותך בין אצבעותיך הקטנות (אפרופו, תקופת רגישות לחפצים קטנים (sensitive period for small objects).

כשריכוזך בשיאו, אתה ממש שר לעצמך -TI TI TI. צלילים מודגשים כאלה.

ואנחנו נסוגים כדי לא להפריע לך...

אתה אוהב לטאטא

ואחרי החגיגה, כמובן עזרת לטאטא. אתה לא נפרד מהמטאטא שלך. לכל מקום אתה צועד איתו. לפעמים אני חושבת, שהחלטת להתחיל לצעוד לבד רק כי רצית כבר לשאת את המטאטא איתך. וברצינות, היציבות שלך מיום ליום משתפרת פלאים. לא יאומן פשוט. אני יכולה להתבונן בך שעות הולך והולך. ובסופו של דבר, זה מה שאתה עושה בימים האחרונים. פשוט צועד...

חוגגים חנוכה

אחד הדברים המדהימים הוא שברגע שהופכים להיות הורים, מתחילים באמת לחגוג את החגים. מאידך, אולי זה דבר קצת עצוב גם. חבל שאנחנו לא עושים כן גם בלא קשר להיותנו הורים.

כל ערב אנחנו נפגשים אצל משפחה אחרת להדלקת הנר. היום אנחנו היינו המארחים. עוד אחת המסורות לספר המסורות המשפחתי. היה מאוד נחמד. אתה מאוד נהנית, אם כי היה רגע קשה בהתחלה - אני חושבת שלקח לך קצת זמן לעכל את כל החברים שלך פתאום מתרוצצים בממלכתך. וזה מובן.

את כל המטעמים הכנתי במהלך היום (המתכונים יגיעו בהמשך). אתה כמובן עזרת. אך בעיקר רצית שכבר אסיים ואחזור להיות איתך. אתה לא כל כך אוהב כשאני נעלמת במטבח לזמן ממושך.

איכשהו, לא רק היום, בעיקר, רק האמהות מצטרפות לחגיגה. הגברים - או חולים או עובדים. מעין קטע מוזר שכזה.

ובכל זאת, מאוד נהנינו. חג חנוכה שמח! תודה לכל מי שהצטרף (גם בגשם שוטף שיורד לו בחוץ)! ולמי שנבצר ממנו להגיע - אל דאגה. אנחנו תמיד שמחים לארחכם..:)

צ'ופצ'יק צ'פלין מבית קוסטריצה

נא להכיר - צ'ופצ'יק צ'פלין מבית קוסטרציה.... כך אתה צועד לך עם שתי הידיים למעלה, ורגלים מקפצות בצעדי צ'פלין הידועים.

אני אוהבת לישון איתך

מאז שהיית חולה, השינות נטרפו. מהימים שבהם ישנת רק 30-45 דקות, בזמן האחרון אתה ישן פעמיים כשעתיים. והולך לישון ממש מאוחר בלילה. בסביבות השעה 22:00. ובלילה מתעורר די הרבה. אני מניחה ששוב מדובר בשיניים. האצבעות שלך כל הזמן בפה. כמויות הרוק שיוצאות לך מהפה הן פשוט אדירות. אנחנו מחליפים לך סווצ'רטים לפחות פעמיים ביום.

השינוי הנוסף שחל הוא שמאז שהיית חולה, אתה לא מוכן יותר להיות עם אבא בבוקר. אתה רוצה להיות איתי. ולעיתים, אני מודה, אני רוצה לישון. שעת השינה הזו בבוקר בדרך כלל היא שעת השינה הכי טובה שלי במהלך הלילה. וזה די קשה. אז את מעביר די הרבה זמן בחדר שלנו. בתקווה שתסכים באיזשהו שלב ללכת עם אבא לחדר שלך. להתלבש ולרדת למטה. לעיתים אתה מסכים. לעיתים אני מוציאה אותך לחדר שלך, וברגע שאתה בעיצומה של ההתלבשות, אני חוזרת לישון. אך לרוב, אני פשוט כבר קמה.

והיום, התעוררת בסביבות השעה 7:30. אבא בא אליך, אך לא הסכמת לבוא איתו. דרשת שהוא יביא אותך אלי. רק כדי שאחבק אותך. וכך נרדמת שוב. בזרועותי. וישנו.... עד שעה 10:00. האמת, שאני כל כך אוהבת לישון איתך! מבחינתי, בלי כל מחשבה לגבי השלכות הדבר, הייתי ישנה איתך תמיד. כך שאני לא מתלוננת. רק מוטרדת קצת מסדר היום שלך. אבל בטוחה שגם זה יסתדר.

