נמר דרקונית

אנחנו בחופש!

מהיום אנחנו בחופש עד יום שני!!!

שאלו אותי מה אנחנו הולכים לעשות בחופש שלנו. והתשובה היא - כלום!!! זה כל הכייף. חופש שלא עושים הרבה מעבר למה שעושים בדרך כלל. רק מגדירים ... שאנחנו בחופש! והבונוס הגדול - אבא איתנו! וזה עושה את כל ההבדל.

אתה קופץ!

זו תמונה שגורה במחוזינו. לפתע משהו מושך את תשומת ליבך, אתה ננעל עליו, ולפרק זמן מה (בין כמה שניות לבין כמה ימים), זה הדבר היחיד שמעניין אותך (תקופת רגישות).

בשבת האחרונה, בטיול שעשינו, לפתע גילית את מכסה הביוב הזה. הוא נמצא שם מאז ומתמיד, ולבטח עברנו לידו לפחות כמה אלפי פעמים. עלית עליו... ובמקום לקרוא לנו שנעזור לך לרדת (כך היית נוהג עד כה, מושיט יד למעלה: "EH!"), ירדת לבד... בקפיצה קלה. ושוב עלית. ושוב קפצת.. וכך מספר פעמים.

ומאז אתה קופץ...:) קפיצות בודדות מקסימות מרחפות....

בילית את הבוקר עם אבא

אבא שלך ממש התגעגע אליך. למרות שהוא בדרך כלל משתדל להגיע מוקדם הביתה ולבלות איתך גם קצת לפני ארוחת הערב,
הוא הרגיש כי כבר זמן מה הוא לא בילה איתך באמצע השבוע באור יום. אז היום הוא דחה את העבודה מהבוקר לאחר הצהרים.

וכך מצאתם את עצמכם היום בבוקר מבלים לכם ביחד. ואני - מנסה להשיג את חומר הלימודים. כבר התרגלתי לזה שאני בפיגור..:)

כיצד מארגנים סביבה מאורגנת ומתאימים פעילות לילד

ניר שאלה גם:

הסביבה שיצרת לבנך: איך, מה ומדוע. למשל, לנו צעצועי עץ המאורגנים באופן מסוים. עם זאת הייתי שמחה לדעת יותר מה הכוונה בסביבת עבודה, כיצד לארגנה וכד'.

האם ישנן סדנאות כרגע אשר ידוע לך עליהן?

תשובתי:

כדי לענות על שאלה זו במלואה, אני יכולה למלא כאן 10 עמודים. אולי תדפדפי בבלוג תחת הקטגוריה של "הסביבה המתוכננת". בגדול, הסביבה היא המפתח בגישה המונטסורית. לילד ניתן חופש מוחלט להתפתח לכל כיוון שיבחר. אך במסגרת הגבולות של הסביבה שמסביבו. אנחנו לא מתערבים בהתפתחות הילד, אך שולטים בסביבה. למשל, אם אני רואה שהבן שלי מתעניין כרגע במשהו באופן אובססיבי (תקופת רגישות), נגיד, בהכנסת טבעות על מוט, אני לא אכפה עליו את הפעילות הזו. אך אני כן אציע אותה בסביבתו, וברגע שהוא יהיה נינוח ומעוניין, אציג אותה. ואז אשאיר אותה נגישה אליו 24 שעות - כדי שיוכל לחזור אליה כשירגיש נוח. הסביבה חייבת להיות בגובה עיניים של ילד - כדי שיוכל להסתובב בה חופשי לחלוטין. ולהיות כמה שיותר עצמאי. מתאימה לו - שולחן בגובה שלו, כלי מטבח נגישים לו וכו'. מספיק מעניינת ומרתקת, כדי שימשך לפעילויות שבה. אך לא עמוסה מדי. יופי ופשטות הם שתי מילות המפתח. הפעילויות צריכות להיות מכוונות ללימוד כישור מסוים - פיתוח מוטוריקה עדינה, קשר יד עין, פיתוח הריכוז. כלומר, כל דבר שאת מכניסה לסביבתו של הילד, את צריכה לחשוב לגביו מה הוא הולך ללמד אותו. לא סתם אוסף מכוניות שיגרור אותן על הרצפה וילחץ על הביפר. אלא אם הוא לומד עכשיו לזחול, וגרירת מכונית על הרצפה מגרה אותו לזחול, למשל. בנוסף, חייבים תמיד לבודד את הקונספט הנלמד. כדי לא לבלב את הילד. ולא להפריע ליכולת הריכוז שלו. למשל, באותה הדוגמא של מגדל טבעות - הטבעות יהיו פשוטות, מעץ או מפלסטיק, פחות חשוב, אך לא שכל טבעת בצורת חיה, למשל, כמו שראיתי באיזה צעצוע של פישר פרייס. גם המוט יהיה מוט רגיל, ולא איזה משהו מצועצע. כך הילד יתרכז בהכנסת טבעות, ולא בדברים מבלבלים מהצד. וגם כמות הטבעות היא בהתאם ליכולת הילד להתרכז - לא 10 אלא 4-5 בגילאים שלהם כרגע. אלא אם את רואה שזה קל מדי לבת שלך, או להיפך מורכב מדי. דוגמא נוספת - הכנסת צורות. מתחילים מצורה צורה - עיגול, ריבוע, משולש. בהדרגתיות. רק צורה אחת עד שהילד שולט בפעילות היטב. ולא כל הצורות בבת אחת. אז כך גם מאורגנות הסלסלות. בכל סלסלה פעילות אחת. ובסך הכל לא הרבה פעילויות מוצגות בבת אחת. אבל שוב, הכל בהתאם לילד. עקרון בסיסי וחשוב בגישה המונטסורית הוא לעקוב אחר הילד. זה על קצה המזלג.

מקווה שהצלחתי לעזור.

אין יותר מדי מה לעשות למי שמתעניין בגישה המונטסורית בארץ. יש מרכז כלשהו בתל אביב. עד כמה שידוע לי, הם לא עושים סדנאות, אלא רק קורס הכשרה.

תודה רבה, ניר!

ספרים ראשונים ללימוד על מונטסורי

אחד הדברים שרציתי שהבלוג זה יהיה הוא במה פתוחה לשאול שאלות ולחלוק מידע בכל נושא שהוא, ובמיוחד בכל מה שקשור לגידול ילדים ולגישה המונטסורית. מדי יום אני נעזרת בהרבה מאוד מקורות, רובם, לצערי באנגלית, כך שאני תמיד אשמח לעזור בכל מה שאוכל. להחזיר קצת את האנרגיה האדירה שעוטפת אותי ומלווה אותי בדרכי. כך שמאוד שמחתי למצוא ב-inbox שלי את השאלה הבאה מניר:

ראיתי מס' אתרים וספרים מומלצים על ידך והייתי שמחה להמלצה באיזה ספר להתחיל לדעתך ובכלל?

זו תשובתי:

אם את רוצה לקרוא על הגישה המונטסורית, אז שני הספרים שהייתי ממליצה לך עליהם בתור ההתחלה - Montessori from the Start‏ ו- How to Raise an Amazing Child the Montessori Way‏. הראשון - כי הוא הספר היחיד שמצאתי שרלוונטי לגבי גילאים 0-3. ובנוסף, הוא גם מתאר באופן די יפה את עיקריה הגישה המונטסורית. הוא לא ממש דידקטי - אין בו פעילויות רבות, יותר הסיפור מאחורי. אך אני מאוד התחברתי אליו. ולמדתי ממנו המון. הספר השני - כי הוא ספר שממש קל לקרוא אותו. הוא מכוון לגילאים קצת יותר גדולים - מגיל 2-2.5 שנים (עוד לא הרבה זמן, למען האמת:). הוא כתוב בשפה ממש קלה, עם המון תמונות. ומשלים את הספר הראשון מבחינת התיאוריה. אם אין לך בעיה לקרוא אותו באנגלית, את פשוט תבלעי אותו בלי בעיה. הוא כתוב בצורה מאוד "סקסית" וקלילה. שוב, שני הספרים אלה הם ממש על קצה המזלג - הם מקום טוב להתחיל מהם.

תודה רבה, ניר!

Proximity Award

I've been given my first bloggy award! Wow! Annie from Itty Bitty Love has given me this award. I am truly honored. Words can have such an amazing power. I am not a competitive person, and this is one of the things I most admire in the Montessori philosophy. However, realizing that someone there thought of you, even though you write in a completely bizare language, has brought tears to my eyes. I appreciate it so much, Annie. Thank you from the bottom of my heart.

About the award: This award is given to a blog that invests and believes in PROXIMITY - nearness in space, time and relationships! These blogs are exceedingly charming. These kind of bloggers aim to find and be friends. They are not interested in prizes or self-aggrandizement. Our hope is that when the ribbons of these prizes are cut, even more friendships are propagated. Please give more attention to these writers!

Well, in no particular order, I am passing this award to these 9 amazing blogs (I should have chosen 8, but I just couldn't stop there on 8. Please forgive me..:):

My Montessori Journey

Montessori Mama

Wide Open on the Mommybah

The McAuleys

The Moveable Alphabet

Here We Are Together

Chasing Cheerios

Adventures of a Rainbow Mama

Parparim

Thank you, dear ladies, for teaching me so much and inspiring me in such a many ways. Keep blogging!

One World One Heart Giveway

Welcome!

This is my first year participating in the One World One Heart giveaway (actually, this is my first giveaway ever) . This wonderful event was founded by Lisa Swifka at a Whimsical Bohemian. It is an international event meant to introduce bloggers to each other. More than 600 artists from all around the globe are participating in this event. Such a wonderful idea!


As I have a 17 months adorable son, I couldn't find time to create what I wanted for this amazing event. So, I did what I always do, when I am in trouble and need help. I've asked my dear and very talented husband (and I am objective, as you can see by yourself) to contribute one of his amazing works.

So this is our offering. If you are our lucky winner, you are invited to pick one A4 print of my husband's creations from his new Etsy shop! That way you can have exactly what you are wishing for! If more than 100 people comment to this post, we will draw a winner for each additional 100 comments.

Our giveaway is open to all - both Israeli and International posters, actual bloggers and non-bloggers. Everyone is invited to participate. To win this giveaway, simply leave a comment on this post, emphasizing your name and email address. I will draw a name on February 12 and announce the winner. I will choose the winner via a random number generator.

I will contact the winner via e-mail, so be sure to leave an e-mail address. If I don't hear from the winner within a week, I will draw a new winner.

Before you post!!! If you would like to be entered twice, visit my dear husband's Etsy shop and tell us the name of your favorite piece.

Also, I have a little request, if I may. My husband is applying for MFA (Master of Fine Arts) Graduate Program in a few institutes in the US. Please cross fingers for him! However, if he does get excepted (please please please - he will be the happiest person), we will need to look for a full scholarship. This is the only way we can make it happen. So, if you happen to know of any relevant scholarship, please let me know.

Thanks for stopping by! Good luck!

PS Thank you for all the generous comments we have received so far. I just wanted to make sure that what my husband sells in his shop, and we offer as a giveaway, is the prints of his works.

ורק רציתי להוסיף המון בהצלחה לאבא שלך בחנות החדשה שלו, ולזוכה המאושר שיזכה להנות מאחת היצירות שלו. בהצלחה!

As we have received so many comments (189!) and warm wishes, we have decided to draw 4 prints. I am excited to announce that our winners are:

Daydreamstudios who said: "Your giveaway is awesome! Please count me in"

Kathy who said: "Just beautiful!!Please enter me in your giveaway and come by my blog to do the same. Thanks!"

WendyP who said: "your husband artwork is awesome - thanks for sharing it with the world
Hard to chose a favourite but i do like Facing Away. Remembers me that although I have had breast cancer i am still whole smiles Wendy dougandwendyp@xtra.co.nz hope you will drop by my blog too http://wendypslittlecorneroftheworld.blogspot.com/2009/01/one-world-one-heart-giveaway.html"

Msscrooby who said: "Stunning artwork! Your husband is very talented. I'd love to be entered in the drawing. owoh 891"

Thank you all for participating! I hope you come back and visit us. Please know that your generous words and blessings have touched both of us deeply. Thank you!

הקולות שלך משתנים

אתה גדל. כל כך מהר!!!!

הקולות שלך משתנים. אני אפילו לא יודעת איך להסביר אותם. אם פעם כשרצית משהו, היית אומר: "Eh" קצר, עכשיו פתאום מתחילה להשמע גם הברה ארוכה יותר: "Ehhhhh". הצחוק המתגלגל שלך לעיתים גם הוא נשמע כצחוק של ילד גדול יותר.

וזה בסדר. עדיין, רציתי להגיד לך שגם אם תרצה להאט קצת - גם זה יהיה בסדר. אנחנו לא ממהרים לשום מקום...:)

אתה אוכל!

היום קרה הבלתי יאומן.

כהרגלנו, ביום שני מדי שבועיים, נפגשנו בקבוצת אמהות ותינוקות אצל תמר.

תמיד במפגשים אצל תמר יש ארוחת ערב עשירה ומגוונת להפליא. זה לא חדש. מה שהיה חדש היום הוא שאיך שנכנסת לביתה המקסים של תמר, ניגשת ישירות לשולחן הערוך, טיפסת על הכסא והשתתקת. ישבת וחיכית בשקט עד שעזרתי לתמר לסדר כמה דברים בבית, עד שהוצאנו את כל האוכל. ו... ביקשת לאכול.

וכך ישבת ואכלת עוד זמן רב. אפילו לא הצטרפנו למעגל, אלא השתתפנו בו בשלט הרחוק. מצב לחלוטין חדש לנו...:) כמו גם המראה הזה שלך מרוח כל כולך בלבנה... המאכל האהוב עליך בזמן האחרון. צחקנו היום עם אבא שכך כנראה היית אמור להראות בגיל של 7-8 חודשים. אך אנחנו מברכים את פניך המלובנות בכל עת..:)

אז יכול להיות שלעיתים אתה עוד תעדיף אבנים על קלמנטינות (כפי שעשית כאן בטיול שלנו בוואדי שליד הבית לפני כחמישה שבועות). וזה גם בסדר. אבא ואני שינינו גישה לפני כמה זמן - אנחנו לא מודאגים יותר, ויותר מזה, אנחנו מכריזים בקול רם שאתה אוכל! ולא מוסיפים מעבר לכך שום הסברים.

סבים יקרים, בבקשה תבואו יותר!

ובסוף שבוע בילית עם Busenka. כאן אתם מנגנים ביחד בסלסלת כלי הנגינה שלך.

אתה כל כך נהנה להיפגש עם הסבים שלך. כולך זורח מאושר. ואני תוהה, איך הם יכולים לוותר על הרגעים האלה איתך. איך הם לא נסחפים בחום שלך. איך הם לא מתגעגעים מספיק כדי לראות אותך אך פעם בשבועיים - שלושה.

אז החלטתי לצאת בקריאה. למרות שאתם לבטח לא תקראו שורות אלה - אחת, כי היא עסוקה מדי; אחד, כי הוא רואה רק תמונות, ולא קורא; אחת, כי פשוט אין סיבה; ואחד, כי אף פעם אין לדעת, בבקשה! תבואו לבקר את הנכד שלך יותר! הוא מפיק כה הרבה מהקשר איתכם. וכל מה שאתם מתבקשים לעשות - רק להיות נוכחים. אנחנו נדאג לכל היתר...

