לבננו: ראשיתה של הפשטה

אחד הדיונים הוותיקים ביותר בעולם מונטסורי, או יותר נכון, בין הטענות היותר חזקות נגד גישת מונטסורי, נמצאת זו הטוענת כי גישה זו אינה תורמת מספיק להתפתחות היצירתיות (creativity) בילד. בין היתר, כי היא ממקדת את עבודת הילד באביזרים מיוחדים ולא תומכת בשקיעתו בפנטזיה שלא מבוססת במציאות. כמובן, אני מאמינה כי טיעון זה אינו נתמך במציאות, ולעיתים אך הופך אותה. עד עתה ידעתי זאת במוח ובלב, אך הכל היה בתיאוריה.

וכמה נחמד לראות את הניצוצים של איך הדבר אכן נראה גם במציאות. משום מה, מה שמדהים אותי הכי הוא ההדמייה שאתה עושה למשהו שדומה למשהו אחר, למרות שלעין אחרת, בעלת מעוף צר יותר, יכול להראות כי אין כל דמיון בין השניים. אולי זה מדהים אותי כל כך כי מבלי להיות מומחית בכלל בדבר, המדובר בהפשטה (abstraction), באבסטרקיזציה הראשונה שאתה עושה למשהו, מבלי שמישהו לימד אותך זאת. מעולם לא השתמשנו בסוג זה של ביטויים, לא עודדנו בשאלות, וגם עתה, כשאתה מביע את דעתך על משהו, אנחנו פשוט מהנהנים, ולרוב, רק מחייכים, מה שבא לנו בטבעיות מוחלטת כפועל יוצא של תדהמה.

זה התחיל מרשת אפיה, שבידיך הפכה לנבל. כמובן, היו גם כלי מיתר שונים שבנית ממשחק הרכבה, אך בעיני זו רמת הפשטה אחרת, פחות מורכבת. לדעתי, זה שונה מלקחת אביזר שגרתי מחיי היומיום שלנו, להתעלם מתפקידו היומיומי הכה מוכר, ולהלבישו בגלימה חדשה לחלוטין. חדשה, אך הגיונית בהחלט. אז הגיעו דימויים שונים טיפל'ה יותר מורכבים, שראית במוחך היצירתי בחפצים שסובבים אותנו. השרפרף הכחול היה בעיניך דומה לכלב כי "יש לו 4 רגליים"; ואכילת פופקורן (שמשום מה אצלך זמן מה הוא היה "קורקינט") הפכה לביקור בגן חיות של ממש ("פופקורן זה דומה לפיל", ו"זה דומה לנמר"), ובהחלט אפשר היה לראות דמיון מסוים.

אך מה שהדהים אותי הכי הכי הוא הערותיך שהתחילו להופיע בתדירות גבוהה יותר ויותר בדבר הדמיון בין עובר ושב לבין מישהו שאנחנו מכירים: "אמא תראי, האדון הזה שירד במדרגות דומה לקרלוס", "אוי חשבתי לרגע שזו ויקה", "הגברת הזו דומה ממש למאיה".

בעיני, זה קסם טהור...