צבעי ידיים בכחול

ההתנסויות שלך באומנות הן זעירות. הדימוי שבא לי לראש הוא משום מה אחד כזה של נסיעה במהירות איטית לצידי הנוף המדהים, כשאנחנו לא יכולים שלא להאט ולהנות מהמראות המרהיבים והמסקרנים. בדרך כלל, כדי להמשיך להתפעל באמת מתמונות הנוף, אנחנו מרגישים כי אנחנו דווקא חייבים לקחת הפסקה בין נסיעה לנסיעה, לא להרבות בהן, כדי לא להפכן למשהו שגרתי למדי, שאז אולי נתרגל ונפסיק להתפעל ממנו.

וזה בדיוק מה שקורה לך בהתנסויות האומנותיות שלך. לפחות, כמובן, זו האינטרפרטציה שלי.

אתה לא מרבה לצייר או להדביק.

וגם כשאתה מצייר, אינך חווה את החוויה במלוא עוצמתה, אלא מתהלך בזהירות בהתנסויות שלך. כמעט ולא עושה צעדים דרסטיים ולא זהירים.

לעיתים אני תוהה אם הסיבה לך איכשהו לא נעוצה בנו.

אז אז אני רואה את התגובות שלך כשאתה כן ניגש לצייר, מיומזתך האישית, ואני נרגעת. ההתפעלות ניכרת על פניך. עיניך בורקות. ואני נזכרת כי מה שלי חשוב יותר מכל, הוא כי הניצוץ הזה ימשיך לזהור שם. כי אתה תצעד בדרך שתבחר בעצמך. כי תגליות ראשונות יקרו רק פעם אחת. כי המושכות הן בידייך. וכל מה שאני צריכה לעשות הוא לסמוך עליך.

סוד קטן - אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעולם הוא כי הידיים שלך אחרי צבעי הידיים נראות בדיוק כמו ידיי אביך...:)