יצאנו שוב!

ביום שישי האחרון, עשינו שני דברים שמזמן, ממש מזמן, אבל ממש מזמן, לא עשינו.

אמא שלי באה לבקר. ואז אבא שלך סיפר על איזו מסיבה שהזמינו אותו אליה במרחק של כמה דקות מאיתנו. פתאום... הסתכלנו אחד על השניה... והחלטנו - אנחנו הולכים לשם.

רצינו ללכת לשעה, גג שעה וחצי. המסיבה התחילה מאוחר - בסביבות 10:00. ובדרך כלל, בסביבות 11:30-12:00 אתה מתעורר לינוק. החלטנו שבכל מקרה, נסע באלפרד. כדי שנוכל לחזור במהרה במקרה הצורך. וכך מצאנו את עצמנו, לראשונה מאז שהצטרפת אלינו, לבד באוטו!

אך במסיבה היה כל כך נחמד. רקדנו ללא הפסקה. אפילו כשאבא שלך הלך להביא לי שתיה, המשכתי לרקוד... לבד על הרחבה. ובעצם, מה אכפת לי? אני לא הולכת לוותר על רגע אחד של ריקוד... אני כל כך אוהבת לרקוד. שעה וחצי עברה לה כל כך מהר. ואבא שלך נראה כל כך שמח. אז לקחתי אוויר לראיות והחלטתי... אנחנו נשארים. כן כן... למרות שהפעם האחרונה, ובעצם גם הראשונה, שיצאנו, לא נגמרה כל כך נחמד (בכית בכי היסטרי כשחזרנו), הרגשתי שעכשיו אני יכולה יותר לסמוך עליך. וגם עלי. ובעצם, לא קורה שום דבר כל כך נורא. גם אם תתעורר, וגם אם תבכה, לא נורא - אני סומכת עליך.

חה! קל להגיד. מזל ששתיתי די הרבה בירה, כי אחרת לא יודעת איך הייתי מחזיקה מעמד. כל הזמן רציתי להתקשר לאמא שלי ולבדוק שאתה בסדר. אך, האמת, כל כך נהנינו.

חזרנו הביתה בסביבות 1:00 בלילה. ולהפתעתנו הרבה גילינו שעוד לא התעוררת. אז הצצנו לחדר...

והבנו למה.... זה מה שקורה בלילות האחרונים - באיזשהו שלב אתה גולש החוצה לרצפה. ממש הולך מתוך שינה - עם עיניים עצומות, פתאום מתרומם, ובהחלטיות גמורה זוחל כמה צעדים עד שיורד לרצפה, וממשיך לישון שם. ואז אני קמה ומחזירה אותך למיטה. וכאילו כלום לא קרה - אתה ממשיך לישון.

כל כך צחקנו! האמת, שאני אפילו קצת התאכזבתי. חשבתי לעצמי - עד שארזתי אומץ, ולא התעוררת. כך שאני שוב אצטרך לעבור את התהליך מחדש...:)

חמש דקות אחרי שהגענו, כאילו הרגשת שחזרנו, קמת לינוק.

ואם כבר, אז באמת, בלילות האחרונים אתה מתעורר לראשונה רק בסביבות 1:00-1:30. ששששש.... שלא תשמע...:)