Busenka הגיעה!

BUSENKA הגיעה אלינו, כפי שהבטיחה. איזה כייף! אנחנו נהנה מחברתה במשך 5 ימים רצופים?! אני חושבת שהפעם האחרונה שביליתי עם אמא שלי כל כך הרבה ימים רצופים הייתה לפני 7 שנים, עת סיימתי את ההתמחות, והזמנתי את אמא שלי לנסוע לכמה ימים להרגע בקפריסין. קצת עצוב, נכון? אני מקווה שזה ישתנה. ואנחנו נזכה לראות את אמא שלי הרבה יותר... כי הרי שנינו, בסופו של דבר, נהנים כל כך מחברתה...:)

גשם כל היום

נראה כי בפתחו של האביב החורף נזכר להגיע.

מהלילה שבין יום חמישי לבין יום שישי, הגשם הפסיק לרדת אולי רק ל-5 דקות. וגם אז נמשך הטפטוף הקל. סופה של ממש -רעמים, ברקים,, ברד.

האמת, מתאים לי חורף מקוצר שכזה - שכל החורף תהיה שמש חורפית ומזג אוויר מצויין, ובכמה ימים יגיע גשם חזק שיפצה על כך.

לבטח לא חשבת שנשארנו בבית כל הזמן - אתמול בערב יצאנו לטיול במנשא תחת מטריה. אתה היית ברקיע השביעי מהאושר. והיום אכלנו עם אבישג, עוז, אלמה, שירה, אמיתי, זוהר ואמא שלי את הקדרה החורפית. כי הרי ממש מחמם הכי טוב בחורף הקר - חברת חברים טובה...

בלוז לרגליים

ואם כבר דיברנו על הידיים, הרי לא נוכל שלא לתת כבוד גם לרגליים המתוקות (וכמובן, גם לטוסיק המרקד - אני בהחלט אתגעגע לזחילה המתנענעת הזו:). כל התמונות הן מהתקופה בה היית בן שנה וחודשיים (כמה שזה היה מזמן...).

בלוז לידיים

יום שישי. השעה 7:00 בבוקר. בחוץ יורד מבול רציני - אני חושבת הגשם הרציני הראשון השנה. ברקים, רעמים, וגשם זלעפות. בשונה מהתייחסותי לגשם במשך כל החורף, הפעם אינני מתנגדת - הרבה בזכות העובדה שמדובר בסוף השבוע, ואבא שלך איתנו בבית. אתה ישן כמו מלאך במרכז המיטה שלנו, ואני יושבת לכתוב לך.

באת אלינו למיטה היום באמצע הלילה - פתאום שמעתי אותך צועד בצעדים המתוקים שלך, פותח את הדלת של החדר שלנו, אני פותחת את השמיכה, ואתה מטפס אלי. איזה כייף! פעם ראשונה שקרה שהגעת אלינו באמצע הלילה. ינקת ונרדמת איתי. יש רגעים מאושרים יותר מזה?!

אז לכבוד מזג האוויר החורפי שאיחר להגיע, החלטתי לכתוב בלוז לידיים הקטנות המתוקות שלך. צילמתי את התמונות האלה לפני שהחורף יגיע, כדי שיחממו את עינינו בציפייתנו לחזרתו של המזג האוויר החם, אז נוכל שוב להתחבק ולהתכרבל, כששכבות הבגדים אינן מפרידות בינינו. בתמונות אלה אתה בן שנה וחודשיים.

כאן אתה בן שנה וכמעט שלושה חודשים.

והפעם אתה בן שנה וכמעט ארבעה חודשים.

בינתיים התעוררת, ואתה כבר למטה עם אבא שלך מכין לנו ארוחת הבוקר:)

רוצה קצת זיתים?

יש במרכז פיצוציה אחת - מסוג המקומות שברגיל אולי לא הייתי אפילו נכנסת אליהם. הדבר היחיד שאולי הייתי חושבת שאצטרך שם - סיגריות, ואני לא מעשנת. לבטח לא הייתי חושבת שבמקום פושטי שכזה מכינים אוכל טעים. חה! יש לאמא שלך עוד הרבה מה ללמוד לגבי אי ההסתפקות במראה החיצוני:)

מישל מכין סביח משהו משהו! מכל הלב! כל כך טעים, וגם במחיר סביר. ובשבילך תמיד יש לו חמוצים וזיתים בשפע. ואתה לא מתנגד. כמעט ואין ערב שאתה לא נכנס לפיצוציה, ניגש ישירות לדוכן החמוצים ומבקש זייתים. הם כל כך אוהבים אותך שם, שאם אתה לא מגיע, אפילו קצת דואגים אם אתה בסדר.

כלניות

כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות
כלניות,
כלניות,
כלניות מטוללות חינניות.
שקיעות בהר תבערנה ותדעכנה
אבל תמיד כלניות תפרחנה.
סופות לרוב תהומנה ותסערנה
אך מחדש כלניות תבערנה.
כלניות,
כלניות,
כלניות אדמדמות אדמוניות.

כלניות הם הפרחים האהובים עלי. אני אוהבת את כל פרחי הבר, כעקרון. אך יש משהו מאוד פשוט וטבעי בכלניות דווקא. משהו שמזכיר לי את היסודות, את כנות, את הפשטות ואת היופי. כל פרח הוא דומה אך כל כך שונה וייחודי. ממש כמו בני אדם...

אתה בן שנה וחצי!

אתה בן שנה וחצי!

