לבתנו: בתפקיד הראשי - הנשכן, בתקפיד המשני - תליון

והנה הגיע השלב, בו כל התכשיטים שלי מוצאים את מקומם לקופסת התכשיטים עד שיהיה להם בטוח שוב להסתובב בעולם התינוקות...

ואם היה לי ספק כלשהו בנידון, תמיד מגיעה, כך נראה, תזכורת עדינה אך ממשית שמזכירה לאמא זו להערך מחדש...

עם צ'ופו היו אלה העגילים שלי, שלמרות הסוגר המאוד חזק שלהם, אחד מהם איכשהו הגיע לפה שלו...

איתך, הוקרבה אחת השרשראות שלי, שלמרות שעל פניו נראתה חזקה מאוד גם היא, הצלחת בהינף יד, לקרוע אותה ברגע..

אבל....

גם למפתיעים לעיתים צפויה הפתעה...

והרי אינני יכולה שלא לשים על עצמי דבר...

וכך הגיע הרגע ההולם להכיר את התליון האהוב עלי...

וגם עליכם....

יש לו סיפור מיוחד מאוד. מצאתי אותו בשוק אומנים בזכרון בדרכי לחפש שמלת כלה, למרות שברגיל אינני מצליחה כמעט אף פעם למצוא משהו בשווקים אלה. פשוט לא יכולתי להתעלם ממנו. נדמה לי כי הוא עשוי מאבן ירח, ואולי הוא פשוט עשוי כל כולו מקסם. ברגע שראיתי אותו, לא יכולתי להסיר את מבטי ממנו. ואין אדם שרואה אותו עלי ומתאפק שלא לנעוץ בו מבטים מתמשכים. בשל גודלו, בשל צבעו המשתנה תמיד, ואולי פשוט בשל הקסם שאי אפשר לעמוד בפניו.

מה שבטוח, זה הדבר היחיד שעומד בעצמת משיכת התינוקות שלי. ומעבר לכך, זה גם הנשכן האהוב עליהם. הקמע שלהם. הדבר היחיד שמרגיע אותם לעיתים. משהו שהם אוהבים להחזיק בו עד שהם נרדמים. משהו שתקופת הינקות שלהם לא תזכר כשלמה, אם לא נעצור להקדיש לו כמה מילים של הוקרה...

נ.ב. ואת בת חצי שנה ושבוע....