בעולם המודרני של זמננו אנחנו תמיד אוהבים לתת הגדרות לכל. כך, למשל, בהורות קיימות כמה גישות ידועות - הורות פוזיטיבית (positive discipline), הורות ללא תנאים (unconditional parenting) , הורות קשורה (attachment parenting) ומה לא. אני אישית תמיד נרתעת מההגדרות, ואוהבת להוסיף כי הורות שלי היא הורות מערבת ומערבבת...:)
אני כל הזמן מנסה להחכים. רק שלא תמיד מצליחה למצוא זמן לכך. בכל זאת, ספרו של Unconditional Parenting: Moving from Rewards and Punishments to Love and Reason" של
Alfie Kohn מחכה על המדף שלי כבר זמן מה.
עד שאגיע אליו שמחתי לקרוא את המאמר "When a Parent's "I Love You" Means "Do As I say" שפרסם ב-The New York Times ואת תגובתו בהמשך "Punishing Children With Love". כך הוא מסכם בקצרה את העקרונות הבסיסיים של ההורות ללא תנאים:
1. תשקלו שנית את מה שביקשתם מהילד -
כשהילדים אינם רוצים לציית למה שהתבקש מהם, לעיתים, הבעיה אינה נעוצה בהם, אלא במה שביקשנו מהם לבצע.
2. תשימו את מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם לפני הכל -
מה שחשוב יותר מכל משימה יומיומית אחרת הוא הקשר שיש לנו - או אין לנו - עם הילדים במהלך הזמן; אם הם סומכים עלינו; ואם הם יודעים כי אנחנו סומכים עליהם.
3. תדמיינו איך נראים הדברים מנקודת מבטו של הילד -
הורים העושים זאת בקביעות מודעים יותר, עדינים יותר וישמשו דוגמא יותר טובה לילדיהם בלראות את העולם מנקודת מבטו של האחר [perspective taking] (מה שמהווה את אבן היסוד של ההתפתחות המוסרית).
4. תהיו אותנטיים -
ילדכם זקוק לבן אנוש - בעל פגמים, אכפתי ופגיע - הרבה יותר מאשר שהוא זקוק למישהו שמעמיד פנים להיות ההורה המושלם.
5. דברו פחות, תשאלו יותר -
הרבה יותר טוב לומר דברים מאשר לצעוק; הרבה יותר טוב להסביר מאשר רק לומר; אך לעיתים לעורר (רגשותיו של הילד, רעיונותיו או העדפותיו) הוא אפילו יותר טוב מלהסביר.
6. תייחסו לילד את המניע האפשרי הכי טוב (המתיישב עם העובדות) -
Nel Noddings מזכירה לנו כי ילדים ינהגו בהתאם לציפיות שלנו. לכן עדיף להניח את הטוב ביותר, כשאנחנו לא יודעים לבטח מדוע הם עשו את מה שהם עשו.
7. נסו להגיד "כן" -
אל תתפקדו כהורה על אוטומט ותשללו שלא לצורך מילדיכם את ההזדמנות לעשות דברים לא רגילים. אנשים לא מתמודדים יותר טוב עם תסכול אם תסכלו אותם בכוונה, כשהם היו צעירים.
8. אל תהיו קשיחים -
יכולת לצפות מראש יכולה להיות מוגזמת. הצורך הברור בכללים נוקשים יכול להיעלם כשנפסיק לראות את ההתנהגות הבעייתית כהפרה הראויה לעונש, ונתחיל לראות אותה כבעיה הדורשת פתרון (ביחד).
9. תתנו לילדים להביע את דעתם לגבי חייהם -
ילדים לומדים לבצע החלטות טובות על ידי החלטת ההחלטות, ולא על ידי הציות להוראות. תגובת ברירת המחדל שלנו אמורה להיות כזו שתאפשר להם לבחור - אלא אם קיים הכרח לשלול מהם אפשרות זו.
10. תאהבו אותם ללא כל תנאי -
ילדים צריכים לדעת שאנחנו אוהבים אותם אך בזכות מה שהם, ולא בגלל מה שהם עושים. עונשים (דוגמת time out) או פרסים (דוגמת המחמאות) יכולים לשדר להם כי הם חייבים להרוויח את אהבתינו - וזה ההיפך הגמור ממה שהילדים זקוקים לו, במובן הפסיכולוגי.