איך קרה שהגענו עד כה?? אני אוהבת את המשפחה שלנו! אני אוהבת את את איך שאתה, אחרי שאבא מלביש אותך אחרי המקלחת בחדר שלך, רץ לחדר השינה, שם אני בינתיים "חוקרת" את המחשב, עוצר בפתח הדלת. ומציץ לתוך החדר בחיוך רחב על פניך. "באתי לקחת אותך, אמא!". אני צוחקת ומתקרבת אליך. אתה מושיט לי את ידך, וכך אנחנו חוזרים לחדר שלך. אתה סוגר מאחורי את הדלת. ושלושתינו יחד מתכוננים לשינתך. אני אוהבת את המקלחות המשותפות שלנו לאחרונה! אני אוהבת את איך שבמקלחת חיוך ענק עולה על פניך ברגע שאתה רואה את הציצי שלי (גם כשאני פשוט מתפשטת ומורידה החולצה), ואז אתה מצביע על הבולבול של אבא, ואז על הבולבול שלך. מי נתן לך את השיעור הזה בהבדלים שבין המינים?!:) אני אוהבת את איך שאתה רץ להביא את הספר שאתה רוצה שנקריא לך, ואז מסתובב וב"רוורס" הולך קצת ומתיישב עלינו. אני אוהבת את איך שכל פעם שאתה עושה כן, אבא שלך מחפש בעיניו המאושרות את עיניי. אני כל כך אוהבת את הרגעים הקטנים האלה! אני אוהבת את איך שאחרי שאתה עושה קאקי, אתה רץ לשידת החלפת טיטולים ומצביע על המגירה בה נמצאים הטיטולים. אני אוהבת שאבא שלך כותב לך. אני אוהבת את איך שאתה מרים את שתי ידיך באוויר כשאתה מגיע לכביש, או עומד לפני סלע עליו אתה רוצה להעלות - באמונה מוחלטת שאני שם מאחוריך לתת לך יד, גם אם אני בפועל נמצאת במרחק מה ממך. אני מקווה מאוד שתמיד תרגיש כך! אני אוהבת את איך שאתה לא מפספס שום פעם שאני נכנסת לשירותים, ואז אתה תמיד מצטרף אלי, ומבקש להחזיק את הטישו. אני אוהבת את איך שהפכת להיות שותף כל כך פעיל במטבח איתנו. אני אוהבת את איך שאתה עוזר להכין את האוכל. אני אוהבת את איך שאתה מכין לי את הקפה בבוקר - יודע שצריך לשים כפית אחת של קפה, ואז כפית של סוכר, ואז מחכה שנמזוג מים רותחים, ואז רץ למקרר כדי להביא חלב. אני אוהבת את איך שאתה, כשאתה רוצה לאכול, רץ לארון הכלים במטבח ומוציא את הצלחת שלך. אני אוהבת את איך שאתה רק רואה אותי מקלפת קלמנטינה, ישירות רץ להביא את הצלחת שלך, וגם את הסינר, ולפעמים אף את כפית, ומתיישב מוכן בשולחן שלך. אני אוהבת את איך שאתה מופיע בפתח החדר שלנו מחייך כולך בבוקר. ואז רץ אלי לינוק. ואחרי שסיימת לינוק, מטפס על אבא. ואז עובר אלי. ושוב. אני אוהבת את איך שאתה לא מפספס אף חיבוק ונשיקה של אבא ושלי, ותמיד רוצה לקחת חלק. אני אוהבת את הריקודים שלנו יחד - שלך ושלי, ושל שלושתנו. ואני אוהבת אותם עוד יותר כשאני נוכחת כי גם אתה כל כך אוהב אותם. אני אוהבת לשמוע את הקול המתוק שלך בביתנו, הולך ומתקרב, עוצר, עולה ויורד, מפיק צלילים חדשים, מנהל שיחות עם עצמו ושר. אני אוהבת את איך שפתאום ללא שום סיבה נראית לעין אתה רץ אלי ונותן לי חיבוק או מפריח נשיקה, או מנשק אותי בפה. ושתי כפות הידיים שלך פרוסות על הפנים שלי. אני אוהבת את איך שאתה תמיד גורם לאנשים מסביבך לחייך. אני אוהבת את איך שאתה לוקח אותנו ביד ומוביל ליעד אליו רצית להגיע. אני אוהבת לראות אותך רץ עם המטריה - מדלג בקפיצות במורד הגבעה. אני אוהבת לדעת שטוב לך, שאתה מאושר ובטוח, שאתה מתנסה בחוויות מרתקות, אך גם גדל בשקט ובשלווה. אני אוהבת את איך שהתחלת קצת להתבייש לאחרונה, ואז אתה תופש אותנו ברגל. אני אוהבת את הרגשה של שתי כפות הידיים החמות שלך. אני אוהבת את איך שאתה מרים את ידייך באוויר, כשכפות הידיים פרוסות לכיוון השמיים, ומציין: "EHHH", כלומר "נגמר", "הסתיים". אני אוהבת את איך שאתה מזהה את המוכר לך. ואם אתה מספר לי משהו, ואני לבושתי לא מקשיבה באותו הרגע, אתה מסובב לי את הראש ומצביע על מה שסיפרת: "EHHH". אני אוהבת את איך שאתה מצביע לי בארוחות הבוקר - עכשיו תוכלי דייסה, ועכשיו תשתי קפה. אני אוהבת את איך שאתה תמיד אוהב להאכיל אותי - הרבה יותר מלהאכיל את עצמך. חה! אני אוהבת לאכול. אני אוהבת את איך שאתה לוקח את התיק של אבא, או כל שקית אחרת, ומנפנף לנו לשלום: "ביי, אני הולך", ובאמת הולך לך. אני אוהבת להתבונן בך. אני אוהבת לחבק אותך כשאתה ישן. אני אוהבת את איך שאתה נצמד אלי. מחזיק את שתי ידיי. או משחק באצבעותיך בחלק העליון של כף ידי. אני אוהבת את הליטופים העדינים שלך - איך אתה מצליח להפיק אותם, הרי נדרשת שליטה כה רבה בידיים כדי ללטף ולא להכות. אני אוהבת את איך שאתה תמיד מתבונן בסביבתך, במעין סקרנות שקטה, בסבלנות ובאיפוק. לא מפספס שום דבר. גם אם לא מעיד על כך מיידית, תמיד זמן קצר מאוחר יותר, לפתע מנסה לעשות משהו שראית קודם. אני אוהבת את איך שאתה אוהב את הטבע. אני אוהבת את העובדה שאני לא יכולה לעצור את עצמי מלכתוב לך מה אני אוהבת בך. בנו. אני אוהבת את זה שאתה מזכיר לנו מה באמת חשוב, דואג להכניס את הדאגות לפרופורציה. אני אוהבת את אבא שלך ואת האבא שהוא לך. אני אוהבת אותך.

ויותר מהכל, בעקבות ההתרחשויות בחודש האחרון, אני מבקשת בסופו של דבר בשבילך רק דבר אחד - בבקשה, תהיה בריא!

שלב התפתחותי - 5 - 12-18 חודשים

סמוך אחרי שהתחלתי לכתוב לך בבלוג זה, רציתי לכתוב את הפוסט הזה. באחד הבלוגים שאני מאוד אוהבת, Wide Open on the Mommybahn, כותבת הבלוג, שהיא מורה למונטסורי לגילאים 0-3, וגם אמא לשני ילדים קטנים, ריכזה מידע לגבי שלבים התפתחותיים בגילאים 0-3. הרישומים הם מהקורס שלה. לצערי, זה המקור היחיד למידע חיוני זה שמצאתי - מה שהפך אותו לעוד יותר חשוב בעיני.

היא נוהגת מדי כל שלב, לתת תיאור מתמצת של מאפייני השלב ולספר איך הם באים לידי הביטוי בילדים שלה. אהבתי מאוד את הרעיון. אך עד שהצלחתי לאסוף את עצמי לעשות זאת, אתה קפצת שלב ושלב. רגע לפני שאתה עובר לשלב הבא, הבטחתי לעצמי שהיום אני כותבת לפחות על השלב שכמעט כבר מאחוריך.

אז הנה התרגום, כמובן ברשותה הנדיבה של בעלת הבלוג. תסלח לי על התרגום הקצת עילג - זה המקסימום אליו הצלחתי להגיע בשעות האלה..:)

שלב התפתחותי 5 מאגד בעצמו תקופה שבין 12-18 חודשים.

