חגיגות יום ההולדת הראשון שלך!

אתמול חגגנו לך באופן רשמי את השנה הראשונה לחייך!

כהרגלנו, החלטנו לחגוג אירוע מרגש זה בחוג חברים ומשפחה - אנשים שאוהבים אותנו ואת מי שאנחנו אוהבים. עם הרבה אוכל טעים, עם חיוכים ועם מצב רוח מעולה. לא יצא לנו לחגוג את היוולדותך בסביבה אוהבת מורחבת זו. כך שהאירוע הזה הפך לעוד יותר מרגש מבחינתנו.

נראה לי שכבר סיפרתי לך שימי הולדת שלך ככלל הם עסק די מלחיץ בשבילנו. שנינו נחרדים אך לעצם המחשבה שאי פעם תרצה שנארגן לך מסיבה עם ליצן, עם קריוקי ועם הרבה במבה וצ'יפס. ואמנם, החלטנו שלעת עתה אין צורך בלחץ. נחצה את הגשר כשנגיע אליו. ובינתיים, נחגוג את השנה הראשונה שלך ברוח שלנו. בתקווה, ובדיעבד נראה לי, בתקווה שהתממשה לה, שתאהב את מה שני ההורים הישישים שלך הכינו לך ותאמץ אותו אליך....

וכמובן, החלטנו לחגוג לך בדשא - במקום שאתה הכי אוהב להיות בו.

בחרנו באחת הגינות החמודות של טבעון, שיש בה הרבה דשא וגם הרבה צל. אפילו עשינו בדיקות כמה פעמים לפני המועד החגיגי לראות איך המקום נראה, אם עמוס הוא, ואם מוצל כראוי.

בקרבת הגינה יש גם מתקני משחקים. גם זה היה פרט חיוני עבורנו, כיוון שבחבורה יש גם כמה ילדים קטנים שהם טיפל'ה יותר גדולים ממך, ומבחינתם, דשא בלבד שייך רק לקטנטנים..:)

את כל הציוד אבא שלך אסף מכל החברים שלנו. כמה שעות לפני האירוע, הוא עבר ביניהם ואסף שולחנות, מחצלות, בנוסף לאלה שהיו לנו בבית, וגם הביא כמה כסאות לסבא ולסבתא שלך. קצת קשה להם לשבת על הדשא. אבא שלי הצטרף אליו ושמר על המקום עד שהגענו.

בהתחלה לא הבנת כל כך מהי כל ההמולה וההתארגנות. אפילו טיפל'ה, ממש טיפל'ה, התחלתי לדאוג. אך די במהרה התחלת להנות - כל בני הדודים שלך וגם החברים שלך מסביבך. היית ברקיע השביעי משמחה - בדרכך השקטה כמובן...:)

קיבלת מלא מלא מלא מתנות. ואני גיליתי עוד תחביב בשבילי, אולי מהאהובים עלי. כשאתה מקבל מתנות זה פי מיליון יותר כייף מאשר לקבל מתנות בעצמי. אפרופו, ביום ההולדת האחרון שלי, כשכבר הייתי אמא וותיקה, כמעט כל המתנות שביקשתי היו המתנות, בעצם, בשבילך. לא כולם הצליחו להבין אותי - עוד אחד הדברים שלפעמים קשה לי קצת להסביר אותו. למה כשאתה מקבל מתנה, זו בעצם מתנה אפילו עוד יותר משמעותית בשבילי, ובכלל ולא כלל הוויתור מבחינתי על עצמי.

הנה, למשל, 2 מתנות שקיבלת - אתה מחזיק בידך רכבת עץ חמודה שקיבלת מריטה וממולי. ומולך, ארוזה היטב, כורסת הקריאה החדשה שלך שהגיעה מאחי. טוניק בדיוק מעניק לך אותה. הפעם טוניק ואתה תקשרתם ביניכם הרבה יותר מבפעמים הקודמות. הוא אפילו ניסה להאכיל אותך - מתוק אחד.

היה המון אוכל טעים. אבא שלך, כמובן, הכין את החומוס המפורסם שלו (כדאי שתציע לכל חבר שלך לטעום ממנו - חבל עליהם שלא יזכו לטעום מחומוס אמיתי), חצילים בטחינה וגם חצילים רגילים. הסבתות אפו פשטידות. וגם חברים שלנו הביאו פשטידות וסלטים, ואפילו פיצה. אתה טעמת - מממממ.... ההתעניינות הייתה גדולה יותר מההנאה עצמה מהטעימות, וגם מהחתיכות שבסופו של דבר הצליחו לפלס את דרכן לקיבתך..:)

ואני אפיתי עוגות. האמת, שאני מאוד גאה בעצמי - אפיתי 3 עוגות ועוגיות. מתי? בלילות, כמובן.

אך הייתה לי גם עזרה בהכנת הקינוחים.

ריטל'ה המתוקה הכינה עוגת שוקולד (בנוסף לפשטידה טעימה). ואמא שלי הכינה שושני גבינה.

ואני כהרגלי נשאתי דברים. אני תמיד מברכת באירועים שלנו - לא משנה כמה קטנים הם. אפילו בארוחות אינטימיות בביתנו. בעיני, זו זכות גדולה. והיא אינה מובנת מעליה.

כמה חברים אמרו לי שחיכו לדברים שאומר. וכמה מהחברים החדשים שלנו שהתברכנו בהם במהלך השנה האחרונה, ניגשו אלי אחרי זה לומר שמאוד העריכו את זה שנשאתי דברים, כי תמיד מוזר להם להיות נוכחים באירועים שהדברים אינם נאמרים בהם, וכי גם להם הברכה חשובה.

היה קצת מוזר לשמוע את זה. לא בשל הדברים עצמם, כמובן, אלא יותר בגלל שזה הדגיש את העובדה כי רוב האורחים היו חברים חדשים שפגשנו מאז שהצטרפת אלינו. איכשהו, רוב החברים הוותיקים שלנו שהיו עדים לברכות רבות שנשאתי במהלך השנים, פנו לדרכיהם הם. ואני מודה, זה קשה לי, אפילו עכשיו כשאני כותבת לך, ליבי מחסיר פעימה. עם זאת, וזה מה שחשוב, התברכנו באמת בהרבה חבר'ה חמודים, שכל אחד ואחד מהם מיוחד הוא, ולכל אחד מהם יש מקום חם בליבנו.

ועל כך הרגשתי כי אני רוצה להודות להם.

וכמובן, הודתי לך על השנה הכה מדהימה ומרתקת שעברה עלינו. על כל מה שלימדת אותנו, על מה שלמדנו על עצמנו, על מי שאתה. זו זכות ענקית להיות הורים לך! תודה לך!

מרוב התרגשות, היחיד שלא הודתי לו הוא האבא שלך. הרגשתי כל כך לא נעים אחרי כן. אז ברשותך אני אנצל שורות אלה כדי לומר לו כמה אני אוהבת אותו וכי כל מה שאני וכל מה שעובר עלי לא היה אותו הדבר בלעדיו. הוא הכוח שלי!

הבנות אמרו לי שהסתכלו עליך בזמן שדיברתי. ונראית כאילו ידעת שכל החגיגה היא לכבודך, שכולם התווספו כאן כי אוהבים אותך, וזאת אך ורק בזכות האישיות המקסימה שלך, ובזכות האושר הפנימי שלך שאתה מקרין על כל הסביבה שלך. גם אני חושבת כך...

רק שני דברים קטנים יצאו טיפל'ה שונים ממה שתכננתי.

החלטתי לא להביא את טבעת יום ההולדת שלך, כדי שלא תהרס. כן רציתי להראות את התמונות שלך, שנכללות בטבעת, בהן רואים איך חגגת במהלך השנה. אך הייתה רוח חזקה, מה שאכן היה נחמד מאוד, אך מנע ממני להוציא את התמונות. כך קרה גם עם הנרות שעל עוגת יום ההולדת שלך...

ניסינו להדליק אותם... וניסינו להדליק אותם... ושוב ניסינו להדליק אותם...

אך ללא הצלחה... לא נורא... הנרות גם כך היו יפהפיים על עוגת השזיפים בקרם שמנת, שהיא נבחרה, בכבוד רב, אחרי התלבטויות ונסיונות, ועד שתחליט אחרת (בבקשה, תשקול זאת ברצינות:), לעוגת יום ההולדת שלך.

שרנו לך: "היום יום הולדת.... חג לו שמח.... היום יום הולדת..."

ומחינו כפיים...

אתה כל כך אהבת, שגם אחרי שסיימנו לשיר, המשכת למחוא כפיים...:)

ואז, פתאום, לא ברור איך, הגיע הערב.

לפתע גילינו שהמסיבה שלך עומדת להסתיים. כבר?! היה כל כך כייף!!!

אבא שלך הגיבור, בסיוע הכה מבורך של גלעד, וגם של אמא שלי שסירבה לחזור לביתה עד שלא תעזור לנו קצת בקיפול, פינה הכל. הוא עבד ממש קשה. אנחנו בינתיים הלכנו הבית. היית כבר מאוד עייף. לא עד כדי כך שנרדמת בעגלה, למשל, מעייפות בדרך הביתה, או שלקח לך פחות זמן לטקס השינה מבדרך כלל, אך עייף...:) גם אנחנו, האמת, נשפכנו מיד אחרי שנרדמת, וגם למחרת הצטרפנו לשנת הבוקר שלך. אני חושבת שיותר מעייפות פיזית, העייפות שאחרי התרגשות עצומה היא שהכריעה אותנו.

תודה לך שוב, אפרוח קטן, על כל מה שאתה מעניק לנו. הרבה בריאות שיהיה לך! אנחנו אוהבים אותך המון המון המון, והרבה מעבר לכך....