יום שני, 18 באוקטובר 2010

לבתנו: השגרה

השגרה...

אולי לא מילה נרדפת טיפוסית ל"רך נולד". אך לנו לא היו יותר מדי ברירות. די מהר היינו צריכים להתאושש ולהנהיג מנהג חדש, ישן, מעורבב משהו - לא משנה. העיקר, היינו חייבים להתחיל לכוון את זרם המים בכיוון מסוים. ממספר סיבות - אחיך זקוק יותר מכל לשגרה, ואבא היה חייב לעבוד. וגם - כולנו מרגישים טוב יותר בשגרה...

נולדת ביום שלישי. וביום ראשון שלאחר מכן אבא היה צריך כבר לחזור לעבודה. כעצמאי, הוא לא ממש יכול היה לצאת לחופש. מאז, פחות או יותר, אנחנו מנהיגים סדר יום דומה. מתעוררים בבוקר בסביבות השעה 7:00. מי איתנו מוקדם יותר (את למרבית הפלא, לרוב, נכללת בהם), מי - מאוחר יותר (עשינו מאמצים כבירים להקדים את סדר הזמנים של אחיך אחרי ששעון החורף הגיע - בהשכמה הצלחנו יותר מבהרדמה). כך או כך יוצא שכולנו קמים ביחד. אם התעוררת הרבה זמן לפני מועד זה, אבא מארח לך חברה, ואני תופשת תנומה קלה. אבא מארגן ארוחת בוקר. אני מניקה אותך. וגם מקריאה ספרים לאחיך. בהתחלה אבא היה נשאר איתנו עד שעה 10:00 לערך. היום הוא עוזב קרוב יותר ל-8:00.

אנחנו מעבירים בוקר בבית, לרוב. בדרך כלל, מבשלים או קוראים ספרים. וכמובן, עושים את מה שצריך להעשות בבית (למשל, כמו בתמונות, כביסה). לעיתים מצליח אחיך להתרכז בסבב זה או אחר של פעילויות. את בעיקר ישנה עלי. בין התעוררות לקאקי פה ושם.

בסביבות 12:00 אבא מגיע לארוחת צהרים. לאחריה אני מארחת חברה לאחיך עד שהוא נרדם. אם את מתעוררת, אבא נשאר איתך עד שאני מגיעה. כשצ'ופו ישן, את גם לרוב ישנה. עלי. ואז אני משתדלת לסיים את מה שהייתי חייבת לעשות בבית. או, אם המזל נופל בחלקי, לבקר במרחב זה (את הפוסט הזה, למשל, התחלתי לכתוב לפני שבוע).

אחרי שצ'ופו מתעורר (הוא ישן כשעה וחצי), אנחנו לרוב יוצאים לטייל. הרבה מסתובבים ברגל, להפתעתי השמחה הרבה. דאגתי איך אשכנע בעדינות את אחיך לטייל ברחובות ולא רק ללכת למגרשי משחקים. יצא שהוא פשוט את קרא את המחשבות שלי, והרבה פעמים יוזמה זו מגיעה בכלל ממנו. ואני כל כך נהנית לעבור בכל המסלולים שטיילתי בהם איתו, כשהיה בגילך. אבא מצטרך אלינו לקראת הערב. בהתחלה הוא היה מסיים לעבוד בסביבות 17:00. היום שעה זו לרוב מאוחרת יותר.

אנחנו חוזרים הביתה בסביבות 19:30. ארוחת ערב ב20:00. ואז המקלחות. בהתחלה היינו כולנו מקלחים אותך. ורק אחר כך צ'ופו היה הולך לעשות מקלחת. מה שגרם למאבקים מיותרים במעבר זה שלו מהטיפול בך בחזרה לטקס ההשכבה שלו. אחרי התנסויות מספר, היום אבא מלווה אותו למקלחת ישירות אחרי ארוחת הערב. אנחנו מחכות איתך טיפה. ומצטרפות לבנים למקלחת שלך, כשצ'ופו כבר באמבטיה. לאחר מכן, אנחנו פורשות לחדר השינה. ואני מנסה לעזור לך להרדם. בינתיים, צ'ופו מסיים את המקלחת שלו. קורא עם אבא ספרים. וכשעייף, קורא לי לעזור לו להרדם. אם עוד לא נרדמת, אבא מסייע לך לעבור לעולם החלומות.