התפתחות נירולוגית ופיזיולוגית
בשלב זה מתרחשת התמקצעות משמעותית בכל האזורים במוח, ובמיוחד בהמיספרות (האונה השמאלית והאונה הימנית). התמקצעות זו והפעלה מתואמת של שתי האונות משליכות על הדברים הבאים:

-העדפת יד מסוימת
הבחנה ביד שמאל או ימין כדומיננטית יותר;

-תנועה של הצדדים הנגדיים (heterolateral movement)
שימוש שווה לסירוגין בשני צידי הגוף, כמו, למשל, טיפוס במדרגות בשתי רגליים, הנפת שתי ידיים בעת ההליכה ופעילויות אחרות שמאל/ימין/שמאל/ימין;

-מערכת הצלבה וקו אמצע
יכולת לעבור את קו האמצע של הגוף כדי לעשות משהו, כמו ללחוץ יד, לפתוח דלת, לאסוף ביד ימין כפית שנמצאת משמאל לצלחת.

מחזורי פעילות מתבססים כעת, וגם שגרות אכילה ושינה. לעיתים, בשלב זה מגיעה גם השפה, אך בדרך כלל, זה מתרחש קצת מאוחר יותר.

מיומנויות פיסיות חדשות
-התפשטות;

-הליכה יציבה ונשיאת חפצים בעת ההליכה;

-פתיחת חפצים וסגירתם (דלתות, קופסאות, מיכלים);

-התנגדות למחסומים חדשים
כמו שערי בטיחות שאך עתה הושמו. בשלב זה הילדים מתעבים כל צורה של הגבלה פיסית שלהם. שער בטיחות שהושם לפני שהם הגיעו לשלב 5, יתקבל מבחינתם כנוף טבעי, כחלק מסביבתם (לפחות לעת עתה). לעומת זאת, שער בטיחות שהורם במהלך שלב 5 יגרור, סביר להניח, התנגדות מבחינתם.

-קפיצה בשתי הרגלים;

-השלכת חפצים ותפישתם;

-נטיה קדימה על קצות הבהונות;

-חפירה ובניה.

התפתחות קוגנטיבית
במהלך שלב 5 הילד מתחיל ללמוד מניסוי וטעיה ולשנות את האסטרטגיה שלו כדי להשיג מטרה. אם יש לו מטרה כלשהי, ואסטרטגיה נוכחית אינה עובדת, הוא ינסה להשיגה בדרך אחרת. רק לפני כמה חודשים, הוא היה מנסה את אותה הדרך, עוד ועוד, עד שהיה משיג את המטרה, או נוטש אותה לגמרי.
בנוסף, מעתה, אחרי שהפסיק פעילות מסוימת בשל הפרעה, הילד יוכל לחזור אליה בהזדמנות הראשונה שתתאפשר לו. עד לפני זמן קצר, הוא היה שוכח לגמרי לגבי הפעילות זו ומתקדם למשהו אחר.
חזרה על פעילות ממשיכה להיות חשובה, אך הרציפות (השתלשלות דברים) הופכת להיות יותר ויותר מורכבת - ואז מתחילים לראות בנייה והערמת דברים. הילד מתענג על יצירת דברים גבוהים או על סחיבת חפצים כבדים. הוא יכול לזהות חפצים מוכרים ואנשים מוכרים בתמונות, ולמיין לפי תכונה ממיינת פשוטה (צבע זהה, צבע שונה וכו').

התפתחות רגשית וחברתית
בשלב זה הילד מתחיל לכוון את הרגשות שלו באופן מודע. והוא גם מתחיל להבין כי ההתנהגות שלו משפיעה על אחרים - במיוחד, על ההורים שלו. הוא מסוגל לרסן את זעמו אם קיים תמריץ חיובי לעשות כן, בוחן גבולות, ונהנה משבחים. הוא אוהב קהל לעצמו ומנסה תפקידים שונים, כדי לראות את תגובות הקהל.
מתפתחת אצלו תחושת כבוד עצמי חזקה (sense of self) ותחושת בעלות. הוא יכול להחליף תורות, עד רמה מסוימת, אך הדרך לשיתוף עוד ארוכה. הוא מתחיל להתעניין בילדים אחרים, לעיתים מעדיף אותם על מבוגרים.
השפה מתחילה להופיע. הוא יקרא לחפצים בשמם ויזכור את השמות שלהם. הוא מנסה לבטא את קולות החיות ולחזור אחרי מקצבים. הוא נהנה מהמקצבים כנקודות עניין לשוניות.

סביבה תומכת
-מרחב
בשלב 5 הילד הולך, ולכן הוא זקוק למרחב גדול לחקור אותו - הן בפנים והן בחוץ. אם אין לכם חצר גדולה - תלכו לפארקים - כאלה שיש בהם מגרשי משחקים, וכאלה שאין בהם. תנועה חופשית בחוץ במרחבים פתוחים, שאינם מגרשי משחקים, חשובה באותה המידה כמו טיפוס ומשחק במתקנים. רק תוודאו כי חלק נכבד מהזמן בחוץ, הילד אינו נמצא בעגלה. בפנים, תרחיבו עד כמה שאפשר את המרחב ללא מחסומים, תעלו את כל הכלים השבירים למדף שני או שלישי; ותתנו לילד פשוט לשוטט כמה שתחפוץ נפשתו.

-שפה
לקרוא לחפצים בשמם - עוד ועוד. אוספים של חפצים למטרה זו מעולים לשלב זה. החפצים הקלאסיים הם חיות החווה, פירות וירקות. אך גם כל חפץ אחר - למשל, כלי עבודה, פריטי ליבוש.

-למידה חושית (sensorial)
ניגודים הם הלהיט בשלב הזה. אלמנטים בעלי ניגוד חזק אמורים להיות מוצגים להתאמה ולהשוואה. גדול וקטן, חם וקר, חלק ומחוספס, קשה ורך, רועש ושקט, וכל דבר אחר שעולה על דעתכם. לא חייבים ציוד מיוחד לרוב האלמנטים האלה. אפשר להציג רועש ושקט בלי כלום, וניתן לאלתר לגבי כמעט כל דבר אחר.

-מתמטיקה (math)
התאמה של אחד לאחד מתגלה למושג יסוד. תמצאו משהו עם כמה תאים ותשימו חפץ אחד לכל תא. ברכישת מיומנות זו מתחילה באמת המתמטיקה. אחרי הכל, ללא התאמה של אחד לאחד, ספירה היא רק שפה - סדרה של צלילים בלבד, נכון? פעילות מעולה נוספת למטרה זו היא לעשות דברים לחברי המשפחה (עוגיה אחת לך, אחת לאבא ואחת לאמא), או עריכת שולחן, אם אתם חושבים שהילד שלכם מסוגל לכך.

-דאגה לעצמך ולסביבה - כישורי חיים (practical life)
עם המיומנות החדשה של התפשטות, מגיעה העת להציג מגירות, סלי כביסה, מתלים, סלסלות וכלי לארגון קל. אולי, כבר ייצגתם צחצוח שיניים וסריקת שערות.