אתה בן שנה וחמישה חודשים!

אתה בן שנה וחמישה חודשים!

אני אוהבת כשאתה בא פתאום אלי מהצד או מאחוריי, ומחבק אותי ברגל. אני אוהבת כשאתה תופש את המכנסיים שלי, כדי לייצב את עצמך טיפה. אני אוהבת כשאתה נצמד לרגליי עם כל הגוף הקטן שלך, ואז מכניס את הראש בין הרגליים שלי, ובצחוק עובר לצד השני. אני אוהבת את איך שאתה סוגר את הדלת של הבית או של החדר, ובמיוחד אתה אוהב לסגור את דלת האמבטיה החשוכה, מחכה שאני אדפוק בדלת: "טוק טוק טוק, אני יכולה להיכנס?", ואפתח טיפה את הדלת. ואז אתה מתפוצץ מצחוק, דופק עם כל היד על הדלת גם, מכות עדינות, וסוגר את הדלת שוב. וכך חמש - עשר פעמים רציפות. אני אוהבת את איך שאתה נושם לתוכי כשאתה נרדם. את איך שאתה שכוב לידי, מכורבל בי כל כולך, שתי הידיים ושתי הרגלים שלך עלי, ואתה נושם לתוכי. אני אוהבת לראות אותך עטוף בשמיכה שתפרתי לך. אני אוהבת את איך שזו השמיכה היחידה מכל השמיכות שהתכסית בהן מאז שהצטרפת אלינו, שאינך מתנגד להיות מכוסה בה. אני אוהבת את איך שאתה מטפס על המיטה שלך, כששמיכת הטלאים פרוסה עליה, ומתחיל להצביע: "Eh! Eh! Eh!". אני אוהבת את איך שאתה בבוקר צופה בי מתארגנת. מגיש לי את כל הקרמים שאני אמורה להימרח בהם. מחכה בסבלנות עם המכסה ביד, ואז בצהלה סוגר את השפופרת. יודע בדיוק באיזה סדר הקרמים אמורים להגיע אלי, ומושיט את הקרם הנכון ברגע הנכון. אני אוהבת את איך שאתה מתעכב לרגע, כשבידייך שני מזלגות, שהוצאת מהמדיח, אחרי שביקשתי ממך להושיט לי רק מזלג אחד. ואז מניח את אחד המזלגות בחזרה למדיח, או לוקח אותו ביד השניה, ומושיט לי את מה שביקשתי... רק מזלג אחד. אני אוהבת את איך שאתה לא פוסע בבית על שום תחנה אהובה עליך - אנחנו עוצרים ליד כמעט כל מפסק אור בבית. אתה מדליק. מסתכל למנורה שנדלקה. צוחק. מכבה. ושוב. מדליק. מכבה. וממשיכים למפסק הבא. אני אוהבת את איך שאתה רץ אחרי לשירותים. לוקח את גלגל הטישו. קורע ריבוע אחד, או כמה ריבועים, מקנח את האף, ומשליך לפח. וכשאני צריכה טישו, בגוואה מושיט לי אותו. אך גם דואג לקבלו בחזרה. אני אוהבת את איך שאתה ערום כל כולך, אחרי שהתפשטת בחדר שלך לקראת האמבטיה, רץ בדיוק עד הקצה של השטיח. מושיט את רגלך הקטנה. נוגע לרגע ברצפה. ואז נעצר. הרצפה קרה. מחכה שנרים אותך. אני אוהבת את איך שאתה לא רוצה לרדת על הרצפה הקרה באמבטיה, ונעמד על כפות הרגליים שלנו. אני אוהבת את הגוף הרך שלך כאילו היית תינוק. אוי, בעצם... אתה בכל זאת, עדיין תינוק. כמה שאני אוהבת ומתגעגעת לראות אותך ללא כל השכבות האלה. אני אוהבת את איך שאתה תמיד לפני שיוצאים החוצה, עוצר בפינת ההתלבשות שלך, מוריד את נעלי הבית, שם נעלי יציאה, לוקח מעיל ולא שוכח גם את הכובע. וכשחוזרים, בסדר ההפוך מחזיר את הכל למקומו. אני אוהבת את איך שהפכת להיות חלק אינטגרלי מכל הווייתנו. בכל צעד שלנו מרגישים אותך. אני אוהבת את איך שאתה עוזב כל מה שהיית עסוק בו, ברגע שאתה רואה אותנו נכנסים למטבח, ורץ במהרה לעלות על שרפרף לקחת חלק מהנעשה. אני אוהבת לראות אותך יורד בזחילה גולשת, כמעט לא נוגעת, במדרגות. אני אוהבת לראות אותך מכדר את הכדור במיומנות של שחקן כדורגל וותיק. אני אוהבת לשמוע את כפות הרגליים הקטנות שלך צועדות למיטתנו בבוקר, לפעמים יחפות, וגרביים בידך. אני אוהבת לראות את החיוך שלך כשאתה מגיע אלינו. ומסתער למיתטנו. אני אוהבת לראות אותך צועד מסטול עוד משנת צהרים, כשספר בידך, מבקש כי נקרא לך אותו. אני אוהבת את איך שאתה מחזיר את הספר שלקחת מהמדף למקומו על המדף, לפני שאתה לוקח ספר נוסף. אני אוהבת לשיר לך. אני אוהבת את איך שאתה מתחיל להתנענע בשירים שאתה מכיר - קדימה אחורה, קדימה אחורה. וגם מזמזם לעצמך. אני אוהבת את איך שאתה מזהה את השירים האהובים עליך. אני אוהבת את הארוחות המשפחתיות שלנו. אני אוהבת את קידושי השבת שלנו. את איך שאתה מסתכל עלי בדממה מהופנטת מדליקה נרות שבת ונושאת תפילה בליבי. את איך שאתה עוקב בעיניך המדהימות אחריי, מחכה שאנשק גם אותך נשיקת שבת שלום, אחרי שנישקתי את אביך. אני אוהבת את איך שאתה חוזר אחרי כל מה שרואה מסביבך. היום נפלת בחוץ. ואני כהרגלי ישירות פניתי לאחת תרופות הסבתא האהובות עלי - אך בהיעדר כף, שמתי לך על הגולה מטבע של חמישה שקלים. כמה דקות אחרי זה לקחת גם אתה את המטבע וניסית להניח אותו על מצחך, וגם בדרך להכניסה לעין. אני אוהבת לראות אותך שמח לראות את מי שאתה אוהב. אני אוהבת לראות אותך מצביע על המקומות שאתה רוצה ללכת אליהם. אני אוהבת את התמימות שלך. אני אוהבת את הנחישות שלך. אני אוהבת את זה שאתה לא יודע מה הלך כאן במדינה בחודש האחרון. שאתה עדיין יכול לחבק ילד זר, כי אתה פשוט שמח לראותו. שאתה כה שמח. כה אוהב חיים. כה מאושר.

אני אוהבת את התמונות המילוליות האלה באלבום ימי ההולדת שלך. את איך שלקראת המועד, הזכרונות מתחילים להצטבר בי. ואז, רגע קט לפני הכתיבה - חור שחור. אין לי על מה לכתוב. ומיד אחרי כן... אחרי המשפט השני, אני כבר לא יכולה לעצור את עצמי.

לפעמים אתה משליך חפצים

לפעמים אתה משליך חפצים שונים. שמתי לב שההשלכה מתרחשת בדרך כלל כשאתה עייף, מתוסכל, לא מרגיש טוב (במקרים כאלה אתה גם לפעמים מרביץ לנו)... לפעמים כדי להקשיב לצלילים השונים שהחפץ המושלך מפיק. לפעמים כדי ללמוד עוד על עקרון של סיבה ותוצאה. ולפעמים, גם ללא שום סיבה נראית לעין.

המונטסוריאנים השמרנים מציעים להזהיר אותך לגבי לקיחת החפץ, ואם אתה ממשיך להשליך אותו, לקחת אותו ממך עד שתהיה מוכן לא להשליך אותו. אחרי הרהורים אחרי גישה זו, הגעתי למסקנה כי אופן טיפול זה מתאים לגילאים מבוגרים יותר, ולא לפעוט בן 16 חודשים (עד מחר.... איך הגענו כבר ל-17?!), שגורמים מורכבים כה רבים מעורבים בהתפתחותו כרגע, שגדל במהירות בזק ובגבורה מנסה כל הזמן להשיג את קצף התפתחותו - משימה, שאנחנו המבוגרים לבטח היינו נכשלים זה. אולי, רק אולי, גישה זו תתאים למקרים של השלכות מכוונות באמת, אגריסיביות, או ממושכות, לפעוט בגילך. אך, למזלנו, אנחנו עוד לא שם.

ולכן אנחנו פשוט מנסים להדגים לך ללא הפסקה התייחסות איטית, רגועה ומרוכזת לכל החפצים, באשר הם. ואם אתה משליך משהו (נגיד פעילות, שאתה עוסק בה כרגע), אני מעבירה את תשומת הלב שלך לכדורים. העברתי את סלסלת הכדורים כך שתהיה בין הסלסלות הנגישות ביותר בסביבה המתוכננת שלך, ובכל פעם שאתה משליך משהו, אני מנסה בעדינות, בלי להרים את הקול או להראות שינוי כלשהו אחר בהתנהגות שלי, לקחת את החפץ המושלך, להחזיר אותו למקומו. ובמקומו להושיט או להשליך לעברך כדור ולהוסיף: "אנחנו זורקים כדורים", או "אתה יכול להשליך כדור". אני חוזרת על התגובה הזו גם את החוזר ומשליך שוב את החפץ, ואז אני מוסיפה גם שאנחנו מתנהגים עם החפצים בעדינות, שאנחנו אוהבים את הפעליויות שלנו ושומרים עליהן. וגם אומרת: "חפץ זה (נגיד, גלילים) נועדו להכנסה לחריצים אלה, ולא להשלכה". וששוב מזכירה שאנחנו תמיד יכולים לזרוק כדורים. לפעמים זה מסייע, ולפעמים פחות. בכל מקרה אני שומרת באדיקות על כך שלא תשליך פעילויות.