הסוס האהוב עליך

את הסוס מעץ הזה קיבלנו במתנה לחתונה שלנו. האמת, שזה היה החלום של שנינו משכבר הימים. וכנראה שבתת מודע זה עבר גם אליך. אתה מאוהב בסוס שלך.

מדהים היה לראות את ההתפתחות שלך איתו. בהתחלה ביקשת שנרים אותך כדי שתוכל לעלות עליו. אחר כך ביקשת שנוריד אותך ממנו. והיום אתה עושה את שניהם לבד.

קשיות

גם פעילות זו של הכנסת הקשיות לכוס מעולה לפיתוח קואורדינציה, קשר יד עין ומוטוריקה עדינה.

פאזל ראשון-1-המשך

אחרי שדי מהר השתלטת על צורת העיגול בפאזל זה של Melissa&Doug, הצגתי לך בהדרגה את הריבוע ואת המשולש (לפי העליה ברמת הקושי). היום אתה שולט היטב בשלושת הצורות. ומנסה להתמודד עם המלבן. מדהים לראות אותך עובד עם הפאזל הזה. מדי פעם אני מעלימה אותו לתקופות קצרות כדי לחדש את עניינך בו, ואיך שאתה שמח לראות אותו בחזרה! כל פעם שאני מציגה לך אותו, אני מקיפה את הצורות ואת המקום הפנימי בפאזל באצבע ובאמה. ולעיתים גם אתה "מקיף" (יותר נוגע) בעצמך, כשאתה לבד עם הפאזל.

נ.ב. לחיצה על הלינק תוביל לפרטים של המוצר ב-Amazon. אם מי מהקוראים שלנו ירצה לבצע את הרכישה, אנא עשו זאת דרך הלינק הזה, כך אנחנו נוכל לקבל כ-5% מהמכירה, ואנחנו מבטיחים לרכוש בהם מוצרים מרתקים נוספים שכמובן נספר לכם עליהם...:)

לוח גלילים-1

לוח גלילים זה (Junior Peg Board) של חברת HABA היא פעילות מעולה הן לפיתוח הקואורדינציה, הן למוטוריקה העדינה והן למיון לפי הצבעים ולפי גבהים בשלב מאוחר יותר. בינתיים, אנחנו מגישים לך כמות קטנה של גלילים כדי לא להפריע לריכוז שלך. אתה מכניס אותם לחורים ומחזירם בחזרה לסל. הגלילים הם בינתיים בצבע אחד ובגבהים שונים, או בגובה זהה אך בצבע שונה. כדי לבודד כל פעם אלמנט אחר.

נ.ב. לחיצה על הלינק תוביל לפרטים של המוצר ב-Amazon. אם מי מהקוראים שלנו ירצה לבצע את הרכישה, אנא עשו זאת דרך הלינק הזה, כך אנחנו נוכל לקבל כ-5% מהמכירה, ואנחנו מבטיחים לרכוש בהם מוצרים מרתקים נוספים שכמובן נספר לכם עליהם...:)

EHHH שלום!

אין מי שיכול להשאר אדיש לפנייתך. EHHH! שלום! בין אם זה סוס,

ובין אם זה זוג יונים המתחמם לו על הדשא (לפני חודשיים).

זה מראה רגיל לכל מי שמכיר אותך. כך אתה פונה לכולם. ואין מי שלא עונה לך בחזרה. גם אם זה אדם זר לחלוטין. ובדרך כלל, גם צוחק....

סוף שבוע בוואדי מול הבית

אני לא חושבת שאי פעם אהיה מסוגלת לגור בכרך ביניינים, אלא באמת אם לא תהיה ברירה אחרת. אם אני לא רואה ירוק מסביבי, משהו בי נאטם. נשימתי נעצרת. אני מגישה שחסר לי אוויר. איזה מזל גדול יש לנו שאנחנו מוקפים בירק. וכי טיול קצר שכזה בטבע, מבחינתנו, הוא במרחק של רחוב מאיתנו. הלוואי ונמשיך לחיות כאן תמיד!