-נעימות הליכות (grace and courtesy)
ברגע שמתחילה להשמע השפה של "תן לי", אשר להתחיל לצפות ל"בבקשה" ול"תודה". טוב, אולי לצפות זו מילה חזקה מדי, אך אתם יכולים להתנהג כאילו אתם מצפים.

וכך זה בא לידי ביטוי אצלך. אנא שים לב, כי רוב הדברים אכן מתקיימים בך, אולי בזכות זה שאני כותבת שורות אלה ברעים האחרונים שלך בשלב זה. אך זה גם לא חשוב - אני עושה את ההדגמה רק לצורך העניין. וגם כדי להבהיר לעצמי כמה נקודות ולהבין מה עוד אני יכולה להוסיף לסביבתך. בשום פנים ואופן אני לא רוצה שתחשוב שלא עמדת בציפיותנו, או שבכלל יש ציפיות. אמרתי כבר - יש לנו זמן.

התפתחות נירולוגית ופיזיולוגית

-העדפת יד מסוימת
אתה משתמש באופן די זהה בשתי הידיים. אני לא יכולה להעיד נכון לעכשיו, אם יש לך העדפה קלה אפילו לכיוון כלשהו. מה שמדאיג מאוד את אבא שלי שהחליט שכדאי שלא תהיה שמאלי, כי אז לא תוכל לעסוק במקצועות מסוימים. ואני שואלת - ???!!!, וגם אם כן - so what? , ואיך אנחנו בדיוק אמורים לשנות את העדפה הטבעית שלך, גם אם היינו רוצים?! מזל שההורים שלך לא חושבים כך..:)

-תנועה של הצדדים הנגדיים (heterolateral movement)
אתה משתמש באופן שווה בשני צידי גופך המתוק - זוחל והולך בצורה אחידה, מטפס במדרגות באמצעות שתי רגליך. למרות שיותר ויותר אתה מוריד את ידיך כשאתה הולך, אני לא חושבת שהתחלת ממש להניף את ידייך.

-מערכת הצלבה וקו אמצע
אתה מצטיין בתחום זה. אין דלת בבית (של ארון או של חדר) שאתה לא פותח וסוגר אותה מספר פעמים במהלך היום. אתה מושיט ידיים לצד הנגדי של הגוף שלך כדי להשיג משהו. אתה מחליף ידיים בקלות - כשאנחנו הולכים, או כשאתה מעביר חפץ מיד אחת לשניה. אתה מתמרן את הגוף שלך כשאתה הולך או רץ באופן פנומינאלי. הרבה פעמים שאני בטוחה שאתה הולך להתרסק, אתה מצליח לחסום את התנועה הזו בסיבובים בלתי אפשריים כמעט ולהשאר יציב. ללחוץ יד? מממ, לא ניסינו זאת. רעיון נחמד.

-מחזורי הפעילות

שגרת היום שלך היא די קבועה. מבחינת הארוחות - זה די תלוי במצב השיניים שלך באותה העת, אך אפשר להגיד ששגרת האכילה שלך הולכת ומקבלת תמונה ברורה יותר.

-שפה
אם כי ניתן ללא ספק להבין אותך תמיד, אינך עוד מדבר. אתה כן מצביע על דברים, עושה "ביי ביי" (התחלת ממש לאחרונה!), ומבטא את כל הרצונות שלך בצורה די חד משמעית.

מיומנויות פיסיות חדשות
-התפשטות;
אתה מוריד גרביים וכובע בקלות. אם מורידים את עקב הנעל, אתה ממשיך להוריד אותה לבד. אתה מושיט ידיים, רגליים וראש כדי לעזור להוריד לך מעיל, חולצות ומכנסיים. לפני כמה ימים למדת לשים כובע לבד - בינתיים זה רק כובע מסוים זה, שאתה פשוט מושך אותו על עצמך. ממש בימים האחרונים התחלת קצת למשוך למעלה את המכנסיים, שמושפלים למטה, אחרי שמחליפים לך טיטול. אתה לא עוזר בינתיים להוריד לך טיטול. אני חושבת שזה יגיע עוד מעט, כשיהיו עליך פחות בגדים, ותהליך זה יהיה פחות מסורבל.

-הליכה יציבה ונשיאת חפצים בעת ההליכה;
ההליכה שלך עוד לא ממש יציבה, אך מיום ליום יציבה יותר ויותר. ונשיאת חפצים - אחת הפעילויות האהובות עליך (אני עוד אכתוב על כך בנפרד). אתה תסחוב כל דבר - וכמובן, הכי הכי אתה אוהב לסחוב את הדברים הכי גדולים (שרפרף במטבח, סל כביסה שלך), או הכי כבדים (כיסא שלך, גיגית מלאה בכביסה).

-פתיחת חפצים וסגירתם (דלתות, קופסאות, מיכלים);
כמובן! כפי שכבר כתבתי, זו הפעילות האהובה עליך. אם יכולת כל היום לפתוח דברים ולרוקן אותם (ארנקים, שקיות עם קניות, סל כביסה) - לא היית מתנגד לרגע. ממש לאחרונה למדת לפתוח מכסים מוברגים. אינך עוד מסוגל לסגור אותם בחזרה.

-התנגדות למחסומים חדשים
חה! הצחקתם אותי! אני לא חושבת שהיה שלב כלשהו בחייך שלא התנגדת להגבלתך הפיסית. אך אני אכן מסכימה כי בחצי השנה האחרונה התנגדותך קיבלה משנה תוקף. את שער הבטיחות התקנו כשהיית בן 9 חודשים, ואכן לא צפינו התנגדות כלשהי מבחינתך. גם היום, אם השער סגור (לא קורה הרבה בכלל, רק לכמה רגעים אולי במהלך היום), אינך מתנגד בחריצות לכך. פשוט מגיע אליו ומתחיל לנדנד אותו. אולם למושב בטיחות באותו - השתיקה עדיפה על נסיון להסביר עד כמה אינך חובב את הנסיעות הארוכות. למדת עם הזמן לתת יד כשחוצים את הכביש - אינך עוצר את עצמך אם אתה רץ לכיוון הכביש, אך לרוב, אתה מושיט תוך כדי הריצה את היד למעלה, כדי שנחזיק אותך. הצעידה על המדרכות ולא על הכביש צולעת קצת יותר. אתה כל הזמן מנסה לבדוק גבולות בעניין זה. נדרש זמן לכך וזה מובן -שלא כמו בשער הבטיחות או במושב הבטיחות, ההגבלה במקרה זה אינה פיזית (אין מחסום בין המדרכה לכביש) אלא רצונית פנימית.

-קפיצה בשתי הרגלים;
אתה קופץ בשתי רגליים קפיצות קטנות ממשטחים מוגבהים במקצת. אינך עוד קופץ במקום.

-השלכת חפצים ותפישתם;
השלכת חפצים (ולצערנו, לא תמיד אלה הכדורים) גם היא את הפעילויות האהובות עליך. לאחרונה התחלנו לנסות לזרוק את הכדורים לתוך הסל. אתה אוהב גם לשחק הוקי עם המטאטא והכדור. וכמובן, למסור אותם לאבא ולי. לתפוש - עוד לא ניסינו. אחד הרעיונות לפעילויות הקרובות.