אין כאן מילה אחת שאינני מסכימה איתה. יש כאן הרבה חומר למחשבה.
אני כל הזמן מנסה להחכים. רק שלא תמיד מצליחה למצוא זמן לכך. בכל זאת, ספרו של Unconditional Parenting: Moving from Rewards and Punishments to Love and Reason" של
Alfie Kohn מחכה על המדף שלי כבר זמן מה.
עד שאגיע אליו שמחתי לקרוא את המאמר "When a Parent's "I Love You" Means "Do As I say" שפרסם ב-The New York Times ואת תגובתו בהמשך "Punishing Children With Love". כך הוא מסכם בקצרה את העקרונות הבסיסיים של ההורות ללא תנאים:
1. תשקלו שנית את מה שביקשתם מהילד -
כשהילדים אינם רוצים לציית למה שהתבקש מהם, לעיתים, הבעיה אינה נעוצה בהם, אלא במה שביקשנו מהם לבצע.
2. תשימו את מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם לפני הכל -
מה שחשוב יותר מכל משימה יומיומית אחרת הוא הקשר שיש לנו - או אין לנו - עם הילדים במהלך הזמן; אם הם סומכים עלינו; ואם הם יודעים כי אנחנו סומכים עליהם.
3. תדמיינו איך נראים הדברים מנקודת מבטו של הילד -
הורים העושים זאת בקביעות מודעים יותר, עדינים יותר וישמשו דוגמא יותר טובה לילדיהם בלראות את העולם מנקודת מבטו של האחר [perspective taking] (מה שמהווה את אבן היסוד של ההתפתחות המוסרית).
4. תהיו אותנטיים -
ילדכם זקוק לבן אנוש - בעל פגמים, אכפתי ופגיע - הרבה יותר מאשר שהוא זקוק למישהו שמעמיד פנים להיות ההורה המושלם.
5. דברו פחות, תשאלו יותר -
הרבה יותר טוב לומר דברים מאשר לצעוק; הרבה יותר טוב להסביר מאשר רק לומר; אך לעיתים לעורר (רגשותיו של הילד, רעיונותיו או העדפותיו) הוא אפילו יותר טוב מלהסביר.
6. תייחסו לילד את המניע האפשרי הכי טוב (המתיישב עם העובדות) -
Nel Noddings מזכירה לנו כי ילדים ינהגו בהתאם לציפיות שלנו. לכן עדיף להניח את הטוב ביותר, כשאנחנו לא יודעים לבטח מדוע הם עשו את מה שהם עשו.
7. נסו להגיד "כן" -
אל תתפקדו כהורה על אוטומט ותשללו שלא לצורך מילדיכם את ההזדמנות לעשות דברים לא רגילים. אנשים לא מתמודדים יותר טוב עם תסכול אם תסכלו אותם בכוונה, כשהם היו צעירים.
8. אל תהיו קשיחים -
יכולת לצפות מראש יכולה להיות מוגזמת. הצורך הברור בכללים נוקשים יכול להיעלם כשנפסיק לראות את ההתנהגות הבעייתית כהפרה הראויה לעונש, ונתחיל לראות אותה כבעיה הדורשת פתרון (ביחד).
9. תתנו לילדים להביע את דעתם לגבי חייהם -
ילדים לומדים לבצע החלטות טובות על ידי החלטת ההחלטות, ולא על ידי הציות להוראות. תגובת ברירת המחדל שלנו אמורה להיות כזו שתאפשר להם לבחור - אלא אם קיים הכרח לשלול מהם אפשרות זו.
10. תאהבו אותם ללא כל תנאי -
ילדים צריכים לדעת שאנחנו אוהבים אותם אך בזכות מה שהם, ולא בגלל מה שהם עושים. עונשים (דוגמת time out) או פרסים (דוגמת המחמאות) יכולים לשדר להם כי הם חייבים להרוויח את אהבתינו - וזה ההיפך הגמור ממה שהילדים זקוקים לו, במובן הפסיכולוגי.
אין כאן מילה אחת שאינני מסכימה איתה. יש כאן הרבה חומר למחשבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה