לבתנו: ילדת חמצוצים בשמלה ראשונה

זו הייתה השנה הראשונה בה הכרנו לאחיך את התכונה הנפלאה של פרחי הבר הרבים - היותם אכילים...

עד עתה לא הרגיש לי נכון לספר לו על כך, כי לא רציתי לבלבל אותו מבחינת מה מותר לקטוף מהפרחים ומה לא, וגם כי התפתחותית הוא לא היה עוד מסוגל ליצור הבחנה חשובה שכזו.

כבר סיפרתי על דעתי בעניין זה - אני אישית לא קוטפת פרחי בר גם מאלה שאפשר לקטוף, כי אינני מרגישה שהדבר יאה לי. קשה לי להסביר את הסיבה מעבר לכך. במובן מסוים, עם כל פרח בר שנקטף, אני מרגישה כאילו נקטף גם חלק מסוים מנפש הטבע.

אך זו הבחירה שתשאר לכם לעשות בבוא המועד.

ובטרם תעשו כן, נחשף לפני אחיך כל עושר הפרחים האכילים למיניהם. המועדפים שבהם מבחינתו עירית, כובע הנזיר, חסה קוצנית, וכמובן, החמציץ.

זו הייתה אהבה ממבט ראשון גם מבחינתך. במשך החודשים האחרונים אי אפשר היה כמעט להפריד בינך לבין החמצוצים. מצצת אותם, נעצת את חניכייך בהם, אכלת אותם. אני מניחה שלכן גם דחית את הטעימות מבחינתך - לא הרגשת כל צורך לאכול יותר ממה שבטנך הייתה מלאה בו גם כך. ואחיך דאג לאספקה שוטפת ללא אפילו תקלה אחת. כל כמה זמן הוא היה נעלם: "אני הולך לחפש חמצוץ לצ'פוצ'יטה". וחוזר עם זר קטן...

אז כן, בהתחלה היו לי ספקות. וגם העיניים המורמות מסביבתנו קצת השפיעו עלי. אך היית חד משמעית בנידון. ובסופו של דבר, הסכמתי איתך. רק ביקשתי ממך להסתפק לעת עתה בגבעולים בלבד. היה לך קל להסכים - העיקר שיהיה לך משהו חמציצי בפה. לעיתים כך היית מסתובבת, כאילו סיגר ארוך בפיך, מבלי להחזיק בו בידייך, רק עם השפתיים.

ואם חשבת של התמונות האלה הובאו כאן כדי ללוות את סיפור אהבתך לחמציצים, צדקת. בשביל זה... וגם כדי להראות את שמלתך המקסימה. אפשר לומר, השמלה האמיתית הראשונה. אכן, במידה של 18 חודשים, אך הכל שלנו...

ואנחנו בדרך לחגוג את יום ההולדת לקרן, סיבה מספקת לכבד אותה בתלבושת מהודרת. אם כי אכן מוזר היה לנו לראות אותך כך...

נ.ב. ואת בת שבעה חודשים...