לבננו: משלוח מנות של פורים

אכן, פורים היה כבר לפני חודשיים. אך בעולם הווירטואלי המיוחד שלנו חוגגים אותו... הלילה!

השנה הכנתי שתי (!) מנות של אוזני המן (Hamantachen) שלנו - או שאני פשוט מאוד מאוד אוהבת אותם (וזה כל כך נכון), או שכמות הנמענים של משלוחי המנות גדלה השנה קצת...

ברור, כי לא ממש הספקתי להכין את כל המגשים לבד - גבירתנו המיוחדת והמקסימה דרשה בצדק את מלוא תשומת הלב שלי. אז כולם, אפילו אבא, נתנו יד מבורכת. למזלי, גם מועד ביקורה של אמא שלי תאם את המועד בו הכנתי את אוזני המן, ועזרתה הייתה מבורכת מאוד...

לעיתים, אני לא בטוחה אם יש לי פשוט מזל גדול מדי, או שבכל זאת, טיפל'ה יצירתיות אוחזת בי. מאז ומתמיד תיעבתי את כל נושא אריזת המתנות. וכל פעם לפני יום הולדת של מישהו, או לפני פורים, אני נתקפת בהלה - מה עושים? איך אני מצליחה לא להרוס את מה שנמצא בתוך האריזה באריזה מגוחכת מדי. גם השנה דאגותיי השתלטו עלי. עד רגע לפני שהיינו כבר צריכים לצאת ממש. אז עיניי נפלו במקרה על סלסלת חומרי היצירה של צ'ופו, ובה קרטוני ביצים ריקים. ואז ברגע...

הקרטון נחתך לארבעה חלקים. החלק העליון של כל חלק נשמר כך שהקופסא תוכל להסגר עם המכסה. בתוך כל קופסא פרסנו טישו (לא זכרתי באותו הרגע היכן הסתתרתי את המפיות, והזמנים לחצו). כמה אוזני המן. סגרנו את הקופסא. וקשרנו בחוט סריגה במקור שתמיד נמצא ברשותו של צ'ופו, ואני בכל רגע אפשרי שיכולה להשתמש בו למשהו, עושה כן כדי לעורר בו בתקווה השראה.

והאמת, שהתוצאה יצאה מדליקה למדי. הלוואי ורגעים אלה היו משתלטים עלי בתדירות גבוהה יותר. אך מה שחשוב הוא כי אתה, שהשתתפת כמובן בכל החלקים השתתפות פעילה, למדה בפועל מדוגמא חיה של אמך כי בכל מצב אפשר לחשוב על פתרון, לא משנה באיזה מצב אנחנו נתונים. אין הבדל גדול מדי בין הכנת משלוחי מנות לבין אי הבנות קטנות במגרש המשחקים למשל...