חגיגות השישים לאמא שלי

ביום חמישי נסענו לחגוג ל-BUSENKA שלך יום הולדת שישים. מזל טוב!

קצת חששנו מהחגיגה הזו. האירוע נקבע לשעה 20:00 בערב באולם פרטי. אצל ההורים שלי כל חגיגה היא חגיגה רצינית - אולם פרטי, כל החברים שלהם מלפני עשרות שנים (באמת, יש ביניהם חברים של אבא שלי עוד מתקופת התיכון שלו), שפע של אוכל טוב (וכשאני אומרת "שפע" - זה כלום לעומת כמות האוכל המוגש), להקה חיה, וכמובן, זמר או זמרת, ריקודים עד אור הבוקר, ואם לא היה מובן - הכל בלבוש ערב! :)

ו-20:00 בערב , איך אני אגדיר, בדרך כלל, כלומר תמיד, זו השעה שבה אתה רגיל לפרפר בחדר השינה, כשאבא מקריא לך סיפור, זמן קצר לפני שתם קוראים לי, ואז אתה יונק והולכים לישון. לכן חששנו. היינו בטוחים שרק נראה את עצמנו, וגג ב-20:15 נצטרך לפרוש. כך בדרך כלל קורה כשאנחנו נמצאים בחוץ. זו השעה המכסימלית שבחודשים האחרונים הצלחנו למשוך אותך עד אליה.

ו... הפתעת אותנו! למרות שבדרך להורים שלי היית ממש שפוך וכמעט ולא הוצאת הגה, באולם התעוררת. והחזקת מעמד עד 22:15! סחטין! לא הייתי מאמינה! כמובן, החגיגה נמשכה עד אחרי החצות.

כמובן עזר שישירות הורדנו אותך על הרצפה... לקול אנחותיהן ודאגותיהן של כמעט כל נציגות המין הנשי באולם. בהובלתן, כמובן, ואיך לא, של הסבתא שלי. אין לנו משפחה רחבה. כך שאת כל החברים של ההורים שלי אני מחשיבה לדודים שלי - רחוקים יותר או פחות. אני תמיד נחשבתי ל"מוזרה" - לטוב ולפחות טוב. בוא נגיד, שונה מהילדים של כולם. כך שאני רגילה לראות עיניים פקוחות לרווחה...:)

הדאגות נחלקו לשתיים. "הוא יצטנן! הרצפה קרה!", קראו חלק, שכנראה איבד את סף התחושה, אחרת אני לא מבינה איך אפשר היה לחשוב על קור בחום אימים של ימי אוגוסט בעיירת החוף הים תיכונית. יותר נכון, הלוואי והרצפה באמת הייתה קרה. אני הייתי נשכבת עליה גם..:) "ברור שכייף לו לזחול. אבל את הילד שלי אני לא הייתי מורידה על הרצפה - עם כל אורחים, הרצפה מטונפת הרי!", קרא החלק השני - אני מתערבת איתך שבעלי הקול הזה גם בבית הולכים בנעלי הבית. טוב, אצלנו הולכים יחפים..:) מה שהכי חשוב, שאתה, כמו האמא שלך, התעלמת מכולם וזחלת לכל פינה אפשרית.

בסוף כמעט נצפתה התעלפות כשגילית עציץ והחלטת לבדוק מה טיבה של האדמה בו...:)

אני כהרגלי נשאתי דברים. התלבטתי על תוכן הברכה שאוכל לשאת בפורום זה. כמעט עד הרגע האחרון לא ידעתי מה אומר. הודתי לאמא שלי על כל מה שעשתה בשבילי - אמרתי שאין הרבה אמאות שאני מכירה שהיו נוסעות באוטובוסים שלוש שעות כדי לבלות שבת עם המשפחה של הבת שלהן; שהיו נוסעות עד לירושלים רק כדי להגיד לבת שלהן: "מזל טוב!" ביום הולדתה ולחזור הביתה; שהיו עושות בייבי סיטר לנכד שלהן בחושך באמצע מגרש חניה, כשהבת שלהן מבלה עם בעלה בחתונה.