בערך ב22:30 לרוב, אתם ישנים.

זה השלד המרכזי. אולי עובר יום אחד פה ושם, ששלד זה אכן נשמר ללא סטיות...:)

וביתר הימים, אנחנו פשוט מתאימים את עצמנו להלך הימים...


נ.ב. בתמונות את בחודש ו-27 ימים...

10 תגובות:

shumim אמר/ה...

רוצה לשתף אותך שהייתי מאוד מופתעת כשכתבת על שנת השינה המאוחרת שלכם. האם זה מתוך בחירה שלכם?
אצלנו הבנים בדרך כלל ישנים עד 8, ולפעמים אף לפני. לי זה מאוד חשוב כי אני מרגישה שהכמה שעות האלו בערב כשהם כבר ישנים ממלאות אותי בכח לקום בבוקר רעננה. כמו שכתבתי אני לא יודעת מהי הסיבה לכך, אבל במידה והיית רוצה שישנו מוקדם יותר, רק רוצה לאמר שזה ממש אפשרי.

Miri אמר/ה...

נגעת בנקודה רגישה. זה ממש לא מתוך הבחירה שלנו. זה פשוט התגלגל לזה אי שם לפני כשנה, אחרי שחזרנו מאיטליה, בשל הבדלי שעות, וגם בתוספת השינוי שלנו לשעון החורף ואז קיץ. מה רק לא ניסינו. שום דבר לא עוזר. לבסוף וויתרנו. כנראה שזה לא ממש תמיד אפשרי. אני מניחה שזה גם העניין של שעון ביולוגי. שנינו לא אנשים ישנים מדי. וגם צ'ופו, מהתחלה לא הכי אוהב לישון. שנת הצהרים שלו כעת היא לגמרי ההתעקשות שלי - הדבר היחיד שעוד שומר על שפיותי. מבחינתו, לא לישון בצהרים. וגם אם הוא מוותר על שנת הצהרים, הוא לא ילך לישון מוקדם יותר בלילה. בכל זאת, נחלנו הצלחה קלה. הצלחנו להקדים פחות או יותר בשעה. אני מאוד מזדהה לגבי צבירת כוחות. זה באמת די קשה לי. ובכל זאת, אמשח לעצה...

Unknown אמר/ה...

היי מירי
אני חושבת ששעות הערב שלך של שניכם לבד הן מאוד חשובות ולדעתי זה שווה אפילו יעוץ מקצועי לעזור לכם להכניס את כל הבית לשנת לילה מוקדם יותר.
אולי תקדימו את החזרה שלכם מהטיול וכך גם את ארוחת הערב והאמבטיות וכמובן את טקס השינה.
אפילן ,לדעתי, שווה לוותר לעידן על שנת הצהריים ושהוא ילך לישון יותר מוקדם בבוקר.
אני לא מכירה את טקס השינה שלכם אבל השאלה אם ניתן להתחיל אותו ב 19:30 - לדעתי אם מתכנסים כולם לשעה הזו אולי כך תצליחו.
בכל מקרה בהצלחה.
מתגעגעת המון נשיקות

Alma's californian diary אמר/ה...

הי יקירתי,
מניסיונינו עם הקטנה שלנו אני נוטה מאוד להסכים לגבי זמן ההתכנסות, כשאנחנו מתארגנים יותר מוקדם ומתחילים את שגרת הערב יותר מוקדם היא ישנה יותר מוקדם, ושאר המשתנים - קמה בבוקר יותר או פחות מאוחר, שנת צהריים, פחות משפיעים.
אצלנו היו הרבה שינויים בחודשים האחרונים והגדול שבהם הוא שהיא עושה את השלב האחרון של ההרדמות בכוחות עצמה.
הטקס הוא שאני או אביה לבחירתה מקריאים לה סיפור (אחד ארוך או שניםם קצרים) ואז היא מכבה את האור, אנחנו מכסים אותה ונותנים נשיקות וחיבוקים מלווים בדברי אהבה (מצידה ומצידנו - גם אני אוהבת אותך אמא הכי בעולם - וקשה לי להתאפק שלא אכול אותה מרוב שהיא מתוקה)ואז היא נרדמת בכוחות עצמה, לפעמים היא נשארת הרבה זמן ערה בחדר, משחקת עם הבובות, "קוראת" ספרים וכו אבל לא קוראת לנו כלל, לפעמים היא קוראת לנו הרבה פעמים ואנו כמובן באים, מזכרים לה שעכשיו הולכים לישון נותנים עוד נשיקה וחוזרים למטה. בדר"כ היא פשוט נרדמת תוך כמה דקות.
לפני שעברנו לפורמט זה היינו מחכים לידה במיטתה עד שהיא הייתה נרדמת ולעיתים זה היה לוקח הרבה זמן, מתיש ומעייף את המרדים. לפני ששינינו את הפורמט הכנו אותה ודיברנו על כך והסברנו שאנחונ כאן בבית ושאם היא צריכה אותנו אנחנו תמיד באים, להפתעתנו המעבר היה מאוד חלק.

Miri אמר/ה...

מיכלי! איזה כייף לראות את תגובתך!
תשמעי, זו באמת בעיה. ברור שאנחנו צריכים את הזמן שלנו, ומאוד מאוד סובלים מהמעט שיש כרגע. אנחנו כל הזמן מנסים, ואולי יום אחד זה יצליח. אני לא יכולה לוותר על שנת הצהרים שלו. זו אולי ההחלטה האנוכית ביותר שקיבלתי לגביו, אבל אני פשוט חייבת את ההפסקה הזו.
ו..יום הולדת שמח! קצת באיחור ובכל זאת. התכוונתי להתקשר מליון פעם, אבל לא ממש הצלחתי.
נשיקות.. ובאמת כייף לראות את תגובתך!

shumim אמר/ה...

מירי,
אני כל כך מבינה אותך לגבי החוסר רצון לותר על שנת הצהריים. עידן בן 4 ורבע ורק לאחרונה הפסקנו את שנת הצהריים שלו כי ראינו שקשה לו להרדם בערב.
אבל אפילו עם שנת הצהריים, כשהוא היה בן 3 ועד כמעט גיל 4, שינת הלילה שלו היתה מתחילה בדרך כלל לא אחרי 8. עם עידן זה לא משנה מתי הוא הולך לישון, הוא קם מוקדם בבוקר כך שכדי שיקבל מספיק שעות שינה הוא היה חייב ללכת לישון בשעה הזאת. קשה לי לתת עצות כי אני לא מכירה אתכם טוב, אבל יכולה לספר לך מה עובד אצלנו. אני חושבת שהכי חשוב זה להקדים את זמן ארוחת הערב. אצלנו א. ערב היא בערך ב-6, לפעמים קצת לפני. אחרי א. ערב מתחילים עם תהלים ההשכבה- מקלחות, פיגמות, סיפור והרדמה (או אני או יונתן). עידן ויובל ישנים יחדיו על מזרון גדול ואנחנו שוכבים איתם עד שהם נרדמים. אני חושבת שבעיקר עכשיו כשחשוך מוקדם, זה זמן ממש טוב לנסות ולעבוד על זה.
אשמח לפרט עוד אם יש לך שאלה לגבי משהו ספציפי שאנחנו עושים.

Miri אמר/ה...

אילנה, מאוד מאוד אשמח אם תפרטי יותר.
האם הבנים משתפים פעולה בלהתחיל את הטקס? מה אתם עושים אם הם מסרבים?
כשכבר שוכבים על המזרון, הם מנסים לקום ממנו? שוב, מה תגובתכם? כמה זמן לוקח להם להרדם? הם לוקחים מוצצים? האם אתם רק שוכבים לידם? ומה קורה בשנת הצהרים?
מקווה שלא יותר מדי שאלות. תודה לך על העזרה. אני מקווה שנצליח להכיר קצת יותר כשתבואו לבקר. אם תרצו בכך, כמובן...
שש זה מאוד מוקדם. הרבה פעמים איל עוד לא סיים לעבוד בכלל. אבל לאט לאט אולי נקדים לקראת 7 7 וחצי.