-נטיה קדימה על קצות הבהונות;
אני לא חושבת שאני מבינה עד הסוף למה הכוונה. ללכת על קצות האצבעות אתה די אוהב.

-חפירה ובניה.
לחפור אתה בהחלט אוהב. בכל דבר אפשרי - בחצץ, בדייסה, באדמה. אתה אוהב לאכול עם אצבעות, קצת פחות עם הכפית, ועוד יותר פחות עם המזלג. אתה לא אוהב להתלכלך יותר מדי. ישירות מוחא את הכפיים כדי לנקותם. אין אתה פיתחת עוד חיבה מסוימת לבניה. אני ממשיכה מדי פעם להציע לך קוביות, אך משום מה הן עוד לא כל כך מושכות אותך. אם כבר, אתה מעדיף להכניס כוסות אחת לתוך השניה.

התפתחות קוגנטיבית
לימוד מניסוי וטעיה מאוד מתארים אותך. אתה מאוד תכליתי כשאתה רוצה להשיג משהו - בין אם מדובר בהצלחה בפעילות ובין אם סתם משהו שרצית לקחת מהארון. הזכרון שלך מדהים אותנו כל פעם מחדש. אחרי ההפרעה, אפילו זמן די ארוך מאוחר יותר, אתה חוזר בדיוק לאותה הנקודה בה היית לפני שהפריעו לך. לא באה לי דוגמא לראש כעת, אך אני אשתדל לשין לב ולהדגים מאוחר יותר.
שוב, אינך מתעניין נכון לעכשיו בבניה. אך אתה כן מרים לגובה - יש לך פעילות כזו של פינים (אני עוד אכתוב עליה:), שאתה מערים אחד על השני. מעניין, כי הקוביות למטרה זו אינן מעניינות אותך. למרות שאינך מדבר בשפה השגרתית, אי אפשר לטעות כשאתה מזהה חפצים או אנשים שאתה מכיר. EHHH! וחיוך רחב על פניך. אתה מזהה ספרים, יש לך ספרים אהובים פחות ויותר, ובתוך הספרים אתה מזהה גם שירים. ומצביע מה אתה רוצה שנקרא עכשיו. אינך ממיין עוד - אנחנו מנסים לחזור לזה מדי כמה זמן, אך אתה עדיין לא מבחין בכך.

התפתחות רגשית וחברתית
אתה בהחלט מבחין כי התנהגות שלך משפיעה על אחרים, אך לא הייתי אומרת כי אתה מתמרן אותנו עם זה. אתה אכן בוחן גבולות כל הזמן. ואתה מצליח לרסן את זעמך בליווי תמריץ חיובי (טפו טפו טפו! שנמשיך כך). אתה אוהב קהל - אך גם כאן אתה לא משחק איתו על ידי ניסוי תפקידים שונים.
תחושת הבעלות שלך היא די חלשה כרגע (אינך מתנגד מדי שילדים אחרים ייגעו בחפצים שלך, אם אתה אינך עסוק בהם באותו הרגע). הפנמת לגמרי את עניין התורות, ואת העובדה כי לא מפריעים למי שעסוק, בדיוק כפי שלא מפריעים לך. אינך עוצר את עצמך מלהפריע למישהו - אך כשאנחנו מזכירים לך, אתה משתף פעולה. אתה משתף אחרים בחפצים שונים, אך בתנאים שלך - עוד רחוקה הדרך משיתוף אמיתי. אתה אוהב חברה של ילדים, אך לדעתי, אתה עדיין מעדיף חברה של מבוגרים מעניינים על זו של ילדים.
אתה אוהב מקצבים. בובות אצבע עוד לא מעניינות אותך. אך כשמגיעים לשיר שאתה מכיר ואוהב ("האוטו שלנו גדול וירוק", "הנה אמא הדוגרת") אתה מתחיל לשיר ולנענע את הגוף שלך קדימה אחורה בקצף השיר. אתה לא מבטא את קולות החיות.

סביבה תומכת
-מרחב

על השיטוטים שלך בדיוק כתבתי.

-שפה
אנחנו כל הזמן מקפידים על לנקוב בשמות החפצים השונים, לבטא אותם לאט ולהתמיד באותם שמות.

-למידה חושית (sensorial)
הניגודים שאתה מכיר הם רועש ושקט, וחם ואולי קר. אני מקפידה לדבר איתך בקול רם, ואז לעבור ללחש. אתה אוהב ללחוש! TA TA! אנחנו צריכים להוסיף עוד כמה ניגודים למעבדה שלנו...:)

-מתמטיקה (math)

אתה משתפר בהתאמת אחד לאחד מיום ליום.

-דאגה לעצמך ולסביבה - כישורי חיים (practical life)
כל המוזכר רלוונטי אליך.

-נעימות הליכות (grace and courtesy)
אנחנו כל הזמן מדגימים לך פעילות שהיינו רוצים שתתנהג בה. הנימוסים הוא חלק חשוב מהוואי שלנו.

כמעט ולא משתמשים יותר בעגלה (who needs a stroller any longer?)

Yesterday I was asked by tobeparents the following question:

Hello, I don't understand Hebrew at all but I constantly 'read' your blog through pictures :) and I would like to ask you about the walking. Do you use stroller sometimes? I am amazed by your walking trips. Our son is 13 months old now and he has just started walking 2 weeks ago. We try to give him plenty of time to walk at home and outside. We love Montessori approach to live and would like to do our best and we like learning from your pictures. My question is what your approach to walking is? Thanks for the picture

Thanks so much for commenting! I am so glad you have asked me this question. I was about to write about the stroller for quite a while. Thank you for encouraging me to do so!

We hardly use the stroller right now. Long before I've learned about the Montessori approach, I couldn't understand why children who are old enough to walk by themselves (2-3 years) are constantly carried in strollers. I felt so pity for them - it was obvious that it was for the sake of their parents, and not taking in consideration their needs. So I was so happy to find out that Montessorians emphasize giving a child as much freedom as he needs.

We have always treated the stroller as merely a mean of transportation. The minute we arrived at the place we intended to go, we took our son out of it. He started walking on his own when he was 15 months old (almost 3 months ago - already??). But even prior to this point, when he was walking while holding our hands, he started to like more and more walking by the stroller, and not sitting in it. If it wasn't too much trouble for us (usually, our walks are to the park nearby the house), we would let him do it.

When he started walking on his own, you just couldn't stop him. Raising a Montessori child by yourself, you probably know what I mean. Their independence is so important to them. We have just followed him. It was amazing to observe him - with each passing day, he walked more steadily and for longer distances. In about a month since he started walking, we noticed that the stroller is more of a burden for us than a help for us. We used it until we arrived in the park (300-400 m away from our house), but then our son just wanted to walk. Instead of following his lead totally, we should have always returned to the stroller. We weren't free to go to any direction. It was a bit annoying. And yet I was a bit of afraid of letting the stroller go.