ביקשתי מאמא שלי שמעתה, כשהיא בפתח החצי השני של חייה, תתחיל סופסוף לדאוג לעצמה. ואם היא תרגיש לא טוב, שתגיד לי שהיא מרגישה לא טוב; אם תהיה עצובה - שתספר לי שהיא עצובה; אם לא יתחשק לה לעשות משהו - שתחלוק זאת איתי. ביקשתי שסופסוף תעבוד פחות - יש לה כל כך הרבה דברים אחרים כייפים לעשות. הלוואי וכל האיחולים האלה יתגשמו! אני כל כך רוצה שזה יקרה. למרות שאלה הם האיחולים לאמא שלי, ולא לעצמי, אך בסופו של דבר, הם יצאו מליבי, כך שבאיזשהו מובן, הם גם משאלת ליבי.

שכחתי לאחל לה שסופסוף תפסיק לעשן. התעייפתי לדבר על זה - הלוואי והייתי מתעייפת גם להתעצבן מזה...

טוניק לא הרגיש טוב - הוא תפס איזה וירוס, מסכן. ואנה - לא רואים כאן, אבל היא בחודש חמישי להריונה!!! תהיה לי אחיינית מתוקה! הצטלמתי עם הבטן - אני אראה לך את התמונות, כשאקבל אותן מאנה. ההריון פשוט מדהים על אנה. היא תמיד כל כך יפה, ועכשיו אפילו עוד יותר.



אני כל כך אוהבת לראות את ההורים שלי רוקדים. הם רוקדים מעולה! מאז שהייתי ילדה קטנה, המראה הזה היה תמיד מהפנט אותי. אני בכלל אוהבת מחול על כל צורותיו (והייתי מאוד מאוד רוצה ש.... רק אם תרצה, כמובן, לכן אני לא ארחיב).

אמא שלי נראתה כמו תמיד, מדהים! תראה את העקבים שלה!!! אל תצפה ממני גם בגיל של 30 וקצת להעלות עליהם.. אין סיכוי!

זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת באירועים של ההורים שלי. שתמיד יש שפע של מוסיקה, ובעיקר - ריקודי slow. כמעט ובלתי אפשרי יותר לרקוד slow אלא אם זה בחתונה... או באירועים של ההורים שלי. הפעם, לא הצלחנו לרקוד עם אבא שלך... אתה תפצה אותנו על כך, נכון?..:) כן הצלחתי לרקוד קצת עם אבא שלי.

אז כך היה....

ומה למדנו עליך בערב מרגש זה?

** גם אם אתה הולך לישון בחצות, אתה מתעורר ב-6:40 בבוקר, כאילו לא קרה דבר ולא חסרים לך איזה שלוש שעות וחצי של שינה. אתה גם לא משלים אותן במהלך היום או ימים שלאחר מכן.

** לא משנה מתי אתה הולך לישון, אתה חייב את המקלחת של לפני. בדומה לזה, שלא משנה מתי ואיך אני קמה בבוקר, אני חייבת את המקלחת שלי בבוקר.

** למרות שאינך מסכים ללכת לידיים של אף אחד בחודש וחצי האחרונים, אתה כן עושה הנחה בעניין הזה ל... גברים. אכן, לגברים מסוימים אתה מוכן לעשות ג'סטה ולבקר בזרועותיהם לכמה רגעים. הנשים אינן נכללות בחריגה זו.

** אתה לא מוחא כפיים. זו עובדה. ואמנם, כשלא מסתכלים עליך, אתה מוחא כפיים ואפילו פעמיים. כשכולם מחאו כפיים בסופם של נאומים נלהבים, גם אתה הצטרפת, כאילו תמיד עשית כן. כמובן, לא הסכמת לחזור על זה יותר מאוחר. אולי באמצע הלילה, כשאנחנו ישנים, אתה גם מוחא כפיים...:)