Karen אמרה שזה עניין של התפתחות. ושבקרוב זה יעבור. הלוואי! לפעמים זה מחזה שלא הכי נעים לי..:)

כמה זה אחד?

כבר כמה שבועות אתה מנסה להבין, 1 - מהו? זו אולי אחת הדוגמאות הנפלאות למשהו שכה שגרתי ויומיומי בחיינו, אך כה קשה לקליטה וליישום למישהו קטן, שלומד כל כך הרבה דברים חדשים כל הזמן.

כדי להדגים לך למה הכוונה ב"אחד" אל מול "הרבה", הרכבתי לך את הפעילות הזו. את המגש לקוביות קרח ייצרתי כך שיכיל רק 4 תבניות (כמות זו היא המתאימה ליכולת הריכוז שלך כרגע, ולא 10-12 תבניות שדורשות יכולת ריכוז ארוכה יותר; חשוב מאוד להתאים את הפעילויות ליכולות שלך כך שתצליח בהן, אך גם לא תשתעמם מהן). הפעילות בשלב זה היא פשוט לשים את הפונפונים אחד אחד לתוך התבניות, ואז אחד אחד להעבירם לתוך הקופסא. כמובן, כשאני מדגימה לך אני מעבירה את הפונפונים מימין לשמאל, מלמעה למטה (כהכנה לכתיבה). בהמשך, ניתן גם לגוון ולהחליף את הפונפונים בחפצים אחרים (אבנים, בלוטים, כפתורים ועוד).

המנגנון לבקרה עצמית (control of error) של הפעילות הוא התאמת כמות הפונפונים לכמות התבניות. כך אתה בעצמך יודע אם סיימת את הפעילות (כל הפונפונים בתבניות שלהם), או שאתה נדרש לתקן משהו (חלק מהפונפונים לא בתבניות, או שבתבנית אחת יש יותר משני פונפונים).

לפעילות פשוטה לכאורה זו של התאמת אחד לאחד יש הרבה מטרות חשובות - תיאום קשר יד עין, פיתוח יכולת הריכוז, הכנה לשפה (מדי פעם אני מלווה את הפעילות בהסבר מילולי: "אנחנו מכניסים את הפונפונים אחד אחד"), וגם היא מבססת את הקרקע ללימוד מתמטיקה בהמשך.

בנוסף, בכל המישורים בחיינו, בהתאמה, אנחנו משתדלים להשתמש ב"אחד אחד" - רק ריבוע אחד של טישו, רק עיגול אחד של בננה, רק כפית אחת.

ולאט לאט רואים את התוצאות - אם לפני כמה שבועות התחלת להרבות בשימוש בחופן, לאט לאט אתה חוזר לשימוש באחד אחד.

באופן דומה, אנחנו גם מנסים להבין מהו "אחרון".

ההליכה גורמת לך לעוף

אני זוכרת שתמיד שמעתי כי עם ההליכה מגיעה קפיצה ענקית בהתפתחות הילד. לא ייחסתי לכך חשיבות יתרה. כמו כל הסיפורים התיאורתיים של יודעי דבר, גם הכללה זו לא עניינה אותי.

אך הפעם יודעי דבר אלה אכן ידעו דבר או שניים. בשבועיים האחרונים כאילו גדלת בכמה שנים. אתה עדיין אפרוח קטן שלנו, אך התחלת להציץ יותר ויותר מהקן החמים, ואפילו לנסות לקפוץ ממנו בתקווה כי תוכל כבר לעוף. כל דבר מעניין אותך. כל דבר אתה רוצה לנסות בעצמך. אם פעם היינו בטוחים כי אתה מעורב בכל מה שקורה בביתנו, בדיעבד נראה כי אז זה היה כלום לעומת מה שקורה עכשיו. עכשיו אתה באמת לוקח חלק בהכל.

אתה נכנס איתי לאמבטיה, רואה אותי מצחצחת שיניים. ורוצה לצחצח גם. אני מציעה את מיטתנו - ואתה חייב לנער את הכריות גם. אני מקפלת כביסה - ואתה, בנוסף לכך שאתה מוסר לי בגד בגד, גם מנסה על הדרך לקפל אותה גם. אנחנו יוצאים החוצה - אתה עוזר לי לגרור את העגלה מחוץ לדלת. אנחנו מכינים משהו במטבח - אתה מוציא מהמקרר דברים, מחזיר אותם, מטפס על השרפרף החדש שלך, מתבונן בכל מעשינו, אך גם מנסה לעשותם גם. לשטוף, לחתוך, לערבב, לשים תבלינים. אנחנו עוברים ליד מפסק של אור - אתה חייב להדליק או לכבות אותו, כמובן, בהתאם לסיטואציה הנדרשת. אנחנו מגיעים הביתה - אתה הראשון שנכנס, ואז סוגר את הדלת, כדי שנדפוק, ותוכל לפתוח אותה.