It took me almost a month. Of course, as always, our son was ready way before me. He wasn't even surprised when at some day we left the stroller at home and just started walking. Should I tell you what a relief it was! Our daily walks (we have two of them - in the morning and late afternoon) started to be even nicer than before. We could walk in any direction our son or us wanted. I take with me this little bag with a few things (snacks, drink, diapers for a change), and we just start walking. He leads me - I am there just for support. When he wants to stop to look closely at something, he stops, when he is interested to enter anywhere, he does so, when he is up for a climb, I help him.

Of course, he is still not a strong walker. Sometimes he doesn't want to walk for too long, sometimes he is tired. This is alright with us. We have never forced our son to walk. Whenever he wants to, we take him on our arms. But then we weren't too enthusiastic about encouraging him to walk either - we didn't use the Wagon Walk or anything else. We are not in a hurry. We believe strongly that our son knows what is best for him - physically, at least. He is such a smart little man. Until recently, he asked to stay on our hands while walking to the park. But then we bought him a little umbrella. The reason for buying the umbrella was not too sophisticated. He simply saw it in the shop, started playing with this, loved it, started walking with it, its cost was only 4$, and it just came to me out of nowhere - he might use it as a pull along toy! Well, maybe it was a bit sophisticated after all. It was a miracle! Somehow, this little umbrella encourages him to walk even more. For the past 2 days, he walked the full distance from our house to the park... with the umbrella in his hand!

Perhaps, this approach doesn't suit everybody. The one should have patience, time and interest in it. For us, this is the only possible way we found! You should see this happiest smile on his face when he walks, as well as when he does anything by himself. This encourages us to continue following him. This is the least we could do. Of course, when we are in a hurry, we take him on our hands. Also, for the meantime, when we should go on a longer distance, we still use the stroller. But we try always to explain to him while he is not walking right now on his own.

What I am meaning to say, as always in the Montessori approach, just follow your son. Try not to expect from him a thing, but keep providing him enough opportunities to walk by himself. He needs practice to walk on long distance walks. And observe him. I am sure you will notice, as in any sensitive period, when your son becomes obsessed with walking on his won. And then just support him.

I hope this answers your question. Please feel free to ask anything that is of any interest to you. Thank you for stopping by!

ואם לפתע רואים שלולית

עוצרים לרגע לבחון אם שווה לדרוך עליה...

ואחרי התייעצות קצרה עם עצמך...

כמובן דורכים בדיוק במרכזה!

איך שאני מחכה לחורף הבא, בו תלבש מגפיים קטנטנים ותהיה חופשי להשתובב לך בכל השלוליות למיניהן..:)

Rain Man

מאתמול יש לך חברה חדשה - המטריה.

בדיוק כמו עם המטאטא לפני שלושה חודשים, אתה לא נפרד ממנה. שלא יהיה לך חשש - למטאטא עדיין שמור מקום חם בליבך.

בכל מקום - המטריה לידך.

ואם יוצאים החוצה - אז בכלל. אתה נשען עליה, כאילו היית מקל הליכה, וכך צועד לך למרחקים די גדולים.

ואתמול בערב צעדת אפילו עם שתי מטריות בידך - ביד אחת המטריה שלך, ובשניה המטריה שלנו, שהיא אף הרבה יותר גבוהה ממך..:)

שמיכת טלאים קשורה - הדרכה

זו שמיכת טלאים קשורה (tied quilt) ראשונה שתפרתי לאחיינית המתוקה שלי יסמין (אני מקווה שבקרוב יהיו לי התמונות שלה עם השמיכה).

ככלל, תפירת שמיכת טלאים קשורה הרבה יותר פשוטה מתפירת שמיכת טלאים (quilt) רגילה - שלב חיבור החלקים (basting) הרבה יותר פשוט, אפשר לוותר על חיבור סרט התיחום (biding) ובמקום התיפורים (quilting) נעשות הקשירות (ties). התוצאה - ניתן לתפור את השמיכה הקשורה בכמה שעות (הייתי מעריכה כ-5-6 שעות עבודה). יתרון מעולה!

כתבות שימושיות כלליות בנושא תפירת שמיכת טלאים
How to Make a Tied Baby Quilt - An Easy Beginner Project
Tutorial: Chenille-backed patchwork blanket
Tied Quilt Construction
Tying a Quilt

הערות כלליות

• גודל שמיכת התינוק הקלאסית היא 80X110 ס"מ. עם זאת, החלטתי לנצל עד תום את המילוי שהזמנתי, ולכן השמיכה שלי יצאה בגודל 95X115 ס"מ.
• ככלל, כל התפרים בשמיכות טלאים נעשים במרחק של "0.25 (0.6 ס"מ) משוליי הבד (seam allowance. לצערי, לא מצאתי מונח הולם ומובן לכל למושג זה בעברית, לכם אמשיך להשתמש במונח האנגלי) . בדרך כלל, זהו רוחב רגלית מכונת התפירה. ואמנם, רוחב רגלית מכונת התפירה שלי הוא 0.75 ס"מ. כיוון שהמטרה מאחורי השימוש ב-seam allowance, היא הדיוק בחיבור השמיכה, החלטתי שבסופו של דבר אין זה משנה מהו הרוחב של ה-seam allowance, כל עוד שלאורך כל העבודה שומרים עליו. על כן, רוחב ה-seam allowance שלי בתפירת שמיכה זו הוא 0.75 ס"מ.
• כדאי לא להתעצל ולכבס ולגהץ את כל הבדים לפני התפירה.
• השמיכה נתפרה במכונת תפירה .
• הכלים בהם השתמשתי אינם כלים מיוחדים לשמיכות טלאים - לוח חיתוך, סכין גלגלת לחיתוך הבדים, רגלית הולכת לתיפורים חופשיים במכונת תפירה (walking foot), אלא כלים רגילים - מספריים לגזירת בדים, סרגל רגיל, ורגלית רגילה.
• לפני כל שלב, בו השתנה עובי הבדים הנתפרים יחדיו, עשיתי תפר נסיון על הבדים, אותם התכוונתי לתפור, כדי לקבוע את רוחב התפר הרצוי ואת חוזק מתיחת החוטים.
• ממליצים לכבס את שמיכת הטלאים הקשורה מיד עם סיומה, כדי לחזק את הקשירות.
  
• אני מצטערת מראש על איכות התמונות. השמיכה ברובה נתפרה בשעות המאוחרת של הלילה, כך שמראש וויתרתי על התאורה המתאימה לאיכות התמונות.

חומרים
בדים שונים לחלק העליון.
בד לחלק התחתון של השמיכה בגודל 100X120 ס"מ.
מילוי Quilters Dream Puff Batting בגודל 100X120 ס"מ.
חוט כתנה בצבע מתאים לתפירת השמיכה.
חוטי רקמה 100% כתנה בצבע מתאים לביצוע קשירות - אני שיחתי עם 3 צבעים.
מספריים לגזירת בד.
סיכות תפירה.
סיכות בטחון קטנות ברוחב של כ-2.5 ס"מ.
מחט רקמה ארוכה.
סרגל.
עפרון.

כך ניצור

בחירת בדים

• את הבדים בוחרים בהתאם ליעוד השמיכה. אני רציתי ששמיכת טלאים זו תהיה חמה ונעימה לתינוקת שאך נולדה, לכן בחרתי להשתמש בבדים שהם 100% כתנה.
• לחלק העליון השתמשתי בשאריות הבדים שנשארו מתפירת שמיכת הטלאים לבן שלי. היו אלה 4 סוגים של בדי כתנה 100% של המעצבים Heather Ross, Alexander Henry, Robert Kaufman, אותם הזמנתי מ-Adele Hartlep Fabrics, וגם בד פלנל מחלק התחתון של שמיכת הטלאים של בני. אל הבדים האלה הוספתי בד קורדרוי, אותו קניתי בחנות בטבעון.
  
• לחלק התחתון השתמשתי בבד פלנל. גם הוא מהחנות בטבעון.
• בשמיכת טלאים קשורה עדיף להשתמש במילוי נפוח יותר ממילוי הכתנה. וגם כזה שהתיפורים בו יכולים להתבצע במרחקים גדולים יותר ממילויי הכתנה. אחרי שהתלבטתי בין מילוי סינטטי Quilters Dream Deluxe Poly לבין מילוי פוף Quilters Dream Puff Batting, בחרתי באחרון מסיבות כלכליות. מצאתיו ב-E-Quilter במכירה לפי יארד במחיר סביר של 8.95$ ליארד (בתוספת דמי משלוח של 12$). רוחב המילוי הוא "93 (2.36מ'), מה שיתאים בדיוק לשתי שמיכות.

תכנון השמיכה

• תכנון שמיכת טלאים קשורה הוא תכנון לגמרי חופשי. אני עשיתי את השמיכה הזו בהשראת שמיכת הטלאים של SouleMama.
• בפועל פשוט פרסתי את הבדים המכובסים והמגוהצים מבעוד מועד על הרצפה (כמובן, כדאי לנקות אותה היטב לפני כן) וגזרתי אותם לפי ראות עיניי.

חיבור החלק העליון (top)

1. מתחילים בחיבור החלקים.
2. לוקחים את זוג המלבנים הראשון, מתחילים לתפור בתחילת המלבנים (לא משאירים מקום ל-seam allowance). אחרי שמסיימים את התפר, מטפלים בסגירת החוטים.
3. ממשיכים להוסיף באופן דומה את המלבנים האחרים.
   
   
4. מגהצים את עודפי הבדים מהתפרים שחיברו את המלבנים (seam allowances) לכיוון הבדים הכהים יותר (כדי שלא יראו הקיפולים בצידה הימין של השמיכה).
5. מחברים למלבנים המחוברים את המלבן הגדול השמאלי. מתחילים לתפור בתחילת המלבנים (לא משאירים מקום ל-seam allowance). אחרי שמסיימים את התפר, מטפלים בסגירת החוטים.
6. שוב מגהצים את עודפי הבדים מהתפר (seam allowances) לכיוון הבדים הכהים יותר.
   
   
7. החלק העליון מוכן!

הכנת החלק התחתון (backing)

1. בהתאם לגודל הבד שברשותינו, עדיף ליצור את החלק התחתון של השמיכה בגודל של החלק העליון, בתוספת של 5 ס"מ מכל צד. מטרת התוספת - לשמש רשת בטחון למקרה תזוזת הבדים בחיבור השמיכה. מכיוון שהיה לי חסר קצת הבד, הערכתי כי כיוון שלא מדובר בשמיכת טלאים מורכבת למדי, לא צפויה תזוזה רבה, ולכן כמעט ולא השארתי תוספות מהצדדים (בדיעבד מדובר בסיכון מחושב). ובכל מקרה, הייתי ממליצה להשאיר תוספות. מבחינת יצירת החלק - אני חיברתי 3 גזרי הבד לרוחב ולאורך.
2. מגהצים את עודפי הבדים מחיבור החלקים לצד - במקרה שלנו, כלפי מטה, לכיוון הקצה התחתון של השמיכה.
3. אם רוצים - מוסיפים אפליקציות או רקמות.

הכנת המילוי (batting)

1. את המילוי גוזרים בגודל החלק התחתון - בתוספת של 5 ס"מ מכל צד.
   
2. כיממה לפני חיבור השמיכה פורסים את המילוי לאוורור.

חיבור החלקים (basting)

1. פורסים את המילוי על השטיח (כדאי שהשטיח יהיה נקי). מיישרים אותו בכפות הידיים מהמרכז החוצה.
2. על המילוי פורסים את החלק התחתון - צד ימין כלפי מעלה. בעדינות מיישרים אותו - מהמרכז החוצה.
3. ועתה יוצרים סנדוויץ' - על שני החלקים האמורים פורסים בעדינות את החלק העליון - צד ימין כלפי מטה. מיישרים בעדינות - שוב מהמרכז לצדדים.
   
   
4. מחברים בסיכות בטחון את שלושת שכבות הסנדוויץ'. החיבור הוא לאורך שולי השמיכה - במרחק של כ-5 ס"מ מהקצה. כדאי לבדוק שאכן חוברו שלוש השכבות, אך לא השטיח.
   
   
5. תופרים את שלושת שכבות הסנדוויץ' יחדיו, לאורך השמיכה, במרחק של seam allowances משולי השמיכה. משאירים פתח של כ-20 ס"מ להיפוך השמיכה.
   
   
6. גוזרים לאורך השמיכה את שלושת שכבות הסנדוויץ' במקביל לקו שולי השמיכה.
   
   
7. גוזרים את הפינות באלכסון.
   
   
8. ועכשיו הופכים את השמיכה - מגלגלים את הקצוות הרחוקים מפתח של כ-20 ס"מ שהשארנו להיפוך השמיכה (צעד 5) לכיוון הפתח. ואז מקרבים או מגלגלים את שתי הפינות הרחוקות מהפתח לכיוונו באלכסון. מכניסים את כל החבילה דרך הפתח, ופותחים את הגלגולים של השמיכה ההפוכה מצידה הימין. קסם פשוט! מזל שלמדתי את הטריק המדהים הזה - ההיפוך הרבה יותר קל, ולא נשארים בפנים שום קיפולים שהסתבכו.
   
   
9. תופרים בתך נסתר את הפתח.
10. השמיכה מוכנה! עכשיו רק נשאר לקשור אותה!

קשירה (tying)

1. גם הפעם נדרשים למספר החלטות - המרחק בין הקשירות (החלטתי על המרחק של 12 ס"מ), סוג חוט הרקמה לביצוע הקשירות (בחרתי בחוטי רקמה 100% כתנה בשל המראה המחוספס והמעובה יותר מאשר זה של חוטי מולינה DMC); צבע החוט (העדפתי 3 צבעים כדי להחיות את השמיכה); דוגמת הקשירות (בדוגמא שבחרתי הקשירות בכל שורה זוגית הן באמצע המרחק של הקשירות בשורות האי זוגיות - בדומה ללוח שחמט).
   
2. פורסים את השמיכה על משטח העבודה - על השטיח או על המיטה.
3. מסמנים בסיכות תפירה את מיקומן של הקשירות.
   
   
4. מכיוון ששמיכת הטלאים שהכנתי יועדה לתינוקת, העדפתי לקשור את שתי השורות הקיצוניות (הראשונה והאחרונה) של הקשירות בקשירות בלתי נראות לעין. בקשירה זו מעלימים את הקצוות החוטים של הקשירות לתוך השמיכה.
5. משחילים את חוט הרקמה לתוך המחט הארוכה. אורכו של החוט הוא כרוחב השמיכה, בתוספת כ-20 ס"מ. עושים בקצה החוט קשר דק פשוט. מכניסים את המחט לשמיכה, מכיוון החלק העליון, במרחק של כ2 ס"מ מהסיכה הראשונה מימין בשורה הראשונה של הסימונים. מעבירים את המחט דרך המילוי, אך לא דרך החלק התחתון של השמיכה. מוציאים שוב בחלק העליון של השמיכה, בסמוך לסיכה. מושכים קצת בחוזק את החוט, כך שהקשר שבקצה החוט נבלע בתוך המילוי ואינו נראה על פני השמיכה.
   
6. עושים תך קטן (1 ס"מ) באלכסון שמאלה למטה ומוציאים את המחט בחלקה התחתון של השמיכה. מכניסים שוב את המחט באותה הנקודה, בה הכנסנו אותו בצעד 5, וחוזרים על התך. רק שהפעם, במקום להוציא את המחט בצידה התחתון של השמיכה, מעבירים אותה דרך המילוי ומוציאים בחלקה העליון של השמיכה, בנקודה שמעל לאלכסון, כדי להתחיל את האלכסון השני של X.
   
7. עושים תך קטן (1 ס"מ) באלכסון ימינה למטה ומוציאים את המחט בחלקה התחתון של השמיכה. בחלקה עליון של השמיכה יצרנו X. מכניסים שוב את המחט בקצה העליון של אלכסון זה וחוזרים על התך. רק שהפעם, במקום להוציא את המחט בצידה התחתון של השמיכה, מעבירים אותה דרך המילוי ומוציאים בחלקה העליון של השמיכה, בצידה השמאלי של הצטלבות האלכסונים בX.
   
8. מעבירים את המחט מעל להצטלבות, מתחתיה (הכל בלי להחדיר את המחט לשמיכה בינתיים), קושרים קשר פשוט, ומחדירים את המחט לשמיכה במרכזה של ההצטלבות.
   
9. לא מוציאים את המחט בחלקה התחתון של השמיכה, אלא מעבירים דרך המילוי ומוציאים בחלק העליון של השמיכה, בסמוך לסיכה השניה מימין בשורה הראשונה של הסימונים.
10. כך יצרנו קשירת X אסטטית, ללא קצוות של חוטים, שנראת זהה הן בחלק העליון והן בחלק התחתון של השמיכה.
    
    
11. חוזרים על צעדים 6-9 עד שמגיעים לקשירה האחרונה שבשורה.
    
12. קושרים קשר דק בחוט, מחדירים את המחט במרכזו של X של הקשירה האחרונה. מוציאים את המחט בחלקה התחתון של השמיכה, במרחק של כ-2 ס"מ מהקשירה. מושכים קצת את החוט עד שהקשר נעלם בתוך השמיכה.
13. משחילים לתוך המחט הארוכה את חוטי הרקמה, שבהם מתכוונים לבצע את הקשירות (אני שיחקתי כל הזמן עם שניים מתוך שלושה צבעים שהיו ברשותי). אורכו של החוט הוא כרוחב השמיכה, בתוספת כ-20 ס"מ.
14. בלי לעשות קשר בקצה החוטים, מכניסים את המחט לשמיכה מכיוון החלק העליון שלה, בסמוך לסיכה הראשונה מימין בשורה השניה של הסימונים. דואגים להשאיר זנב של כ-6 ס"מ.
    
15. עושים תך קטן (0.5 ס"מ) לכיוון שמאל, דרך שלושת השכבות של השמיכה. מוציאים את המחט בחלקה העליון של השמיכה וחוזרים על תך. מוציאים את המחט שוב בחלקה העליון של השמיכה.
16. בלי לגזור את החוטים, ואחרי שהשארנו אותם באורך ששווה למרחק בין הסיכות, מכניסים את המחט בסמוך לסיכה השניה מימין בשורה השניה של הסימונים.
    
    
17. חוזרים על הצעדים 15-16 עד שמסיימים את התך ליד הסימון האחרון שבשורה.
    
    
18. מוציאים את החוטים מן המחט.
    
    
19. אם מגלים באמצע השורה, כי החוט אינו מספיק, מסיימים את התך כך שישאר זנב של חוטים מספיק לקשירה. משחילים חוטים חדשים וממשיכים.
20. מוציאים את הסיכות התפירה ששומשו לסימון.
    
    
21. גוזרים את החוטים באמצע המרחק שבין הסימונים.
    
    
22. ועתה ניגשים לגולת הכותרת - הקשירות (ties). הקשר בו מומלץ לבצע את הקשירות הוא קשר המנתח (surgeon's knot), שהוא קשר כפול חזק, שבניגוד לקשר סבתא קלאסי, לא ייפרם אחרי כביסות רבות.
23. כדי לבצע את הקשר, מעבירים חוט שמאל מעל חוט ימין.
    
    
24. ואז מעבירים אותו מסביב ומתחת לימין.
    
    
25. ושוב - מעבירים את חוט השמאל מעל לימין, ואז מסביבו ומתחתיו. פעמיים אותו הליפוף.
26. קושרים את החוטים - לא חזק מדי. הקשירה אמורה להיות ברוחב התך שביצענו. השמיכה לא אמורה להתאסף מתחת לקשירה.
    
    
27. חוזרים שוב על הצעדים 23-26.
    
    
28. גוזרים את קצוות החוטים כך שאורכם יהיה כ-1 ס"מ.
    
    
29. ממשיכים לקשור באופן דומה (צעדים 23-28) את הקשירות שבשורה.
    
    
30. חוזרים על הצעדים 13-29 בכל השורות עד שמגיעים לשורה האחרונה.
    
    
31. את השורה האחרונה קושרים בקשירות בלתי נראות לעין (צעדים 5-12), כפי שקשרנו את השורה הראשונה.
32. שלב הקשירות נראה כי שלב פשוט, והוא אכן כזה. רק צריך לקחת בחשבון, שעל אף היותו פשוט, הוא אורך זמן. לי לקח כשעתיים וחצי לסיים את כל הקשירות.

כתבות שימושיות בנושא קשירות בלתי נראיות לעין
Tying Quilts
Quilting and Sewing Tips & Hints

כתבות שימושיות בנושא קשירת מנתח
How to tie a surgeon's knot for a quilt
Surgeon's knot

מקווה שההוראות האלה ברורות דיהן. בכל מקרה, כמו תמיד, אני כאן לשאלות ולהערות...