לבננו: עובד עם מעדר

מכל הכלים שיש לנו לעבודה בגינה, מעדר זה הוא המועדף עליך.

וזה היה לגמרי בסדר לולא היה שוקל טונה בערך. או אולי זו בדיוק הסיבה לכך שאתה אוהב אותו כל כך...

לבננו: עליך ועל הבוץ

זו הייתה אהבה ממבט ראשון, כפי שכבר הזכרתי זאת בעבר. ועדיין, לא הערכת מספיק עד כמה חזק יהיה החיבור ביניכם. הרבה מעבר לחול, הבוץ מוציא ממך את המיטב, ואין לכך סוף. רק ההמשך הפורה...

וכל מילה נוספת תמעיט מערך מה שהעינים יכולות להווכח ממנו בעצמן...

לבננו: אתה בן שלוש שנים ושמונה חודשים!

אתה בן שלוש שנים ושמונה חודשים!

ואנחנו אוהבים אותך כל כך!...

מי יתן וכוח האלתור שלך ישאר תמיד איתך, שלעולם לא תספיק לנגן, ושלנצח תאמין בעצמך...

נ.ב. ואחותך בת שמונה חודשים ושבוע...

לבתנו: על איך נעמדת וצעדת בהליכה צדדית בפעם הראשונה!

וכך זה קרה...

היה חול המועד. היינו בבית. באחת ההסתובבויות שלו, צ'ופו יצא החוצה והתיישב על הספסל שבמרפסת. את ביקשת להצטרף אליו גם. אני עוד הייתי צריכה לסיים משהו בבית. ולכן אחיך הציע (בדרך כלל הוא מכריז על כך בטרם הספקתי לבקש ממנו) לפקוח עין עליך עד שאני אצא. מזל שהתעכבתי עוד דקה והמשכתי להתבונן בכם מאחורי הדלת.

את יצאת מפתח הבית וזחלת בזחילה המקפיצה שלך אל הספסל. ואז...

את משכת את עצמך ו... נעמדת!!!!

נשענת עוד על הידיים לא מעט, על קצות הבהונות, על פוינט של ממש, ואז גם כופפת את כף הרגל שלך קדימה במעין כיפוף יוגי שכזה, מה שיאפיין את העמידה שלך בשבועות הקרובים...

אך עמדת, לפי כל כללי העמידה...!

מתרגשת עד דמעות (כמו תמיד), יצאתי אליך והתיישבתי על הספסל.. ואז... גם הלכת אלי בצעדי ההליכה הראשונים!!!

טיפסת אלי ושוב נעמדת בזרועותיי!

שיכורה מיכולותייך ועוד לא מפנימה לגמרי את משמעותן, משכת את עצמך לכיוון אחיך העוסק בבוץ, במעין תנועת המשך שכזו. אם היו לך כנפיים, אין לי כל ספק בכך כי היית מתחילה לעוף...

וכך זה קרה, בדרך שמתחילה כה לאפיין אותך - כוח רצון אדיר הניע אותך על כנפי נחישותך, ולא נחת עד הרגע שהשגת את מבוקשך... האמת שלא נחת לרגע גם אחרי שהשגת זאת... אלא המשכת ללא הפסקה בשכלול השיעור שלמדת...

יום בלבד אחרי שנעמדת על שש, נעמדת לראשונה בתמיכה, הלכת הליכה צדדית בתמיכה (כאילו את הולכת מסביב לשולחן), וכל זה לפני שזחלת על שש....!

שאספר לך כי גם למעשה התיישבת בפעם הראשונה גם באותו המועד ממש..? מממ... אשמור את זה לידיעה נפרדת...

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים ושבוע בדיוק...

לבננו: אני פשוט יודע

אני מניחה כי תחילתו של סיפור זה בתשובות ספונטניות שלנו לחלק מהשאלות הכה אהובות עליך בימים אלה: "אבא, איך אתה יודע?". בדרך כלל אנחנו משתדלים לתת תשובות מפורטות יותר, קצרות אך מסבירות, כמו "אני רעב", "אני מרגישה", "היא אמרה לי", "שמעתי את זה". אך לעיתים התשובה מסתכמת פשוט בידע.

ואז התקיימה לה השיחה הבאה במשך אחת הארוחות שלנו:

אתה: אם אוכלים, אז יש לנו כוח
אני: איך אתה יודע?
אני פשוט יודע.
מה אתה מרגיש כשאתה אוכל?
אני שבע.
ואז..?
אני מפסיק לאכול. אם אני אוכל הרבה, יש לי קאקי.
אז איך אתה יודע שיש לך כוח?
אני פשוט יודע...

לבתנו: ממשיכה לנוע בקפיצות, בטיפוסים ובמה לא

מסתבר כי העמידה על שש היא בדיוק החוליה המקשרת שהייתה כה חסרה לך.

במשך היממה האחרונה מאז שטעמת ממנה לראשונה כל מה שאת עסוקה בו הוא להעמד על שש, לדחוף את עצמך, במשהו המזכיר קפיצה יותר מאשר זחילה, לעבור לזחילה על הבטן, לטפס אם צריך ולהגיע...

בדיוק לאן שתכננת להגיע - ממש כמו שעשית לפני, אך הפעם יכולת להתנסות בהגעה למרחקים ארוכים יותר...

בין אם לדלת הכניסה שמזכוכית להציץ אל המתרחש בחוץ, ובדרכה גם לחקור שוב לעומק את הנמלים ואת גרגירי החצץ שלשמחתך, ביתנו שופע בהם...

ובחזרה לטפס על הפוף, אחד העיסוקים האהובים עליך בימים אלה...

כל האמצעים כשרים לתזוזתך, ואם את החלטת להגיע למגירה נייר שמתחת לכן ציור, ואת התהום בן מטר שמפריד ביניכם, אפשר לחצות באמצעות גרירה עצמית אחרי הגיטרה...

אז כך גם יהיה....

שום דבר לא יסיח את דעתך - גם לא הגילוי המפתיע של אמא המנסה לגנוב דקה ולבדוק מייל...

נחה רגע וממשיכה...

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים ושבוע...

לילדינו: בחצר ביתנו - חצר אחורית באביב

צולם באפריל...

לילדינו: האם אתם דומים?

לעיתים אינני יודעת אם לצחוק, להתפלא או להתפעל מהמקריות או מהקביעות...

הנה תמונה שצילמתי אותך כשאת בת שמונה חודשים ושישה ימים...

הנה התמונה שצילמתי אותך כשאתה בן שמונה חודשים ו-12 ימים...

אותו הנושא, כמעט אותה התנוחה, אותו הבגד...

מממממ.....

לבתנו: נעמדת על שש!

המאמצים הכבירים שלך לנסות לזחול בכל דרך אפשרית הביאו לאבן דרך נוספת -

נעמדת על שש!

עדיין, לכמה רגעים בודדים...

אך הנחישות שלך אינה מניחה לך...

את נעמדת על שש...

נשכבת בחזרה...

נחה קצת...

שוב נעמדת... לעיתים אפילו על ארבע...

ושוב נחה....

ובין לבין גם מצליחה שוב לזרוק את עצמך קדימה ולהתקדם לעבר היעד שבחרת -לאט אך בבטחה...

ואני ממשיכה ללמוד ממך המון - תודה רבה לך!...

נ.ב. ואת בת שמונה חודשים ושישה ימים...