אתה הולך כל הזמן. מנסה להעביר דברים ממקום למקום. מנסה להרים חפצים כבדים. מתכנן פעילויות, ואז מבצע אותן. ניגש לאחור לפתע, ואז מתקן את עצמך. אתה כל הזמן עסוק. כל דבר הוא בעל חשיבות עליונה מבחינתך כעת. ואתה צמא ללמוד.

"...Movement is essential to understanding life and having an effect on life. The result of the conquering of movement for the infant is a deepening knowledge of the world, as well as an exhilarated attitude toward life and a positive view of herself. She realizes that she is a capable person: "I can move from here to here. I can do what i set out to do. I can affect my environment and i can affect others"...

A moving baby learns continuously about her world. filling in information of distance, speed, adn time on her visual maps, as she goes from one object to another, one place to another, all day long. She discovers what the objects she sees fel like once she gets to them;; what do rounded or sharp edges feel like? Does that shiny wood table feel hard or soft? She discoveres visual perspective: an object that looked smaler from a litle distance is actually larger when she gets to it. She develops body awareness as she inadvertently bumps into obstacles ond objects, and she gains in agilitu ad she eventually learns how to avoid them.

Finally, in addition to giving all this knowledge of the world and of the self, movement is the "playing field" for the development of the child's will. When the baby wants to get to something, she must direct her body through distractions - inhibiting some actions and carrying out others. She even must learn to inhibit an impulse to pull herself up on a table when she is told: "Don't go there". Or perhaps experience teaches her that this table not only falls over, it falls over with every attempt to pull up, and thus she develops both memory and concentration.

Paula Polk Lillard, "Montessori from the Start" (pages 87-88)

ואנחנו נדרשים למאמץ נוסף. כפי שאבא שלך כתב לך, אנחנו כל הזמן ממשיכים להתאים את הסביבה אליך, את עצמנו לסביבה, ואת הכל למציאות החדשה. מעין פאזל אינסופי. ואוקיאנוס של סבלנות. אתה כל הזמן מתבונן - הלמידה שלך מתרחשת תמיד, ללא הפסקות. ומבחינתנו, זה אומר להאט, מעבר למה שכבר האטנו. לתכנן את הפעילויות שלנו, מעבר למה שאי פעם למדנו לכנן מאז שהצטרפת אלינו. להראות ולהסביר. לדייק. לא לאבד עשתונות. להיות שלווים ומסבירי פנים. ולהנות... להמשיך להנות מהחוויה האדירה הזו של היותנו ההורים שלך.

צלליות השמש

הרגישות שלך לסדר (sensitive period for order), ממשיכה לבעבע. אתה אך רואה דלת פתוחה, והיא ישירות נסגרת. כל פיסה של טישו על רצפה מגיעה לפח אשפה. כל חפץ שלא במקום, מוחזר ישירות למקום. אם נשפכים לך המים על השולחן, אתה לא נח עד שמנגבים אותם. ועוד, ועוד, ועוד.

וכך גם, עדיין יש לך חברים וותיקים ברחבי הבית, אם כי מגוון החברים מדי כמה זמן משתנה. צלליות השמש בגרם המדרגות הן בין החברים האהובים עליך. כך בוקר, כשאנחנו יורדים למטה, אתה עוצר לידם להגיד "שלום". אתה יודע שהן באות לבקר רק בשעות הבוקר, ואינך מחפש אותן בשעות אחרות. ברוסית קוראים להן SOLNECHNIYE ZAYCHIKI - ארנבות השמש. גם אני, כשהייתי קטנה, אהבתי אותן כל כך!

החלילן

תוספת מרעננת ומבריקה לסלסלת כלי נגינה - החליל.

בסלסלה שלך היה כבר חליל - אך הוא חליל קטן, עם פיה קטנטנה, יותר נכון, ללא פיה, כך שלא הצלחת לחלל בו. וזה היה די מתסכל - אולי אותי יותר מאותך. אתה כל הזמן פשוט ביקשת שאנחנו נחלל.

ואז, ראיתי ב"איריס ישראלי" את החליל הזה. ניסיתי ואהבתי - גם קל להפיק צליל ממנו, גם צליל יפה, וגם זול (30 ש"ח).

למחרת הראתי לך אותו. כמובן, ישירות ניסית גם אתה לחולל - אך יצא לך צליל קצר, יותר נכון, נשיפה. מה הייתה תדהמתה כמה שעות מאוחר יותר, כשפשוט לקחת שוב את החליל.... והתחלת לחלל... כאילו תמיד חיללת.

יומיים לאחר מכן אי אפשר היה להפריד בינך לבין החליל. הסתובבת כל הזמן איתו. חוץ מכאשר ראית שמצלמים אותך, ושעטת אל המצלמה...:)

אבא כותב: ביקרנו בפינת חי ברמת הדסה

כבר הרבה זמן אני חושב לעצמי שהגיע הזמן להפגיש אותך עם חיות המאכלסות את הפלנטה שבה אנו חיים. מאז הטיול לצפון לפני כמעט ארבע חודשים, בו ישנו עם אמיתי, זהר ושירה בקיבוץ עמיר, לא נפגשת עם חיות מעבר לכלב חתול או לציפור. כשהיינו בעמיר הלכנו, אמיתי ואני ביחד איתכם, לראות את פינת החי של הקיבוץ בבוקר יום שבת.

