יום שני, 11 באוגוסט 2008

דרישה מיידית לסיפוק רצון

אני לא יודעת מתי זה קרה בדיוק, לפני או אחרי התאונה, אך באיזשהו שלב התחלת להראות דרישה מיידית לסיפוק רצון. למה הכוונה? רצית לקבל משהו - עכשיו ומיד, ואם לא - היסטריה. כמעט כל התייחסות מונטסורית שמצאתי בנושא מדברת על התפרצויות זעם (tantrums) בגילאים מאוחרים יותר, בסביבות הגיל שנתיים. אז יש לי בראש מספר דרכים אפשריות לפעולה. אך השאלה שהסתובבה לי כל הזמן היא אם הדרכים האלה מתאימות גם לטיפול בתינוק בן 10 חודשים.

וגם היה העניין של התאונה. הרגשתי שאיכשהו זה קשור. הרי ברור שזה קשור! עברת טראומה קשה מאוד, ובאותו שלב גם הגוף בגד בך - מה שידעת כבר לעשות, לא יכולת לעשות. ברור שהתסכול מזה יצא על פני השטח. משום מה הרגשתי שאני מבינה אותך, אך הרגשתי גם שבינתיים אין זה הזמן הנכון להתחיל לטפל בזה.

אז מה שעשינו - ניסינו להסביר לך, תמיד בקול רך אך סמכותי, במה מדובר, ומדוע אתה לא יכול לקבל את מה שאתה רוצה לקבל. בכל מקרה כזה הרגענו אותך וחיבקנו אותך. דיברנו הרבה עם אבא שלך ושאלנו את עצמנו כל הזמן מה מרגיש לנו נכון יותר. הרגיש לי שזו הדרך המתאימה יותר לטפל במקרים אלה. אך היה מאוד מאוד מאוד לא פשוט. היו רגעים שממש כמעט נשברתי - האם עכשיו זה הולך להיות האופי שלך? והשאלה הנוספת שהטרידה אותי שייכת יותר ללקסיקון של האמא הפולניה - איך יכול להיות שדווקא הבן שלי הפך להיות כזה צרחן??? דווקא - כי במשפחה שלנו לא מרימים קול, באמת ולא בתיאוריה, אני אפילו עולה קומה כדי להגיד לאבא שלך משהו, ולא צועקת לו מלמטה. אנחנו גם לא חמי מזג, שלא לדבר על קללות.

בקיצור, הייתה תקופה לא פשוטה. הרבה תגובות שמעתי - בין היתר, שאני קופצת אליך יותר מדי מהר ועונה על כל בקשה שלך לפני שאתה מביע אותה. שאתה צריך ללמוד לבכות. אכן, הסכמתי עם התיאוריה הזו. הילד אמור לדעת שבכי זו תוצאה טבעית של עצב, ושמותר לבכות ומותר גם להרגע. אך לא הרגיש לי נכון להחל את היישום שלה על תינוק בן 10 חודשים, וגם לא על תינוק שעבר טראומה רצינית וגלוי לעין שאינו מתנהג כהרגלו.

ברור לעין?? אכן! אך בדיעבד! אוך! מה היינו עושים אם החוכמה הזו של בדיעבד הייתה ידועה לנו מלכתחילה...:) האמת, במקרה הזה, כמו גם בהרבה מקרים אחרים, טוב שהקשבנו לליבנו. ברגע שהצלחת להישען על היד השבורה, המקרים של הדרישה המיידית לסיפוק רצון קטנו במידה משמעותית. ברגע שהגוף שלך חזר אליך, התסכול השתנה - לא נעלם, אלא הפך לתסכול התפתחותי רגיל. אני מקווה שאני מצליחה להבהיר את עצמי. חוץ מזה שכל כך שמחתי שחזרת אלינו, שמחתי עוד יותר שחיכינו לך עד שתהיה מוכן ללמוד להתמודד עם התסכול.

עכשיו אתה פתוח ללמידה. וזה מה שאנחנו מנסים לעשות בשלושה השבועות האחרונים. על כך בהמשך...

תגובה 1:

Iris אמר/ה...

אהובה ויקרה! מקסים מקסים מקסים! את כותבת כל כך יפה שעכשיו אני חושבת שחשוב שכמה שיותר אנשים [ואמהות בעיקר]יקראו ויוכלו להזדהות כשיש צורך ויוכלו לראות ראייה נוספת,בריאה וחכמה ,על גידול ילדים,אז יאללה ל-my net נשיקות איריס.
נ.ב. התמונות של אלמה שאני שולחת לחברים ולמשפחה במייל הן בדרך כלל התמונות שאתם מצלמים הן תמיד כל כך מוצלחות,אז תודה.

Related Posts with Thumbnails