לבתנו: את בת שישה חודשים!

את בת חצי שנה!

ואני אוהבת אותך כל כך!

אני אוהבת את הריח שלך! אני אוהבת את המגע שלך! אני אוהבת את איך שאת תופשת לי את האף, בטוחה שהרי לשם כך הוא בדיוק נוצר - להיות ידית בידך המתאימה בול למידותיו. אני אוהבת את איך שאת צוחקת! את כל הקולות המצחיקים שאת משמיעה - הזה של הטרנס, וזה של הפטפוט, וזה של האנחות. אני אוהבת את איך שאת דורשת, כן כן, ממש דורשת תנאים מיוחדים ביותר כדי לינוק, גם אם זה כל כך קשה לעיתים. חדר השינה שלנו, חשוך, רק שתינו. כל צליל מוציא אותך מרכוזך. כל תזוזה שלי מסיחה את דעתך. אני אוהבת להגיע לחדר השינה אחרי שאת מתעוררת משנתך, ולראות אותך מחייכת אלי. EHHH! המפורסם כל כך במשפחתנו. אני אוהבת לעשות איתך קאקי ביחד - אבא צוחק עלי ואומר כי הוא לא יודע למי הוקל יותר אחרי שעשית קאקי, לך או לי.

אני אוהבת לשמוע מכל מי שרק רואה אותך לרגע, כמה אנחנו דומות. אני אוהבת את איך שאת עומדת על כך שרק אני אחזיק אותך. בשונה אולי קצת מהתקופה הזו עם צ'ופו, אני יודעת שאבא מבין זאת, ולכן גם משתחררת להנות מזה עד הסוף. אני אוהבת להרגיש אותך קרוב קרוב לליבי. אני אוהבת את נשימותיך מסתנכרנות עם שלי. אני אוהבת את איך שאת מפסיקה לעשות הכל, אם רק שומעת את אחיך, ומבקשת תוך רגעים ספורים להגיע אליו. אני אוהבת את איך שאת אוהבת את הינשוף של הפעמון שלנו, ומחרישה את אוזני כולנו עד שמסתפקת מלמשוך את חוט הפעמון. אני אוהבת את איך שאי אפשר לעבור איתך ליד דלת פתוחה, מבלי שתדרשי לצאת החוצה. אני אוהבת את איך שאת מוארת כולך ברגע שאת רואה את אבא. אני אוהבת את העדינות שאת מתהפכת בה. אני אוהבת את העדינות שבכל תנועותיך, גם אם כל גופך רועד מחוסר שקט. אני יודעת כי חוסר שקט זה הוא לא חלק טבעי ממך. לא יודעת אפילו איך אני יודעת, פשוט מרגישה. ואולי, זה אך נדמה לי...

אני אוהבת להכין בשבילך דברים. אני אוהבת לסרוג לך. אני חולמת על כל מה שעוד אכין לך. על כל מה שנכין עוד יחד. אני אוהבת את איך שכולנו זוהרים ברגע שאת צוחקת. אני אוהבת את הארוחות המשפחתיות שלנו. אני אוהבת את איך שאת תמיד משחקת לי בשערות שבעורפי ברגע שאת נרדמת. מנסה למשוך אותן אל מעבר לצוואר. אני אוהבת את האתגרים שאת מעמידה אותי בהם. גם אם אינם פשוטים. גם אם מאתגרים מאוד לעיתים. אני כל כך רוצה שכבר תרגישי טוב!

אך יותר מכל, יותר מל דבר אחר ביקום, אני פשוט אוהבת אותך!