לילדינו: וכך חגגנו את יום הולדתי

לא היו לי כל תכנונים לחגיגות. לא היה לי ברור מה רציתי השנה יותר מלהיות סתם עם משפחתי האהובה, מה שהופך ברגע את הסתם למשהו מיוחד מאוד. מעין קסם שכזה. אז בבוקר נסענו לחוג של "שומרי הגן", וכשחזרנו הביתה, חיכו לי ההפתעות המתוקות שאבא הכין - שלט לדלת, שאת המתוקה שלנו, כלולה בו סופסוף (ואיך שהינשוף יצא מקסים), התמונות העדכניות לקיר התמונות שלנו, וזר כלניות הכה אהובות עלי. וכמובן, הברכה הכתובה של אבא. במילותיו שאני כה מוקירה. את ההפתעה המיוחדת שלך הכנת לי, מתוק שלנו, למחרת, נראה לי, בלי כל קשר ליות ההולדת שלי - כדור נייר טואלט ספוג במים. לא יודעת מהיכן לקחת את הרעיון, אך כבר במשך כמה חודשים, אתה מודיע לי מדי פעם: "אמא, הכנתי לך הפתעה", ומגיש לי כדורי טישו רטובים.

כשסיפרנו לך בבוקר שיש לי יום הולדת, השאלה שישר שאלת היא: "איפה העוגה?". כל כך צחקנו. כבר סיפרתי לך שאנחנו לא עושים עניינים גדולים מימי הולדת של אף אחד מאיתנו, ודי זורמים עם מה שמרגיש לנו באותו הרגע. אך עוגה ונר בדרך כללים כלולים בחגיגה. הסברתי לך שלא הספקתי להכין עוגה, וקבענו כי נכין עוגה ביחד, אחר הצהרים. אך אחר הצהרים התקשרה שירה, ושאלה אם יוכלו לקפוץ, מבלי כל קשר ליום הולדתי. העמדתי את העניין להכרעתך, ובחרת לארח. ואז גם תמר המתוקה כל כך הפתיעה והגיעה עם רקפות מדהימות, הפרח האהוב עלי לא פחות מכלניות.

תמר הציעה לארח חברה לכם בזמן שנצא אבא ואני, לפחות לשעה. או בלשונה, לפחות ל-35 דקות, דקה לכל שנה. אך אני לא הרגשתי נינוחה עם להשאיר אותך מתוקונת. טוב, כנראה שיש דברים שלא ממש משתנים עם הגיל. והאמת, שמה התחשק לי יותר מכל, הוא פשוט לראות סרט עם אבא. וכך עשינו. עד אמצע הלילה צפינו ב"רובין הוד", אחרי שקינחנו בארוחת סושי טעימה (לא כמו זה של עוז ושל אבישג, או של קרן, ובכל זאת).

מדהים עד כמה בסוף היום, שבו לא ממש איחלתי לעצמי דבר, הרגשתי כאילו כל חלומותי התגשמו. כל כך פשוט ומיוחד...