ספרים

הקריאה תופסת תפקיד מהותי בחיינו. גם אבא שלך וגם אני מאוד אוהבת ספרים. לכן גם חשוב לנו מאוד להוריש לך את ההאהבה הזו למילה הכתובה. וכמובן, אין צורך להרחיב לגבי חשיבות הקריאה לפיתוח השפה שלך, כמו גם לפיתוח האינטלגנציה.

ו... זה לא היה פשוט! התכוונתי להקריא לך ספרים מינקותך - די חלמתי על להקריא לך את פושקין בעודך בוהה בי במבט מרחף. חיכתה לנו הפתעה. לא ממש התעניינת בכך שנקריא לך שירים. די מהר היית משתעמם וביקשת שנחליף הצגה. ואז, כשהיית טיפה יותר גדול, התחלת למשוך כל דבר לפה - לרבות הספרים. הקריאה איתך הפכה למשהו לא כל כך נעים. אז באין ברירה החלטנו לדחות את הקריאה לשלב מאוחר יותר. הרי אם אנחנו לא נהנים מלהקריא לך, ברור שגם אתה לא נהנה לקרוא.

ואז לאט לאט חזרנו להקריא לך. אך הנהגנו כלל. ספרים הם לקריאה! ולכן קוראים אותם בעיניים! כלומר, לא לוקחים אותם לפה. כך אמרנו לך בכל פעם שמשכת את הספר לפה - כמובן בלי המשפט האחרון (עדיין לא הרחבתי, למרות שהבטחתי, על חשיבות השימוש בשפה חיובית, אשתדל לעשות כן בקרוב). די מהר גם למדת להפוך את העמודים - והיית משתף איתנו פעולה כשהיינו קוראים, כל פעם הופך את העמוד. לכל כיוון אפשרי אמנם, אך גם זה מובן. אז התחלת רק ללמוד על קביעות האובייקט, ולכן בעצם בחנת את הנושא הזה בכל פעם שהפכת עמוד - האם העמוד שלפני דקה נגלה לעינייך, עדיין שם כשאתה הופך אותו... מממ... בוא נבדוק!

כשהתחלת להתיישב, הנהגנו כלל נוסף - כל פעם שקראנו, עשינו זאת בישיבה. ואז כשהתחלת למשוך את הספרים אליך - היה לך הרבה יותר קל כך, כששתי ידיך משוחררות באוויר, לקרוא בהם מבלי להפוך אותם כל הכיוונים.

היינו עקביים איתך לאורך כל הדרך - בכל פעם שמשכת את הספר לפה, הרחקנו אותו ממך; בכל פעם שרצית לקחת את הספר, ביקשנו שתשב קודם, ואם היה צורך בכך - גם הושבנו אותך. היה קשה, קשה מאוד לפעמים. חודשים שלמים עברו. אך זה השתלם כל כך! היום, אתה כמעט ולא מושך ספרים לכיוון הפה שלך, ואתה מתיישב בעצמך, גם מבלי שמזכירים לך, לפני שאתה לוקח את הספר לידיים. מדי פעם, אתה עושה את מה שאתה לא אמור לעשות - כי הזכרון לטווח הארוך שלך אינו מתפקד טוב עוד, אך אנחנו תמיד על המשמר להזכיר לך איך הדברים אמורים להיעשות. לפעמים אפילו המבט מספיק.

סופסוף הרגשתי שהגיע הזמן לעשות את מה שמזמן חלמתי לעשות. לשים בסביבתך סלסלה עם הספרים, כדי שתוכל בעצמך לגשת אליהם ולקרוא אותם כשיתחשק לך. התחלתי בסלון. שמתי ספר אחד בתור ההתחלה בסלסלה. וזה מדהים. כל פעם שעולה בך הצורך, ולשמחתי, זה קורה די הרבה, אתה ניגש לספר, מתיישב, לוקח אותו, קורא אותו, מפטפט לך תוך כדי בריכוז רב, ומניח אותו כשאתה מסיים. לפעמים אתה גם מחזיר אותו בחזרה לסלסלה. לפעמים אתה מושיט את הספר לכיווננו: "AHH", ואז אנחנו מקריאים לך יחד. אני כל כך שמחה שהגענו לשלב הזה! עוד מעט נוסיף ספרים לסלסלה.

מכיוון שכמעט בכל פעם שקוראים ספר, אתה רוצה לקחת אותו אליך, לא תמיד אנחנו ממשיכים עד סוף הספר. והרי זה לא חשוב! חשובים ההרגל והזמן שמעבירים ביחד, ולא המסגרת הנוקשה - אם התחלנו, נסיים. בדרך כלל, אבא מקריא לך ספר לפני השינה - שניים - שלושה ספרים. אני לפעמים גם מקריאה במהלך היום. אני משתדלת גם לקרוא לך ברוסית, אך בשל המבחר הדל של הספרים בכריכה קשה ברוסית, המבחר שלהם באמת די מוגבל.

ועדיין, נכון לעכשיו, אי אפשר לקרוא איתך יחד ספרים שאינם בכריכה קשה. אתה חייב לגעת בספר שקוראים, לקחת אותו אליך, לדפדף בו. זה די מגביל את הבחירה בספרים. אך אין דאגה! נתאזר בסבלנות ונמתין. עד שתהיה מוכן.