למה?למה עכשיו בוקר? למה צריך ללכת לישון? למה הולכים לטייל? למה לסוס יש זנב? למה יש טל? למה את אוהבת אותי? למה את מבוגרת? למה זה אדום?
ולמה למה????
או, התקופה המהוללת הזו!!!
ואיך העזתי לחשוב בזמנו שהיא תקריב את עצמה ל"איפה" ותוותר על ביקורה אצלנו....
בחודשים אחרונים, השאלות הן כמו גשם שלא מפסיק לרדת ולו לרגע. אפילו בלילה, מתוך שינה, כשאני מכסה אותה בשמיכה, אתה מתעורר: "למה?". כמובן, לקח לנו קצת זמן להסתגל לעידן החדש. בהתחלה לקחנו את השאלות קצת יותר מדי ברצינות. אבל אז התאפסנו על עצמנו והבנו כי שוב, כמו כמעט בכל דבר חדש היוצא מפיך, יש הבדל ענק לעיתים בין התווית שהתרגלנו להדביק לבין מה שאתה מתכוון אליו. כמו במקרה של "לא", "למה" היא רק מילה. וכמו מילה חדשה באוצר המילים שלך, אתה לומד את פירושה ואת כוחה מהסביבה, כלומר, מאיתנו. פו! איזו תגלית מקלה!
והרי אתה לא ממש מתכוון לשמוע את כל ההסבר המדעי לשאלתך "למה יורד גשם?". והרי אתה לא ממש רוצה לדעת את כל הסיבות ל"למה צריך לשטוף ידיים?". והרי אתה לא ממש חפץ להבין עתה "למה בטון רטוב?"
בעיני, אחרי הרהורים רבים בנושא, ותאמין לי, תדירות שאלותיך לא ממש אפשרה לי להתחמק מלהגיע למסקנה כלשהי בנושא, כל מה שאתה מבקש הוא פשוט לדעת.. למה! נכון להיום... תשובה בהירה, קצרה, מובנת לך, לא מתישה, לא מאיישת. אמיתית, אך גם כזו שאינה הורסת את הקסם. ותרשה לי להוסיף... כזו שתניח לסקרנותך לנוח עתה, כך שבבוא הימים, תהיה זו אותה תשובה בדיוק שכבר לא תספק אותך, ולכן תצית שוב את סקרנותך ותקפיץ תשובה נוספת. מספקת להרגיע אותך שוב... עד שתבשיל עד השלב הבא.
במובן מסוים, כמו העלים הרבים של כרוב, שרק אחרי שמפשיטים אותם אחד אחרי השני, מגיעים ללב הכרוב. אי אפשר לדלג עליהם בבת אחת מבלי לקלפם אחד אחד.
אני מאמינה מאוד, והרגשתי חזקה במובן זה, כי אל לנו להשמע בטוחים וחד משמעים בתשובותינו. אין נזק גדול יותר שנוכל לגרום ליצר הטבעי שלך לחקור ולדעת. ולכן, אני מרבה להשתמש ב"אולי כי". וכמובן, אין פסול ב"אני לא יודעת", "כך זה עובד", או "אני אבדוק ואספר לך". ולעיתים כל מה שנדרש כתשובה הוא חיוך פשוט.
ובכל זאת, כמה שזה קשה........!!!! לספק תשובות לא עונות יותר מדי...
למה זורחת שמש??? כך מתחיל היום. כל בוקר זורחת שמש.
למה אני מצונן??? אולי כי רצת יחף, והרצפה הייתה קרה.
למה צריך לזהר ליד הסיר שעל הגז??? תנסה לקרב בזהירות את ידייך אל הסיר ולבדוק אם הוא חם.
יתרה מזה...
אם נרחיק לכת, לא למרחקים נשגבים אלא לאלה המציאותיים של ממש, "למה" זה גם המבחן האמיתי הראשון ליחסי האמון הנבנים בין ההורה לילד. אם נזלזל בשאלות, או נצחק עליהם, נחטא. אם נפריז במידע, נחטא לא פחות. לפני כמה ימים, כשביקרנו בחנות מזכרות מקומית, המוכרת, שהייתה עדה לשיח האינסופי בינינו, הגיבה כי מסתבר כי הפעם הראשונה, בה נפגע האמון שלה באמא שלה, קרתה כשהיא הייתה בת שלוש. היא גילתה כי אמא שלה שקרה לה באחת מתשובותיה לשאלת "למה". מדהים אה?
תוך כדי כתיבת שורות אלה לפתע חשבתי כי הרי גם אני יכולה להשתמש במילת המפתח, ולהפנות את שאלות "למה?" אליך. והנה לך ראיה לכך שמה שנכתב כאן לא לגמרי מופרך. לרוב השאלות ענית פשוט בכך שחזרת על מה שאמרת. לעיתים חייכת כאילו שאלת: "למה את שואלת למה?". ולשאלות אחרות התשובות היו פשוט מדהימות.
למשל, הידעת למה סוס אינו מרכיב משקפיים?
כי אין לו ידיים....!
חה! איך לא חשבתי על זה לפני כן....
נראה לי שאני הולכת לנצל את השאלות אליך יותר. אני חשה כי מצפה לנו תקופה מדהימה עוד יותר, בה ננסה בעדינות להביט לתוך עולמך... למה? אולי כי משם בדיוק זורחת השמש....
