מעניין כי יש אנשים שסולדים ממשימות יומיומיות - כביסה, הכנת אוכל, כלים, עבודות בית.
ואני מוצאת בהן נחמה, אשרור, קביעות, רגיעה, ואפילו השראה.
מדי פעם גם שמחה לגלות כי אני לא לבד בתחביבי זה...
לא פעם כתבתי על דפי בלוג זה על חשיבות השגרה לא רק עבורנו המבוגרים, אלא גם עבורכם, הקטנטנים הישישים שלנו.
כאן רק אציין כמה הייתי רוצה שנתעכב יותר על המחשבה על כמה לימוד יש במשימות הנראות לנו שגרתיות ומאיישות. אולי כך נוכל לדעת להעריך אותן יותר. קחי, למשל, את עשיית הכביסה - כמה שיעורים נפלאים אפשר להפיק ממנה. מחשיפה למרקם הבדים השונים, חוויה חושית אדירה כשלעצמה, עד הוצאת הבגדים מסל כביסה, משיכתם, העברתם, והלאה למיונם, בדיקתם, ספירתם, ועוד ועוד ועוד...
אז איך אוכל שלא לאהוב לעשות כביסה...?
נ.ב. בתמונה עם המראה את בת חצי שנה ויום; ובתמונות עם הבגדים את בת חצי שנה תשעה ימים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה