יום שני, 9 בנובמבר 2009

בביתנו אני אוהבת: האיש שיוצר

כששקלנו לרכוש את הבית, ידענו כי אחת ההשלכות של הרכישה תהיה המציאות החדשה, בה אבא יצטרך לעבוד וגם ליצור מהבית. אני יודעת שאבא היה מודאג מזה קצת יותר ממני. אני האמנתי כי נסתדר. יקח לנו זמן להסתגל, אך בסוף נלמד לחיות יחד.

אני ידעתי כי אוהב את זה שהמרחק מחדר השינה של אבא למקום עבודתו הוא... קיר אחד. ידעתי כי אוהב להתעורר בבוקר לצליל חרישי של משיכות מכחולו. ידעתי כי אוהב להריח את הטרפנטין במצעים שלנו. ידעתי כי אוהב את הריצות שלך לסטודיו רק כדי לתת לאבא נשיקה. ידעתי כי כולנו נאהב את ארוחות הצהרים המשותפות גם באמצע השבוע. ידעתי כי אוהב לעבוד גם אני לצך אביך. ידעתי כי אוהב את השאלות שלך לגבי הציוד של אבא ואת תהליך היצירה שייטמע בך. ידעתי כי אוהב למצוא את המכחולים ליד מברשות השיניים שלנו, ובפריזר אני תמיד יכולה לסמוך על כך כי פלטת הצבעים תחייך אלי. ידעתי כי לעיתים כל מה שאבא זקוק לו הוא משאב רוח, ומי יכול לספק לו אותו יותר ממך...


אני ידעתי כי אוהב לחוש בהמצאות האיש הזה גם כשפיזית אנחנו לא מתראים.

אני ידעתי כי אוהב לצפות, ברשותו הנדיבה, ביצירותיו בשלביהן השונים. זו האחרונה שבהן. כל כך קשה להעביר בצילום את החיות הנושבת ממנה.

אני רק מקווה שאם לא יאהב גם הוא, אולי לפחות ילמד להנות מזה בינתיים, עד שנצליח לארגן פתרון יותר נוח לו, אם ירצה בכך. עד אז, אני אמשיך להנות מכל רגע.

תגובה 1:

eyal weissbein אמר/ה...

איזו הפתעה נפלאה היא, לקום בבקר להכנס "לסטודיו" ולקרוא בהפתעה את מה שכתבת. את צודקת בכל מה שכתבת. התגעגתי לעבוד מהבית כמו בתקופה שלפני עידן. אני מרגיש בטוח יותר, זמין וכמובן יש לי נוף נפלא. הכי אני אוהב לפתוח את דלת הסטודיו ולשמוע ממרחקים את עידני צועק "אבא" בשנייה שהוא שומע את הדלת נפתחת. מדהים אותי כמה מהר עידן הבין שכאשר הדלת סגורה- סימן שאני עובד ועכשיו לא מפריעים...
טעות אחת רק נפלה בפוסט: יש שני אנשים יוצרים שחיים בבית הזה... בבקשה לתקן את הכותרת!

Related Posts with Thumbnails