בוקר אחד התעוררת. "אני יודע לנגן על חליל צד!"
חזרת על המשפט הזה שוב ושוב ושוב. מיד הבנו כי חלמת את זה.
בעדינות ניסינו לשאול: "בכאילו, מתוקי?" "באמת!". נשמעת כל כך בטוח בעצמך!
"את יודעת איך מנגנים אמא?" "איך מתוקי?" "יושבים. לוחצים על כפתורים. ויוצא צליל!"
רציתי מאוד לתמוך בחוויה שלך, אך גם בעדינות להגיד לך כי כנראה חלמת על כך: "חלמת כי ניגנת בהופעה?" "כן. אבא לא היה שם. את היית. אני ישבתי עליך". נימת הדיבור שלך היית חצי תמוהה - איך אני שואלת אותך על משהו שהשתתפתי בו איתך יחד. היה זה סמוך לאחת ההופעות בהן ביקרנו. קצת חששתי שמא תיגש לחליל צד ותבקש לנגן עליו. זה לא קרה. מאז היו רק חלומות בודדים עליהם סיפרת לנו...
אתה בן שלוש שנים וחצי. הייתה זו הפעם הראשונה בה פירטת על החלום שחלמת...
נ.ב. ואחותך בת חצי שנה ושלושה שבועות...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה