אתה בן שנתיים ושלושה חודשים!

אתה בן שנתיים ושלושה חודשים!

ואי אפשר לדמיין את חיינו בלעדיך!

אני אוהבת את איך שאנחנו צועדים ברחובות העיירה, בשעות הערב, ואתה מחזיק את שנינו, את אבא ואותי, בידיים. כפות ידיך חמות כל כך, והמגע שלהן בכפות הידיים שלי הוא כל כך חי ופועם. כמו גם של כפות רגליך הקטנות המתחפרות לתוך הבטן או לתוך הברכיים שלי, כשאתה יונק בשכיבה. אני אוהבת את איך שאתה מזכיר לי: "מאמא טיש", ברגע שאני מתקרבת מדי לכביש. ודואג שאתפוש מרחק. אני אוהבת את איך שאתה מגיע אלינו בלילות, בזמן האחרון, יותר ויותר, לקראת הבוקר - מחזיק את השירותים בשתי ידיך, ובאחת מהן גם את הנעליים, ולעיתים גם את הגרביים. אתה לא נכנס למיטתנו, עד שלא הורדת את כל מטענך ליד הארון שלנו! ואני כל פעם נדהמת מחדש, איך אתה מצליח לקחת את כל הדברים האלה באמצע הלילה. והרבה פעמים, אתה גם מדליק את המנורה הקטנה שבחדרך (בנוסף למנורת לילה הדלוקה במשך כל הלילה). כנראה, כדי שיהיה לך מואר מספיק לצאת מהחדר. אני אוהבת את ההתעוררויות הארוכות שלנו בשבועות האחרונים - לא בגלל שלוקח לנו זמן להתעורר, למזלנו, יש לך עקיצה קלה, בדיוק כמו להוריך, אלא בזכות החיבוקים, הנשיקות, הליטופים, וגם המשחקים שלנו במיטה. אני אוהבת כל כך את הפעמים בהן גם אבא מצטרף אלינו. ואיך שאתה אוהב את המיטה שלנו! אני אוהבת את המשחקים הרבים שאנחנו יוצרים מכלום. אתה מסתתר מאחורי הוילון הכתום שבסלון, ומחכה שנקרא לך: "איפה צ'ופצ'ופ? אבא, ראית אותו? אולי הוא הלך לטייל..? אולי הוא..?" ואז אתה יוצא מאחורי הוילון השקוף, כולך מתפוצץ מצחוק, ורץ לעבר החדר שלנו, לזרועותיי. ושוב חלילה. לא לפני שווידאת שאני יושבת על המיטה שלנו ומחכה לך. או שאתה מסתתר מתחת לחצאית שלי, ושוב אנחנו משחקים ב"קוקו". או שאתה נכנס למיטתנו ומסתתר מתחת לשמיכה. אני אוהבת את איך שאתה מכדרר כדורים ברחבי הבית איתנו. אני אוהבת את שיירות מכוניות עץ הנוסעות בין החדרים - אתה ראשון עם הרכבת ("טו טו"), אני ואבא מאחוריך, לכל אחד ביד משאית או כבאית. ואיך שאני אוהבת את הארוחות הרבות שאתה מבשל במטבח מעץ שלך! אני אוהבת את איך שאתה מבקש מאיתנו להצטרף אליך לריקוד. אני אוהבת את איך שאתה שר: "EHHHHHH", ולשון שלך בחוץ (מעניין, מי מאיתנו עורר את התגובה הזו בך:). אני אוהבת את איך שאתה הכי הכי אוהב עכשיו את הספר "חלומות שמורים". אתה בוחר את השירים שאתה רוצה שנשיר לך. ובאיזשהו שלב, אתה מכה על הבטן שלך: "Ih". התור שלך הגיע. ואז אנחנו מקשיבים לך שר.

אני אוהבת את איך שאתה משוגע על הדגדוגים. במיוחד אם אני נושכת בכאילו אותך בכל גופך הקטן. וברגע שעצרתי, אתה מבקש: "מאמא, או פע". וכשאני שואלת אותך: "עוד פעם מה?" אתה מחייך: "עו פע" ועושה תנועה של נשיכה. אני אוהבת לגעת בך. לחבק אותך. למשמש אותך. להריח אותך. ואני כל כך אוהבת את העובדה שגם אתה אוהב את זה כל כך. אני אוהבת לנשק אותך. אני אוהבת את הנשיקות הצרפתיות שלך - כנראה בעקבות הצפייה שלך בנשיקות של אבא ושלי. ואני אוהבת את איך שפתאום, ללא שום בקשה מצידנו, למרות שכאלה לא חסרות, ואולי דווקא בשל כך, אתה מנשק אותנו. ומחייך. אני אוהבת את זה שיש לך סוגים שונים של צחוק. אחד מהם מעין צחוק מעושה. אתה צוחק אותו בעיקר כשאתה שומע אותנו צוחקים עם אנשים אחרים. אז אתה גם לוקח חלק: "מאמא" וצוחק בצחוק מעושה זה. וגם יש לך צחוק מיוחד לרגעים שובבים, כשאתה עושה משהו שלא ממש היית אמור לעשות.

אני אוהבת את איך שאתה יודע את כל המנהגים שלנו בבית. גם את הקטנים שבהם. את איך שאתה מחכה בקידוש של יום שישי בערב לרגע הדלקת הנרות. וניצב לידי. לעיתים גם המטפחת שלי עליך. ואז את שם את כיפתך. וכשאבא מקדש על היין, אתה מורה לנו של מי התור כעת לשתות מכוס הקידוש. מחכה בסבלנות לתור שלך. ואז מתנפל בשמחה על היין. אני חושבת שאתה יודע כי אנחנו דואגים להשאיר לך ממש טיפה של יין, כי אם זה היה תלוי בך, היית מרוקן את כל הכוס לבדך..:) אני אוהבת את איך שאתה נועל את כל הבית לפני שאנחנו יוצאים החוצה. ובראש וראשונה " טיס" ("טריס"). אני אוהבת את איך שכשאנחנו חוזרים הביתה, דבר ראשון, אתה רץ בכל החדרים ומדליק בהם אור.

אני אוהבת את איך שאתה מבין דברים, וגם את מה שמבוגרים רבים לוקים בהבנתו. אני אוהבת את איך שאתה מחכה בסבלנות למשהו שרצית, הנמצא בידי אחר, אם ציינו לפניך כי אותו אחד עסוק כרגע. בין אם אתה מעוניין בצעצוע, שילד אחר משחק בו, ובין אם אתה קורא לי לבוא לאנשהו, ואני צריכה לסיים משהו על המחשב. אתה עומד לידי ומחכה. וכך גם בעניינים אחרים. למשל, כשאתה רוצה לנהוג באוטו, ואנחנו ממהרים. אנחנו מסבירים לך כי הפעם לא יתאפשר לך לנהוג, כי אנחנו אמורים להגיע לאנשהו, ואתה פונה למושבך. יודע כי בפעם האחרת תוכל לנהוג להנאתך. או כשאתה ממש רוצה להשתתף במשהו שאנחנו מתכוונים לעשות, למשל, בהכנת ארוחת הערב, אך גם מתבקש לעשות משהו אחר במקביל, למשל, להחליף נעלי ההליכה בנעלי הבית. אנחנו מסבירים לך כי נחכה לך. ואתה רץ בשמחה לעשות את מה שהתבקשת. יודע כי לא נעבוד עליך. כי כשתחזור תראה את כל מה שהשארת מאחוריך, בדיוק באותו המצב. כולל אותנו עומדים ממש באותו המקום. אני אוהבת שהעקביות שלנו, הסבלנות והרצינות, מספקים לך את הבטחון הנדרש - בך ובהבנת העולם שמסביבך.