Unknown אמר/ה...

תודה רבה....אני חייבת לך כל כך הרבה ביקורים...
אני מבינה אותך לגמרי לגבי ההפסקה הזו - ממש שומעים שאת צריכה את האויר לנשימה ובצדק.
הדבר היחידי שאת צריכה לעשות זה להקדים הכול. ואם עידן מראה התנגדות אז יש שיטה אחרת שאני משתמשת בה לרוב עם סהר..לאחרונה חברה שהמלצתי לה עליה קראה לה אוטלוק של הילדים(דר"א זה עבד אצלה מצויין) השיטה אומרת שיש ילדים שלא אוהבים הפתעות בחיים כלומר הם אוהבים לדעת לקראת מה הם הולכים ושלא יפתיעו אותם לכן אני תמיד מתארת לסהר את סדר היום שהולך להיות..אם זה כשהיא חוזרת מהגן. "אנחנו נגיע הביתה נשחק במשחק ה X ואח"כ אמא תכין ארוחת ערב טעימה ואת תעזרי לאמא לסדר את השולחן..אח"כ נלך להתקלח (עובד מעולה על סרבני מקלחות) נקרא סיפור ונלך לישון"
ולחזור על זה כמה פעמים במהלך ,לדוג', אחה"צ וכך הם יותר מוכנים לקראת הבאות. ויותר קל להם לקבל את התהליך .
אבל הכי חשוב זה להקדים הכול
בהצלחה.

אבי ואיריס אמר/ה...

הי מירי, התלבטתי אם לכתוב אבל לפי התגובות שלך אני מבינה שאת מעוניינת בהקדמת שעת השינה, אז בחרתי גם לשתף. אצלנו מהתחלה שעת השינה היתה שמונה. לפעמים שמונה וחצי. באיזשהו שלב, ההשכבה נהייתה קשה יותר ויותר, וככל שאייל הלך לישון מאוחר יותר, לקח יותר זמן להתארגן ויותר זמן להירדם. באיזשהו שלב הבנו שהוא פשוט עייף מידי. הקדמנו את העניינים ופתאום הוא נרדם הרבה יותר בקלות. היום, בשבע וחצי כולם במיטה, ולרוב תוך דקות בודדות הם ישנים. מי כמוך יודעת כמה שגרה חשובה, ואחרי כמה ימים של התמדה, תוך כמובן שיתוף מה עומד להיות כמו שכתבו לך, אני בטוחה שהוא יתרגל לסדר החדש. אצלנו היום יש ארוחת ערב בסביבות שש. אחרי האוכל, אחד מסדר והשני מקריא סיפורים (כדי להוריד את האנדרנלין מכל פעילות אחר הצהריים). בשבע מתחילים צחצוח שיניים ומקלחות. אם הם זריזים יש זמן לעוד סיפור/ים לפני השינה, אם זה מתעכב הולכים לישון ישר אחרי המקלחת. בשבע וחצי בערך סוגרים את האור, וזהו. בהתחלה הקטנה הצטרפה אליהם בערך שעה מאוחר יותר, היום אנחנו משכיבים אותה בערך רבע שעה אחריהם. הזמן השקט בערב יחד מאוד חשוב!

בהצלחה :-)

Miri אמר/ה...

הי איריס. לעולם אל תתלבטי - תסמכי עלי שאדע לקבל את מה שיהיה לך להגיד. אני מזמינה את זה, דרך אגב...
תודה רבה על מה שסיפרת!

ותודה לכולכן בכלל. למדתי, הבחנתי, ועשינו את ההחלטות שלנו. סביר להניח שעוד תשמעו לגבי הנושא הזה...

Related Posts with Thumbnails