ובכן, נזכרתי כי ברמת הדסה יש פינת חי. מישהו פעם סיפר לנו, אבל אני לא מצליח לזכור מי זה היה (לא כמו אימך שסביר להניח, אם אשאל אותה, תדע להגיד לי גם את התאריך והשעה שבה זה סופר). פינת החי נתרמה לפנימייה והחניכים עוזרים ומטפלים בחיות, מכאן גם מחיר הכניסה הנמוך. פינת החי לא נועדה להיות עסק כלכלי, וכל ההכנסות הן לטיפול במקום.

יום שבת היה מזג אויר נפלא: לא חם ולא קר מדי עם שמש נעימה. החלטתי כי הגיע השעה, ויצאנו לדרך. ארזתי תיק מדוגם שיענה לכל הצריכים שלך, נכנסנו לאלפרד ונסענו בדיוק 3 דקות.

כמו בכל מקום חדש היית מעט חשדן בהתחלה. נעמדת ובחנת את המקום. לשמחתי כניסה עלתה רק 10 ש"ח עבור ילדים. וילד חביב מהפנימיה התעקש לרדוף אחרינו ולתת לנו קבלה. כבר בכניסה הסתערו עלינו להקת אווזים ב"גע גע גע גע" וביקשו אוכל. הם היו מעט מלחיצים ורעשניים ולא פחדו להתקרב מאוד קרוב. מעט ניבהלת והתחלת לבכות עד שלקחתי אותך על הידיים, אחרי הכל אני יכול להבין, איך חבורת יצורים לבנים בגובה שלך שמסתערת לכיוונך בצעקות יכולה להיות מחזה מעט מטריד. המשכנו הלאה לראות את העגל. מאוד שמחת לראות אותו ואפילו ברכת אותו ב"אההה אהההההההה אהההההה" שלך. משם הלכנו לכיוון האורווה. היו שם שלשה סוסים, ולהפתעתי התקרבת מאוד קרוב אליהם ממש עד לגדר. הושטת יד ללטף אחד מהם, כאשר הרכין את ראשו לרחרח מי זה היצור הקטן והבלונדיני הזה. אני מודה - מעט נלחצתי לשנייה. ראשו של הסוס כפליים ממך, ואפילו איזה אבא צרח לי מרחוק: "תשמור על הילד", אבל ידעתי שלא יקרה כלום. החיות שם מורגלות מאוד לסביבה של אנשים. והיה די מפתיע לראות זאת - עברו כמה שבועות טובים מאז שראית סוס בטיול שעשינו ביחד עם אמא באחד הואדיות של טבעון שבו יש אורווה.

חזרנו לכיוון המרכז. הגיע האחראי לחלק לחם לאורחים, כדי שנוכל להאכיל את החיות. נתתי לך חתיכה של לחם, ואתה חשבת לעצמך: "רגע, למה לתת להן את הלחם אם אני יכול לאכול אותו בעצמי?" וכך במשך חצי השעה הקרובה הסתובבת לך עם חצי פרוסת לחם ביד.

לאחר מכן נכנסנו לכלוב הליטוף, שם יש מכלאות עם כל מיני סוגי מכרסמים חמודים כמו סמורים, שפנים, ארנבים ועוד כאלה שאני לא זוכר את שמם המדוייק. הסמורים מאוד מצאו חן בעיינך עד שחשבת לעצמך: "למה לא לשחרר אותם לחופשי?!", והתחלת לצאת ולהכנס מתוך הכלוב שלהם כדי לאפשר להן לצאת. כאשר נכנסנו לכלוב של השפנים מצאת שהאוכל שלהם מעניין בהרבה, וגם טרחת לבדוק מה מידת טריות המיים אותם הם שותים. הארנבת שלקחתי על בירכיי עניינה אותך יותר כשהיה צריך לחפש אותה מתחת למחבואה ולשחק איתה "קוקו".

אין ספק שהייתה חוויה, העיזים והכבשים עניינו אותך ובכלל נראה היה כי אתה יותר בעניין של יונקים גדולים. בדרכנו החוצה כמעט רמסת צב מתוך עניין בכרוב שאכל. היית מרותק לחוטמניים שבאו להגיד לך שלום דרך הכלוב . היה מאוד מפתיע לראות שהעזת ונגעת בחיות, הושטת להן יד ולא פחדת כמו שאפיין אותך בפגישותיך עם חתולים וכלבים ברחבי טיבעון.

זו הייתה חוויה כייפית. היה כיף עוד יותר כאשר הגעת הביתה וניגשת ישירות לספר עם החיות (שאמך הכינה מבעוד מועד) והתחלת להצביע על סוס, פרה וברווז- נראה שאתה מזהה אותם מאוד בקלות.

בעקבות החוויה אמא שלך התחילה לחבב חיות והציעה שניקח כמה חיות הביתה (השם ישמור!). הגענו להסכמה, שאני מוכן לקחת הכל מלבד תרנגול ממין זכר! אבל על כך יסופר בפוסט אחר.