אני אוהבת עד כמה אתה מזכיר לנו כל הזמן, וכל הזמן, כי מה שחשוב באמת הוא הדרך שאנחנו ננהג בך. ולא דווקא אחרים. אולי זה אפילו מרגיע אותי באיזושהי מידה וממתן את תגובותיי כלפי הסביבה. אם, למשל, למרות ניסיונותינו למנוע כן, נמצא בסביבתך מבוגר ציני, שאינו מדבר אליך בגובה עיניים, ואפילו צוחק עליך, ואני ממש מתאפקת מלהגיב, אתה פשוט מסתכל על אותו אדם בעיניים הגדולות השקטות שלך. רציני ושליו. לא משתף פעולה. והבטחון שלך בעצמך, כמו גם התמימות הכה מיוחדת שלך, נותנים את אותותיו על אותו המבוגר שהלך לאיבוד בציניותו. אני ממש יכולה להרגיש את המבוכה שהוא חש לנוכח משהו כה תמים אך יציב לפניו.

אני אוהבת את התשובות שלך כשאנחנו קוראים לך: "צ'ופ'צופ?", ואתה עונה :"AH!" או "מה?". אני אוהבת את איך שאתה אוהב את הבית שלנו. אני אוהבת את הסיורים שאתה עורך בביתנו לכל מי שבא לבקר. גם אם אותו אדם מגיע יום אחר יום. אני אוהבת את איך שאתה צועד בבית בנעלים שלנו (כמו ממש עכשיו - בנעלי אבא). אני אוהבת את איך שאתה עורך שולחן. לוקח את השרפרף האדום, רץ למגירת סכו"מ, מתמרן את המגירה שתעמוד במקום נוח מספיק שתוכל לטפס עליה, כדי לקחת את הסכו"מ. אני אוהבת את איך שאתה מכבד את כולם בכל. בין אם אלה הם הפירות בקופסא שלקחנו לטיול, ובין אם זה כוס מים קרים, שמזגת ממתקן המים אצל תמר (אחרי שקירבת אליו כיסא לטפס עליו), ואתה עובר בין כל המשתתפות במפגש ומציע להן ללגום מכוסך.

אני אוהבת את איך שתמיד, כשאני עונה לפלאפון, אתה בטוח כי אני מדברת עם אבא. גם אם אבא עומד לידי. אני אוהבת את איך שאתה מדבר איתי בפלאפון כשאני לא לידך. ואחרי שאתה מספר לי על כל מה שעשית, אתה גם דואג לשלום הציצי: "TZITZI?". אני אוהבת את איך שכשאתה מדבר בפלאפון, אתה מצביע על כל מיני דברים, בטוח שמי שאתה מדבר איתו רואה על מה אתה מצביע.

אני אוהבת את ההגיון הבריא שלך. מיוחד בפשטותו. למשל, כשאתה מסרב לשים גרביים, למרות שאתה יודע ששמים גרביים, כי הרצפה קרה עכשיו. ההסבר - אתה נמצא על השטיח. אתה רץ בריצה זריזה בין השטיחים שבבית, ומראה לנו כי אתה שוב...על השטיח. ולכן אין שום צורך בגרביים ובנעלי הבית. אני אוהבת את איך שאתה תמיד דואג להוריד את נעלי הבית שלך אם אתה מטפס על הספה בסלון, או על המיטה שלנו. וכן, באותה ההזדמנות אתה מוריד גם את הגרביים..:)

אני אוהבת את איך שאתה תמיד מוודא איפה אבא נמצא, כשאתה קם בבוקר. ואם הוא לרגע מציץ מהסטודיו, בקולות שלא ניתנים לבלבול, אתה מבקש ממנו כי יחזור לסטודיו... עד שתבוא אליו אתה. אני אוהבת את איך שאתה יושב על ברכיו ועובר איתו יחד על מה שצייר באותו בוקר. אני אוהבת את איך שאתה תמיד מוסיף: "אבא", אחרי שמישהו מזכיר את המילה "מצייר" או "ציור".

ויותר מכל אלה, אני פשוט אוהבת אותך. אני אוהבת את המשפחה הקטנה שלנו. ואני אוהבת כל כך להיות לאמך!